הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

גאודי לא גר כאן יותר - אמנות מודרנית בברצלונה

ים, סנגריה, כדורגל והמון אמנות, כך נראית חופשה מושלמת בברצלונה. העיר אכן מציעה ריכוז משובח ומרתק של אמנות - החל ממוזיאונים המציגים את עבודותיהם של ענקי המאה ה-20, עד גלריות חדשניות המשיקות תערוכות לצד מופעי ג'אז אינטימיים. והס מלהזכיר את גאודי
עבור תיירים רבים גאודי הוא ברצלונה וברצלונה היא גאודי ועל אף שהאדריכל הענק הטביע את חותמו על העיר ושהסגרדה פמיליה שלו היא יצירת מופת בהתהוות, ברצלונה מציעה הרבה יותר. אז אחרי שביקרתם בכל מה שהוא גאודי, למדתם לזהות את הפסיפסים הצבעוניים שלו מתוך שינה ותהיתם, כמו כולם, מתי כבר יסיימו לבנות את הקתדרלה, הקדישו קצת זמן גם למבני העיר האחרים. הסיור שלפניכם מתמקד באמנות מודרנית וכולל אתרים מוכרים ואהובים, לצד כמה סמויים מן העין, למיטיבי לכת או סתם לכאלה ששבעו ממוזיאונים.  
 
מוזיאון פיקאסו – יותר מ-3,800 יצירות של האמן האהוב מוצגות כאן, בחמישה מבנים עתיקים ומקסימים בלב הרובע הגותי. גם תיירים שאינם חובבי אמנות גדולים נוהגים "לסמן וי" על מוזיאון פיקאסו, מה שמסביר את התור הארוך שמתפתל בחוץ. 
פיקאסו נולד במאלגה, אך אחרי מותה של אחותו עברה המשפחה לברצלונה. בגיל צעיר למד כאן באקדמיה לאמנות ולמרות שאת רוב חייו הבוגרים בילה בצרפת, הוא תמיד נטה חיבה מיוחדת לעיר והחשיב אותה לביתו. הרעיון להקמת מוזיאון שמוקדש לפיקאסו שייך ל-Jaume Sabartés, שהיה ידידו הקרוב, אך היה זה פיקאסו עצמו שביקש להקים אותו בברצלונה ולא במאלגה. 
היצירות שמוצגות כאן מסודרות בסדר כרונולוגי, ומלבד המסה המרשימה וחסרת התקדים כמעט בהיקפה, יש כאן לא מעט יצירות מופת, אולם שלם, למשל, מוקדש ל"תקופה הכחולה" המפורסמת והוא מרהיב ביופיו. חלקו הארי של המוזיאון מוקדש לשנים המוקדמות של פיקאסו (1917-1870), אם כי תמצאו כאן גם מבחר ענק של ליטוגרפיות מהשנים המאוחרות יותר. הסידור הכרונולוגי מאפשר גם למבקרים פחות בקיאים להבחין ולעקוב אחרי ההתפתחות היצירתית של פיקאסו, שמאופיינת במעבר בולט בין סגנונות. השנים המוקדמות מאופיינות ביצירות ריאליות מאד, אקדמיות כמעט (ראו למשל את היצירה Portrait of Aunt Pepa); התקופה הכחולה (1904-1901) מכילה יצירות אפלות הן מבחינת הגוונים והן מבחינת נושאי היצירה; תקופת הוורד (1906-1904) האופטימית מציגה אנשי קרקס ואקרובטים בגוונים של ורוד וכתום; אחריה מגיעות התקופה האפריקאית (1909-1907) והתקופה הקוביסטית (1912-1909), המציגה את סגנונו הייחודי והחדשני של פיקאסו ש"מפרק" את הדמויות לצורות וזכה לכינוי "קוביזם אנליטי". 


