הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

ברלין של מטה - תרבות האנדרגראונד בעיר

תרבות האנדרגראונד הברלינאית היא חלק מהותי ודומיננטי מסצנת התרבות בעיר. אחד מיתרונותיה המרכזיים הוא שגם מי שאינו נוהג לבקר במוזיאונים יכול ליהנות ממנה, שכן היא מוצגת, רובה ככולה, ברחובות העיר
מאת: , 23.09.2012
סצנת הלילה של ברלין כוללת מועדונים עצומים ורועשים, הרבה מוסיקת טכנו וילדים עם נעלי צבא שחורות והרבה מתכות. אבל מסתבר שגם ביום ברלין לא פחות מחתרתית. תרבות האנדרגראונד שבאה לידי ביטוי בכל רחוב וסמטה, היא חלק בלתי נפרד מן העיר ומחיי היום יום של המקומיים ושווה לשים אליה לב. הנה כמה עצות למי שרוצה לחוות קצת מהתרבות, האמנות והחברה הברלינאית האמיתית והכל לגמרי בחינם.
 
מרכז התרבות האלטרנטיבית של ברלין וללא ספק המייצג הרשמי של סצנת האנדרגראונד בעיר. שמו של המקום מגיע מן המילה היידית תכלס, שגם בסלנג העברי משמעה ישר ולעניין. זהו בניין בן 3 קומות עם חצר גדולה אותו מאכלסים אמנים מחתרתיים ואנטי ממסדיים, שיוצרים ביחד ולחוד אמנות גדולה מהחיים. תוכלו למצוא כאן חרשת מתכת שמכינה פסלים עתידניים המסמלים את סוף הקיום האנושי, פוסטרים שמשלבים דמויות אייקוניות כמו מיקי מאוס לצד מסרים אנטי-קפיטליסטיים, תכשיטים מחומרים ממוחזרים כמו חלקי מכוניות וסוליות נעלים ועוד הרבה דברים מוזרים, מיוחדים ויפים גם יחד. הכל מוצע כאן למכירה במחירים סבירים, מלבד הקומה העליונה שבה מתקיימת תערוכה של האמן הידוע אלכסנדר רודין, שאמנות מקורית שלו מגיעה גם למיליוני יורו. בשנים האחרונות נמצאים האמנים במאבק נגד העירייה שמבקשת לפנות אותם מאחר והבניין נקנה על ידי הבנק הגרמני במטרה להרוס אותו ולבנות במקומו דירות יוקרה. בשנת 2011 אף נשלחו מאבטחים לפנות את האמנים בכוח, אך תושבי העיר התגייסו והצליחו למנוע את הגירוש. רודין עצמו הוא אחד מהתורמים המשמעותיים לניסיון להשאיר את המתחם כפי שהוא וזוהי גם אחת מן הסיבות שהגלריה שלו נמצאת במקום. נכון להיום בית המשפט פסק לטובת הבנק והמקום פונה, אך האמנים מבטיחים שעוד לא אמרו את המילה האחרונה ומחאות ואף קולות הקוראים לחרם נשמעים נגד הבנק. זהו מאבק על מורשת תרבותית, על ערכים של שיתוף וקהילה, שקמים אל מול הקפיטליזם הקר והמלחמה הזו בין שתי תפיסות עולם נמצאת במרכזה של הזירה הציבורית של גרמניה.

 
אמנות על חומת ברלין – East Side Gallery
לאחר מלחמת העולם השנייה, חולקה ברלין לארבעה חלקים: המזרח נשלט על ידי ברית המועצות והמערב נחלק בין ארה"ב, בריטניה וצרפת. בשנת 1961 נבנתה חומה בין מזרח ומערב העיר, על מנת לבודד את צידה המזרחי של העיר, ובמטרה למנוע את גלי ההגירה לצד המערבי שהתפתח במהרה וייצב את הכלכלה המקומית. החומה נשארה על תילה במשך 28 שנים, עד לשנת 1989, אז התושבים משני צדיה ניפצו אותה ואיחדו את העיר. כיום החומה היא זיכרון כואב מעברה של העיר, אך כזה שהאזרחים לא רוצים לשכוח. את אחת מן התזכורות שהגרמנים בחרו להשאיר אפשר למצוא על רצפת הרחוב, בדמותן של לבנים אפורות המציינות את המקום שבו עברה פעם החומה. תזכורת נוספת היא האיסט סייד גאלארי, קטע מן החומה המקורית שנמצא במרכז העיר ומזכיר לעוברים והשבים שאויבים וידידים הם לפעמים רק עניין של מיקום. קטע החומה, שאורכו 1,300 מטרים כוסה כולו בציורי קיר מרשימים העוסקים כולם בקשר שבין חופש, אחווה ושלום. 106 ציורי הקיר מייצגים את הצורך לזכור את העבר והרצון לשנות את העתיד והאומנים הגיעו מכל העולם, גם מישראל, להביע את עצמם על אותה פיסת היסטוריה. 
 
