הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

היסטוריה

בשנת 54 לפני הספירה פלש המצביא הרומי יוליוס קיסר לאדמת בריטניה, שהיתה מאוכלסת בעיקר בשבטים קלטיים. הרומים נכשלו בביסוס אחיזתם באזור, אך צבאותיהם ערכו פלישה נוספת בשנת 43 לספירה, ובראשות הקיסר קלאודיוס ייסדו במקום שבו נמצא בימינו הסיטי של לונדון את הקולוניה לונדיניום. בטרם חלפו 20 שנה לייסודה הותקפו תושביה ונטבחו על ידי הקלטים, אך עד מהרה חזרה העיר לשליטת הרומים, שעמלו על שיקומה.

העיר גדלה במהירות, ובמאה השנייה הוקפה בחומה. באלף השנים הבאות יהיה מתחם זה, שזכה לכינוי "המייל המרובע", שטחה העיקרי. פריחתו כמרכז סחר חשוב תחת שלטון הרומים הגיעה לשיאה במאה הרביעית, שבמהלכה הוענק לעיר התואר "אוגוסטה" (קיסרית). במאה החמישית אומנם התמוטטה האימפריה הרומית, ובמאה השביעית השתלטו על העיר הסקסונים (שבטים שפלשו לאי הבריטי מחופיה הצפוניים של אירופה), אך לונדון כבר קבעה את מעמדה כעיר מסחר משגשגת.

בשנת 836 פלשו לבריטניה הוויקינגים הסקנדינבים, שכונו בפי האנגלים "דנים". האיום הדני לא פסק ב-150 השנים הבאות, עד שב-1042 הומלך בלונדון אדוארד "המוודה" (או "המאמין"). למרות השתייכותו לשושלת בית וסקס הסקסונית וחרף התרבות הנורמנית שהנחילה לו אמו, חתר אדוארד לעצמאות. בימיו היתה לונדון לעיר הגדולה ביותר בממלכה הבריטית, אולם הוא בחר לצאת ממנה ולייסד מרכז חדש למלכי אנגליה, ממערב לסיטי – בווסטמינסטר.

המלך אדוארד מת ללא יורש, וב-1066 עלה לשלטון ויליאם דוכס נורמנדי, שנודע כ"ויליאם הכובש". את שלטונו ביסס הדוכס באמצעות מתן כתב זכויות לתושבי לונדון, אשר הרבו לנצל את הפריבילגיות שהוענקו להם. ב-1135, עם מות המלך הנרי הראשון, השתמשו תושבי העיר בזכותם לבחור להם מלך והכתירו את הרוזן סטפן מבלואה, צרפת. הוא היה אחרון המלכים הנורמנים בממלכה, ואת כיסאו ירש הנרי השני. ב-1189 תפס את כס המלוכה של הנרי השני בנו, ריצ'רד הראשון, שכונה "ריצ'רד לב הארי".

בה-בשעה שמלכי אנגליה הוסיפו לשבת בווסטמינסטר, החלו האגודות המקצועיות למלא תפקיד חשוב בהתפתחות הכלכלית של העיר, וזו נשלטה במאה ה-12 בידי גילדת הסוחרים העשירים. בסוף המאה נבחר בלונדון לראשונה ראש עיר ובמקביל נוסדה מועצת העיר לונדון – המועצה העירונית הראשונה בממלכה.

דבקותם של תושבי לונדון בהדגשת שאיפתם לעצמאות הביאה לשיפור במעמדם מול בית המלוכה, בין השאר הודות ליישומה של ה"מגנה כרטה" – מגילת החירויות הגדולה שהעניק המלך ג'ון ב-1215 לאצילים, לנאמניהם ולכנסייה, מחשש שימרדו, ובה נוסחו זכויותיהם. המאבק במוסדות המלוכה השתלם אף יותר כשב-1264 הוקם הפרלמנט הראשון בעיר, שסלל את הדרך למשטר המונרכיה החוקתית בבריטניה. העיר ידעה פריחה כלכלית בזכות פעילות הגילדות והכנסייה, ומסדרי הנזירים שהתרכזו בה וצברו רכוש רב תרמו להתפתחותה בבניית כנסיות ענק, ובראשן קתדרלת סנט פול. באותה התקופה גם הוחלף גשר לונדון, שהיה בנוי עץ, במבנה של אבן, והדבר שיפר את תנאי הסחר מדרום לנהר.