 
כמה דקות מכאן נמצא גם MEAM - המוזיאון האירופאי לאמנות מודרנית, מוזיאון חדש ששוכן בארמון מהמאה ה-18 ויגזול רק כשעה-שעתיים מזמנכם. כ-200 עבודות אמנות מתפרשות על פני שלוש קומות. מכיוון שהוא נפתח רק ב-2011 לא הרבה מכירים אותו, אבל אם יש לכם פינה חמה בלב לאמנות פיגורטיבית נכונה לכם חוויה מרגשת. מידי פעם נערכים כאן גם אירועים מוזיקליים, כדאי לבדוק מראש שכן האזנה ללהקת בלוז קטנה באולם שיש המעוטר ביצירות פיגורטיביות היא לא אירוע שתיתקלו בו הרבה. 
אם אתם כבר באזור אל תוותרו על שיטוט ברובע הגותי המקסים, זה המקום לעשות שופינג, לבקר בגלריות וגם ליהנות מבתי קפה ומסעדות. לא רחוק ממוזיאון פיקאסו שוכנת אחת הגלריות הטרנדיות בעיר העונה לשם Mutt, למעשה זוהי חנות ספרי אמנות שאת קירותיה מעטרות יצירות מודרניות. מעוז ההיפסטרים המקומי מציע מבחר ענק ואטרקטיבי של כותרים מעניינים וגם תערוכות מצוינות שמחלפות מידי חודש.   


 
MACBA המוזיאון לאמנות עכשווית – המוזיאון מוקדש לאמנות מאמצע המאה ה-20' ואילך בדגש על יוצרים ספרדים וקטלונים. התצוגה מחולקת לשלוש תקופות: שנות ה-40'-60', שנות ה-60'-70' ושנות ה-80' ואילך. המטרה המוצהרת של אוצרי המוזיאון היא לחתור תחת התפיסות הרווחות וההגמוניות של עולם האמנות, תוך כדי יצירת אלטרנטיבה לדגם המוזיאוני הקיים. אי לכך ובהתאם לזאת, לא מפתיע לגלות שה- MACBA ידוע גם בשל התערוכות הפרובוקטיביות שהוא מארח, והוא לא סולד מהבעת עמדה פוליטית-חברתית בוטה לעיתים. 
את המבנה הייחודי של המוזיאון תכנן האדריכל האמריקאי ריצ'רד מאייר והוא עמד בגבורה באתגר לא פשוט – כשהוחלט על הקמת המוזיאון בשנת 1988 טרם היה לו אוסף מגובש, ומאייר נאלץ לתכנן מעטפת שתוכל לאכסן יצירות שונות ומגוונות. החזות הלבנה, שהיא סימן ההיכר של מאייר, משולבת עם זכוכית תכלכלה וצורות גיאומטריות-פיסוליות בולטות והתוצאה היא מבנה שמשדר קרירות וקלילות וחללי תצוגה שנהנים מאור שמש טבעי לאורך כל שעות היום. המוזיאון ממוקם בלב שכונת אל רבל (סמוך לרובע הגותי) ורחבת הכניסה הנעימה שלו חביבה מאד על גולשי הסקטבורד המקומיים, מה שמעניק למקום תחושת חיות אורבנית, שבהחלט מתאימה לראיית העולם של האוצרים. 
סקטבורד וקונטרוברסליות כסיפור הצלחה 

בשכונת אל רבל נמצאת גם גלריה לאמנות מודרנית בשם Ras. אזור הכניסה מוקדש לספרי אמנות שונים והחלל האחורי משמש לתערוכות. הכותרים מתמקדים בעיצוב גרפי, ארכיטקטורה וצילום והתערוכות המתחלפות פרועות ומפתיעות. אם אמנות עושה אתכם רעבים נסו את הביסטרו המקסים שבשכונה - En Ville – תפריט צרפתי קלאסי ומוזיקת ג'אז מהווים גיוון מרענן למנות הטאפאס ששולטות בעיר. 
 
