הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

המעבר להודו - כתבה ראשונה בסדרה, דרום הודו

אם פעם הודו נחשבה ליעד הרפתקני במיוחד, ואח"כ הפכה ליעד לתייר הרוחני, הלא שהיום נוהרים אליה ישראלים בכל גיל, מין או מצב צבירה. בהודו אפשר לבלות חודשים ואפילו שנים, לכן חילקנו אותה לאזורים וכל כתבה בסדרה תכסה חלק אחר ממנה
מאת: , 4.11.2012
בחלק זה נסקור את חלקה הדרומי של תת-יבשת הודו. נתחיל בחופיה הפסטורליים של גואה, נעבור בקארנטקה המודרנית, נמשיך לתעלות המים של קראלה ונסיים על ראש ההרים הירוקים של טאמיל נאדו. העונה המומלצת לבקר בדרום הודו היא בחודשים דצמבר-מרץ מאחר ובשאר השנה המונסונים והחום הנוראי יבריחו גם את האמיצים שבכם. 
 
גואה Goa
גואה, המדינה הקטנה ביותר בהודו, ידועה בחופיה הלבנים והארוכים, מזג האוויר הטרופי, האוכל המערבי ומסיבות הטראנס והפול-מון שנמשכות ימים. כל אלה מושכים לכאן אלפי ישראלים מידי שנה ויעידו על כך ההודים דוברי העברית, שיפתיעו אתכם בשיחה קולחת. לכל חוף התמחות משלו, אז אם הגעתם לתפוס שמש בנחת ובשלווה, כדאי להגיע לפלולם (Palolem) או אגונדה (Agonda) ואם יש לכם חשק למסיבה מטורפת עד אור הבוקר, אנג'ונה (Anjuna) הוא החוף שלכם. מאחר וגואה הייתה תחת שלטון פורטוגזי במשך 450 שנה, שליש מתושביה הם נוצרים, לכן בתקופת הכריסטמס המסיבות גדולות פי כמה ומלאות גם בקהל מקומי. בכל יום רביעי מתקיים באנג'ונה שוק ענק של בגדים, אריגים מיוחדים, תכשיטים, מוצרים מקומיים ומזכרות. 
החוף האהוב והמפורסם ביותר בקרב הישראלים הוא ארמבול (Arambol) ובו שוכנת מסעדת חומוס מצוינת עם תפריט בעברית. בקצה הצפוני של החוף מעין בריכת מים מתוקים שבה הדגיגים יעשו לכם פדיקור בחינם ואם תמשיכו ללכת ותעקפו את ההרים (כ-10 דקות) תמצאו עוד כמה מסעדות, שוק קטן וחופים בתוליים. הרבה מטיילים נתקעים כאן חודש ואפילו יותר, החופים של גואה ידועים בפינוקים שהם מציעים ולכן מגיעים לכאן לרוב בסוף הטיול, כדי לנוח לפני החזרה לארץ.
אוהבי הטרקים ירצו להקדיש יום לביקור בשמורת הטבע קוטיגאו (Cotigao), כ-9 ק"מ מפאלולם. בעבור 5 רופי בלבד, תוכלו להרגיש כמו חוקרים אמיתיים ולטפס אל נקודות תצפית בראשי העצים כדי להביט על החיות מגיעות לנקודות המים. את הנמרים קשה למצוא במהלך שעות היום, אבל קופים, ציפורים ואיילים אפשר לתפוס בעדשת המצלמה יחסית בקלות.  