המאה ה-16 ועליית שושלת בית טיודור הביאו לשינויים מפליגים בממלכה בכלל ובעיר בפרט. ב-1534, לאחר שהמלך הנרי השמיני הסתכסך עם האפיפיור שסירב לבטל את נישואיו, נקבע כפשרה שהמלך יעמוד בראש כנסייה חדשה שביקש להקים – הכנסייה האנגליקנית. כתוצאה מייסוד הכנסייה הופקעו אדמות המנזרים, ובעקבות מכירתן החלה התיישבות מחוץ לחומת העיר. ב-1558 החל העידן האליזבתני עם הכתרת בתם של הנרי השמיני ואן בולין, אליזבת הראשונה, למלכת אנגליה לאחר מות אחותה מרי. תקופת כהונתה התאפיינה, בין השאר, בהגבלת סמכויות הפרלמנט, אך גם בפריחה כלכלית ותרבותית שנרשמה בהיסטוריה כתור הזהב של הממלכה, ובמהלכה הונהגה הלירה שטרלינג כמטבע האנגלי הרשמי ונוסדה הבורסה למסחר של העיר. עד סוף המאה ה-16 גדל מספר תושבי לונדון פי שלושה והגיע לחמישית מאוכלוסיית אנגליה.

המאה ה-17 היתה רבת-תהפוכות. בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה ב-1642 הודח המלך צ'רלס הראשון מכיסאו והוצא להורג. אנגליה הוכרזה כרפובליקה תחת שלטון הפרוטקטורט של הלורד אוליבר קרומוול. ב-1660 בוטל הפרוטקטורט, והמלוכה הושבה על כנה. המלך צ'רלס השני נכנס ללונדון בראש המון חוגג.

מעט לאחר מכן ניחתו על העיר שני אסונות בזה אחר זה: ב-1665 פרצה מגפת דבר, שהמיתה כשישית מתושבי לונדון, וב-1666 פרצה "השריפה הגדולה" אשר כילתה בארבעה ימים כ-80 אחוז משטח העיר. תוכנית השיקום החלה מיד, ביוזמת אבות העיר והאדריכל כריסטופר רן. הכנסיות שנהרסו בשריפה הוקמו מחדש, והבתים בעיר נבנו מאבן. האצילים שלא רצו לשוב לסיטי השתקעו בווסט אנד, והאיסט אנד התקבע כאזור מגוריהם של בני המעמדות הנמוכים.

ב-1689 תפס הנסיך ההולנדי ויליאם מאורנז' את השלטון יחד עם אשתו מרי, במהפך שזכה לכינוי "המהפכה המהוללת". ויליאם סבל מהאורבניות הלונדונית ועבר לגור בארמון קנסינגטון שרכש, ושהיה לארמון החביב גם על רבים מהמלכים והנסיכים שבאו אחריו.

הישגיה המדיניים והמסחריים של אנגליה במאה ה-18 הובילו לשפע כלכלי בעיר ולהתפתחותה. האצילים המשיכו בבנייה מואצת של שכונות במערב, ועד מהרה עלתה ווסטמינסטר בגודלה על הסיטי, והחומה שהקיפה את הסיטי בתקופה הרומית נהרסה כמעט לחלוטין. גודלה של האימפריה הבריטית והשפעתה מעבר לים נסקו במאה ה-19, שבמהלכה התרחב שטח המטרופולין והנמל של לונדון היה לגדול בעולם.

בתקופה הוויקטוריאנית בלטו הניגודים בעיר: לצד ריבוי שכונות העוני וגדילת ממדי הפשיעה, לרבות מעשי הרצח מטילי האימה של ג'ק המרטש, חל שיפור ניכר בהיקף השירותים הציבוריים בעיר ובאיכותם עם הקמת המשטרה, בניית רשת ביוב מסועפת ופארקים ציבוריים וכן חנוכת הרכבת התחתית. לקראת סוף המאה ה-19 צוינו חגיגות 60 שנה להכתרת המלכה ויקטוריה.