גלריה חואן פראט -  Joan Prats Gallery - היא אחת הגלריות הוותיקות והידועות בעיר. היא הוקמה על ידי חואן פראט, שהיה ידיד קרוב של מירו וארגן תערוכות לכל הברנז'ה המקומית. הגלריה נחשבת לאחד הכוחות המניעים בשוק האמנות המקומי ומארחת אמנים בינלאומיים רבים. לא רחוק מכאן תוכלו לנשנש טאפאס מצוין, כנראה אחד הטובים בעיר, ב-Cervesería Catalana. תמיד עמוס כאן ובמזג אוויר נעים השולחנות שבחוץ הופכים לפיסת נדל"ן מבוקשת במיוחד, אבל הטאפאס כאמור טרי ומשובח. עוד גלריה שכדאי לפקוד היא  Galeria MiTO שאפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל משעממת היא לא. האוצרים מבקשים להציג אמנים חדשים ולא קונבנציונליים, כאלה שמאתגרים את הטכניקות והתפיסות של עולם האמנות. האירוניה היא, כמובן, שהפרובוקציה של היום היא הטרנד של מחר ומה שזעזע אתכם רק אתמול יהיה תלוי בסלון של הדודה הפולניה עוד שבוע. ואם בטרנדים עסקינן, כולם יודעים שעולם האופנה (והמוזיקה והעיצוב) נושא את עיניו אל עבר ארצות הצפון ואל המעצבים הסקנדינבים הצעירים. Snö mito nórdico מקבצת עבורכם את מיטב התוצרת המושלגת, לגברים ולנשים, הכל באותו סגנון ייחודי שמצליח לשלב בין תחושה אורבנית ומעודכנת מאד לעיצוב קלאסי שמתאים לכל גיל. 
נעזוב לרגע את אזור המרכז, רק כדי להזכיר עוד כמה נקודות פופולריות. מוזיאון חואן מירו הוא אחד האתרים הפופולריים בברצלונה, אולי בגלל המיקום הפסטורלי, אולי בשל העובדה שלהבדיל ממוזיאון פיקאסו נדיר שיש כאן תור ואולי כי הוא קטן מספיק בשביל שהביקור בו לא יהיה מפרך, אך מקיף ופרטני מספיק גם לחובבי מירו המלומדים. ז'ואן מירו (כך נהגה שמו בקטלאנית) גדל ברובע הגותי של ברצלונה, אך בראשית המאה ה-20' עבר, כמו אמנים רבים בני דורו, להתגורר וליצור בפריז. ב-1924 הצטרף מירו לתנועה הסוריאליסטית ועל אף שהמשיך להתגורר בפריז, עבודותיו מתמקדות בנופיה, אנשיה ותרבותה של ספרד. לאורך השנים עבודותיו, שהתאפיינו בצעירותו בסגנון ריאליסטי-אוונגרדי, הפכו להיות יותר ויותר אבסטרקטיות והוא אף פיתח מעין "שפת סימנים" גרפית שהפכה להיות סימן ההיכר שלו. במהלך הסיור תוכלו להבחין בנקל בכמה מהמוטיבים האופייניים לו, כגון: פלטת הצבעים המוגבלת והשימוש בצבעי ייסוד, הנטייה להנגיד בין אובייקטים פשוטים (כגון ירח או סולם) לצורות אבסטרקטיות, קריאת תיגר על תפיסת החלל הדו-מימדי הקלאסית וכמובן ההומור והילדותיות שמאפיינים אותו. בין היצירות המפורסמות שמוצגות כאן: Portrait of a Young Girl שצייר ב-1919 ו-Morning Star המרשימה ששייכת לסדרת ה-Constellations. 
הבניין בו שוכן המוזיאון נחשב ליצירת אומנות בפני עצמה והוא תוכנן ונבנה על ידי ידידו הקרוב של מירו, האדריכל Josep Lluís Sert (גם הוא יליד ברצלונה). סרט תכנן את המבנה יחד עם מירו מתוך מחשבה על יצירותיו של חברו ובשילוב של אלמנטים ים-תיכוניים. התוצאה היא מבנה נעים ומואר שמורכב מכמה חללי תצוגה סביב פאטיו פנימי נעים. 


 
CaixaForum הוא מרכז תרבות ששוכן במפעל טקסטיל ישן, אותו שיפץ האדריכל היפני אראטה איסוזאקי. מכיוון שהכניסה למוזיאון אינה כרוכה בתשלום, גם למי ששבע מתערוכות כדאי להציץ ברחבת הכניסה המרשימה (ששוכנת דווקא במרתף) ובאדריכלות הפנים של המוזיאון. נערכים כאן שלל אירועי תרבות, מסדנאות ועד להופעות, והתערוכות המתחלפות המוצגות כאן משובחות במיוחד.




ממש ממול לפורום תוכלו לראות את הדוכן המרשים שעיצב מיס ואן דה רוהה ליריד העולמי של 1929. השילוב בין שיש, זכוכית וברזל הוא מופת לאדריכלות המינימליסטית שוואן דה רוהה היה מנציגיה הבולטים. בדוכן מועלות תערוכות מתחלפות ותוכלו גם להתרשם מפריטי הריהוט האייקונים של ואן דה רוהה, במיוחד מכסא ברצלונה המפורסם, שרפליקות זולות שלו מאכלסות כל משרד עורכי דין בעולם.  

הוסף תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של שיחור לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון בוטה.