אמנות רחוב 
ברלין נחשבת למכה של אמנות הרחוב. בכל פינה תוכלו למצוא קשקושים, שרבוטים, ציורים מושקעים יותר ופחות ודמויות חוזרות שילוו אתכם לאורך העיר כולה. סצנת הרחוב של ברלין היא תעשייה שלמה של יוצרים חדשים וותיקים שפועלים להשאיר את חותמם על מרצפות הרחוב וקירות הבתים. הרשויות כבר התייאשו מזמן ואינם מכסים עוד את הגרפיטי, גם מתוך ידיעה שאמנים שרכשו לעצמם שם עולמי מביאים איתם קהל מעריצים ומעשירים את קופת העירייה. כמובן שלא כולם לוקחים את עצמם ברצינות ולפעמים תראו גם ציורים פחות מעניינים, אבל למקצוענים יש דרך משלהם לעשות סדר בבלאגן: כל גרפיטי שנראה להם לא מעניין, לא מקורי, חסר מעוף או לא מושקע מספיק מקבל מהם את הסימון TOY, מעין אות קין ליודעי דבר. 
אם אתם מעוניינים במבט מקרוב, התהלכו ברחובות העיר וחפשו יצירות מעניינות. אם נתקלתם בציור של גבר עם פנים עצובות ומבט מרוחק, לדוגמא, דעו שזהו "האקס של לינדה", Linda's Ex, שבחר להתמודד עם הנטישה בדרך יצירתית. הציורים הללו החלו להופיע בשנת 2003 והרעישו את העיר שקראה לבחור להתעודד ולעבור הלאה. צורה נוספת של אמנות רחוב היא עיסת נייר עליה מדפיסים ציור ממוחשב ומדביקים על משטח. אחד האמנים המוכרים בתחום זה הוא El Bocho, שמדביק על קירות הבניינים את Little Lucy, דמות של ילדה אדמונית חמודה שמנסה לרצוח את החתול שלה בכל מיני דרכים, כמו להפוך אותו לשווארמה. לפעמים, תראו רק את לוסי ואז כדאי לחפש על הבניינים הסמוכים את החתול מרוח על הרצפה, מבושל בתוך מיקרוגל או תלוי על חבל.
אמנות הרחוב האורבנית היא חלק כה חשוב מהעיר עד כי יזמים של בניינים מזמינים עבודות מאמנים מוכרים וחנויות כמו "מי הרג את במבי" נעזרות בהם לעיצוב פנים עכשווי. 

 
שנוי במחלוקת – גרפיטי על אנדרטת השואה 
האנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו, או בשמה המקוצר - אנדרטת השואה - היא יד זיכרון שהוקמה בברלין בשנת 2005. זהו מיצג ארכיטקטוני מרשים ובו 2,711 קוביות בטון אפורות, שעומדות זו לצד זו ומכסות לא פחות מ-19,000 מ"ר. האחראי לתכנון ולבנייה הוא האדריכל האמריקאי פיטר אייזנמן אשר קיבל לידיו 25 מיליון יורו לצורך הפרויקט. המיקום המרכזי של האנדרטה, בצדו המזרחי של העיר ליד בנייני משרדים ושגרירויות וכן גודלה העצום, מעיד על חשיבותה בעיני המקומיים. זהו מיצג שלא ניתן להתעלם ממנו, קוביות הבטון מזכירות מעין מצבות ענקיות והן נועדו ליצור תחושה של אי נוחות ובלבול לאלו המהלכים ביניהן. ואולם, לא כולם חשים יראת כבוד במתחם הזיכרון, ובשנים האחרונות הפך המקום למעין מגרש שעשועים לילדי השכונה. לעיתים הם מסתפקים במשחקי מחבואים או תופסת, אך ישנם גם מקרים של השחתה וריסוס של כתובות על פני המצבות. הדעות לגבי המקרים הללו חלוקות, העירייה מציבה שומרים בלילות המרחיקים את הפורעים ואולם, דווקא אייזנמן, אינו מתנגד לגרפיטי ואף מברך את התוספת למיצג. בראיון איתו ביקש שהמתחם לא יהיה מקום של עצבות ואבל, אלא יעבור אינטגרציה עם הסביבה ויתמזג עם חיי היום יום של העיר. את הגרפיטי הוא אינו מבקש להסיר, אלא לאמץ כפרשנות נוספת לאמנות שלו עצמו.    

 

הוסף תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של שיחור לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון בוטה.