 
קארנטאקה Karnataka
61 מיליון איש מאכלסים את מדינת קארנטאקה, שבעבר הייתה ידועה כמקום משכנם של הקיסרים הגדולים והמשוררים הדגולים ביותר של הודו וכיום היא ידועה בעולם כמעצמת היי-טק. מלבד הערים המתועשות יש כאן גם כפרים קטנים וחופים פסטורליים, אז אם הרביצה בחופים של גואה לא הספיקה לכם, המשיכו מעט דרומה לאום ביץ' (Om Beach), חוף קטן אך פופולארי, ובו מסעדות טובות וחושות ממש על קו המים. מי שמאס בהמוני התיירים ומחפש קצת שקט, יכול לקחת סירה מאום ביץ' או ללכת ברגל דרך הצוקים של החוף, להאף מון ביץ' (Half-Moon Beach) או פרדייס ביץ' (Paradise Beach) ,שהפכו לשם נרדף למפלט שלו ובתולי. 
אחרי החופים הגיע הזמן להבריש את החול מהבגדים ולהתרענן קצת בעיר הגדולה. הבירה של קארנטאקה היא בנגלור (Bangalore), עיר מפותחת שאם לא היו בה ריקשות הייתה נראית מערבית לחלוטין. זהו עמק הסיליקון של הודו, אחד ממעצמות ההיי-טק הגדולות בעולם, אז קחו בחשבון שהמחירים בהתאם. יש כאן מלונות ומסעדות יוקרה, חנויות מעצבים, פאבים ודיסקוטקים מודרניים ובתי קפה אמריקאים לחלוטין. כדאי להגיע לכאן אם נמאס לכם מאוכל מקומי ומתחשק לכם להתפנק בחדר עם נייר טואלט. המקומיים ימליצו על ביקור באשראם של סאי-באבא, שאת דמותו החייכנית (והאפרו) בוודאי תזהו משלטי החוצות ברחבי היבשת. באשראם ניתן לקחת קורסים במדיטציה או יוגה ואפילו לשמוע נאומים של הבאבא בתרגום לעברית.
כ-150 ק"מ מדרום-מערב לבנגלור, נמצאת העיר מייסור (Mysore) ובה האטרקציה המרכזית היא הארמון, מקום משכנם של המהרג'ות. המבנה המפואר מלא באמנות הודית עתיקה, ציורים, פסלים ואפילו פוחלצים, ומי שיגיע אליו בשעות החשיכה יזכה לראות אותו זוהר באלפי אורות מנצנצים. כדאי גם לטפס לגבעת צ'אמונדי (Chamundi Hill) ולהשקיף על העיר מלמעלה או לבקר במקדש היפייפה שבראשה. השוק המקומי של מייסור הוא שוק דבאראג'ה (Devaraja Market) בו עשרות דוכנים של תוצרת מקומית וצבעונית להפליא. הרוחניים שבכם בוודאי יכירו את האזור כמקום מוצאו של שרי ק. פאטאבי ג'ויס, מייסד זרם האשטנגה שגם היום, אחרי גיל 90 ממשיך ללמד יוגה במרכז AYRI מייסור. המוסד הפך למקום עלייה לרגל למתרגלי שיטת האשטנגה, אשר מתרכזת בחשיבות הקשר בין התנוחות השונות, הריכוז והדיוק והסנכרון בין הנשימה הייחודית והתנועה.
את המסע במדינת קארנטאקה נסיים בכפר האמפי (Hampi), שאומנם מרוחק מאוד משאר המקומות (כ-12 שעות נסיעה מהחופים), אך נחשב לאחד המקומות המדהימים ביותר בכל תת היבשת. השילוב המוזר בין שדות האורז הירוקים, סלעי הענק הניצבים בקושי זה על זה והרי הגרניט האדומים אומנם נראים כאילו יצאו מסרט חייזרים סוג ב' אבל הם ללא ספק עוצרי נשימה. האטרקציות המרכזיות בהמפי הן האגם שנמצא במרחק 6 ק"מ ממרכז הכפר ואליו כדאי להגיע קצת לפני השקיעה, הבזאר הצבעוני עם אינספור מכנסיי הדייגים ומקדש הקופים ששוכן בראשן של כ-500 מדרגות וממנו נשקף נוף מדהים של האזור.