המאה ה-20 הביאה איתה שתי מלחמות עולם ואת איבוד חוסנה של האימפריה הבריטית. במלחמת העולם הראשונה התקיף חיל האוויר הגרמני את לונדון, ו-700 איש נהרגו בהפצצות. למרות נזקי המלחמה, לאחר שוך הקרבות הגיעה העיר לשיא גודלה, וב-1939 מנתה אוכלוסייתה יותר מ-8.5 מיליון תושבים. במלחמת העולם השנייה הסלימו מטוסי הקרב הגרמניים את פעילותם והפציצו את לונדון במשך שבועות רבים, בבליץ המפורסם של ספטמבר 1940 שהחריב חלקים ניכרים מהעיר. כ-40,000 איש נהרגו בהתקפות האוויריות, ורבבות נפצעו קשה. ההפצצות נמשכו עד 1945, אך למרות הקטל וההרס, בריטניה בראשות וינסטון צ'רצ'יל לא נכנעה.

כשנָדַמו הדי ההפגזות החל מאמץ נרחב לשיקום העיר. לונדון המתאוששת הצליחה כבר ב-1948 לארח בהצלחה את המשחקים האולימפיים. ב-1952 הוכתרה אליזבת השנייה משושלת בית וינדזור למלכת הממלכה המאוחדת, תואר שבו היא נושאת עד היום. בשנות מלכותה חל שינוי ביחסם של תושבי אנגליה למוסד המלוכה, ובארמון בקינגהם נחשפו שערוריות רבות שפרטיהן סיפקו כותרות עסיסיות לצהובונים הלונדוניים (ובהן הסנסציה הגדולה מכולן שתתרחש לימים, כשהנסיכה דיאנה, גרושתו הטרייה של יורש העצר צ'רלס, תיהרג בתאונת דרכים יחד עם אהובה, דודי אל-פאייד).

ב-1965 הוקמה ה- GLC(Greater London Council), מועצת לונדון רבתי, שנועדה לאחד תחת קורת גג אחת את התכנון, הפיתוח ומתן השירותים העירוניים. העוצמה הפוליטית שצברה מועצה זו במרוצת השנים קוממה את ממשלתה השמרנית של בריטניה, וב-1986 פוזרה המועצה על ידי ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר והעיר חולקה ל-32 מועצות מקומיות (ללא מינהל מרכזי). זו היתה גם השנה שהזניקה את מרכז העצבים הפיננסי הלונדוני למקום הראשון במפת הכלכלה העולמית: האירוע שכונה ה-Big Bang חולל מהפכה כשמערכת מחשבים משוכללת החליפה את המסחר הידני ואִפשרה לקבל מידע עדכני על גבי מרקע, לפשט את הסחר במניות בינלאומיות ולהגדיל את מחזור העסקאות בהיקף אדיר.

על אף הזינוק הכלכלי המשיכה לונדון לצמוח במשך עשור וחצי ללא תוכנית אב כוללת, כשהיא נתונה לתהפוכות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, ותוכניות הפיתוח העירוני נדחקו לקרן זווית. בשנת 2000 השיב ראש הממשלה טוני בלייר על כנו את המינהל המרכזי בעיר, הפעם תחת השם GLA (Greater London Authority), רשות לונדון רבתי, שבראשה עומד מאז ראש עיר נבחר.

שני האירועים המשמעותיים ביותר לעיר מאז תחילת המאה ה-21 התרחשו ב-2005 בתוך 24 שעות: ב-6 ביולי הוחלט בוועד האולימפי שלונדון תארח את אולימפיאדת 2012, ולמחרת, 7 ביולי, הותקפה העיר בגל של פיגועי טרור ברכבת התחתית ובאוטובוס, שבהם נהרגו 50 בני אדם ונפצעו כ-700. ארגון אסלאמי נטל עליו את האחריות למעשה.
 
 
טיפים
בנמל התעופה הית'רו אפשר לרכוש את London Travelcard – כרטיס תקופתי לנסיעות...
בעת הגעתכם למרכז הקניות הזה ישנם כמה דברים חשובים שעליכם לזכור: דשנו...
שדה התעופה לוטון נמצא מחוץ ללונדון למרות שמו. הדרך הכי זולה להגיע מלוטון...