 
קראלה Kerala
שמה של המדינה לקוח מן המילה ההודית Kera שמשמעותה עץ קוקוס ולכן אין פלא שאלו מקשטים את המדינה לאורכה ולרוחבה. אנשי המקום יודעים לנצל כל סנטימטר מהפרי, ומלבד אכילת בשרו ושתיית המיץ, הם מנקים עם הקליפה המחוספסת את הכלים ומשתמשים בה כחומר בעירה כשהיא מתייבשת. 
העיר הידועה ביותר במדינה היא קוצ'י (Kochi), מעין כפר דייגים ציורי שבו ישבה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בהודו במאה ה-18 (אך יש עדויות לכך שהיו כאן יהודים עוד מהמאה השנייה!). בשכונת JewTown תוכלו למצוא שרידים של בתי הכנסת ומבני המגורים ששימשו את היהודים עד שמרביתם עלו לארץ בשנת 1950. על קו החוף של קוצ'י מתקיים מידי יום שוק דגים ובו נמכרים עשרות מיני צדפות, שרימפסים, תמנונים ושאר שוכני מעמקים. אפשר לרכוש את הסחורה הטרייה ולהגיע איתה לאחת המסעדות הקרובות, שם יבשלו לכם את הקנייה בעבור כמה רופי בלבד. לאחר הארוחה, היכנסו להופעה של התיאטרון המסורתי, הקאתאקאלי, בו ההקפדה היא על תנועות ריקוד מדויקות ועל איפור פנים מורכב שדורש הכנות ממושכות/ ההצגות מבוססות על מיתולוגיות הודיות והופעה ממוצעת יכולה לארוך גם שלוש שעות, כדאי לברר מראש למה אתם נכנסים (יש הופעות קצרות יותר לתיירים). המחיר הוא כ-100 רופי, ויש הופעה מידי יום ב-18:00, אך אם תרצו לראות את שלב האיפור, הגיעו שעה קודם לכן.
מקוצ'י אפשר להגיע באוטובוס לערים שכנות כמו קולאם (Kolam), מהן יוצאים לשיט בתעלות המים של קראלה. תעלות המים מחברות בין הערים והכפרים במדינה והן מתפתלות בין אתרי טבע פראי, יערות, אגמים ולגונות. זוהי חוויה מדהימה ובה תחשפו לדרך בה חיים המקומיים: כיצד הם מכבסים את בגדיהם במים הרדודים, קוטפים פירות היישר מהעץ ונעים ממקום למקום בסירות קאנו קטנות. תראו בדרך חיות מוזרות כמו מדוזות ענק וצפרדעים צבעוניות ותחוו את הודו מנקודת מבט אחרת.



אפשר לקחת שיט של כמה שעות (כ-400 רופי) ואפילו של כמה ימים, שכולל לינה וארוחות (כ-4000 רופי לאדם). בשיט הארוך אפשר לבקש לעצור באשראם האם המחבקת (Matha Amrithanandamayi), זו אחת מהנשים המנהיגות הרוחניות היחידות בהודו וחיבוק ממנה אמור לתת להרגשה של שלמות ושלווה. האם המחבקת כבר הספיקה להתרפק על כ-30 מיליון איש בכל רחבי העולם, אז אם גם אתם רוצים, בקשו לעצור באריטאפורי (Amritapuri).
 
טאמיל נאדו  Tamil Nadu
המדינה הדרומית ביותר בהודו שבקצה שלה מתחברים האוקיאנוס ההודי, הים הערבי ומפרץ בנגל, ובזכותם מתרחש פלא ייחודי והשמש זורחת בדיוק באותה נקודה בה היא שקעה. התופעה המרהיבה הזו מתרחשת במה שמכונה ה-"שפיץ" שנמצא בעיר קניאקומארי (Kanyakumari) ובימי ירח מלא, אפשר לראות את הירח יורד בדיוק בזמן בו השמש עולה.
גם מי שלא רוצה להדרים עד לקצה היבשת, כדאי שיגיע בכל זאת עד לקודאי-קאנאל (Kodaikanal) שהיא ללא ספק האטרקציה המרכזית בטאמיל נאדו. העיירה הקטנה אומנם מתוירת מאוד, אך המסעדות הקטנות והחנויות הפשוטות נותנות הרגשה של כפר קטן ושלו. כדאי לצאת מן האזור הצפוף, לטייל בשבילים שמקיפים את מרכז העיירה ולמצוא את האגמים הצלולים, מהם נשקפת בבואתם של הרים גבוהים מכוסים בערפל. מי שישחק לו המזל, אולי יצליח למצוא חדר פנוי בכפר וואטה-קנאל (Vatakanal) שנמצא כחצי שעה לתוך מעבה ההר ובו אפשר לשכור מעין חדרון עם מטבח קטן, שירותים ומזרון. ההיצע מועט מאוד והדיירים בדרך כלל נשארים כמה שבועות, כך שמציאת חדר כאן מזכירה חיפוש דירה במרכז תל אביב. אבל אם יש לכם זמן, כדאי מאד להתאמץ כי השהייה פה הינה חוויה מיוחדת במינה. החדרים מרוחקים למדי זה מזה וממוקמים בגובה של 2000 מטר, כך שבכל בוקר תקומו לזריחה מעל עמק רחב ידיים. אין כאן חנויות, מלבד מקום קטן שמוכר ביצים, צ'אי וחטיפים לכן נוסעים מידי פעם לקודאי קנאל להביא ציוד. ברוב החדרים אין חשמל אבל אפשר לקנות עצים ולהדליק את האח או להשתמש בנרות. אחרי כמה חודשי טיול, זה המקום המושלם לסיים בו בשלווה מסע מופלא בדרום הודו. 

הוסף תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של שיחור לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון בוטה.