הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

המעבר להודו - כתבה שלישית בסדרה, מרכז הודו

אם פעם הודו נחשבה ליעד הרפתקני במיוחד, ואח"כ הפכה ליעד לתייר הרוחני, הלא שהיום נוהרים אליה ישראלים בכל גיל, מין או מצב צבירה. בהודו אפשר לבלות חודשים ואפילו שנים, לכן חילקנו אותה לאזורים וכל כתבה בסדרה תכסה חלק אחר ממנה
מאת: , 10.12.2012
בכתבה זו נסקור את כל המדינות, הערים והאטרקציות מדרום לדלהי ומצפון לגואה. נתחיל בצד המערבי ובמומבאי הסואנת, נמשיך לביתו של גנדי במדינת גוג'ארט ונסיים בערי מדינת ראג'סטאן המדברית. משם נעבור לצד המזרחי ונבקר בבירה העתיקה כלכותה ובעיר הקדושה ביותר, הלוא היא ורנאסי.

מרכז-מערב הודו
מומבאי (Mumbai):
העיר מומבאי, בירת מדינת מאהאראשטרה, ידועה עדיין לרבים בשם בומביי, השם שניתן לה על ידי הכובשים הפורטוגזים, שמשמעותו בשפתם "מפרץ טוב". בשנת 1996 החליטו הרשויות בהודו על צעד סמלי של השתחררות מהעבר הקולוניאלי ושמה הרשמי של העיר הוחלף למומבאי, על שם האלה ההינדית מומבה. זו העיר הגדולה ביותר בהודו והיא ממוקמת מיד אחרי שנחאי בדירוג הערים הצפופות ביותר בעולם (מעל לעשרים מיליון בני אדם חיים בכל המטרופולין). זהו העורק התחבורתי של הודו ומכאן יוצאים אוטובוסים ורכבות לכל קצותיה של תת היבשת.



התחנה הראשונה של כל מי שמגיע למומבאי היא רחוב קולבה (Colaba). כמו המיין בזאר של דלהי, קולבה הוא רחוב ארוך ועמוס במלונות וגסטהאוס, דוכני אוכל וצ'אי, מסעדות, בתי קפה ומאפיות. אם התקציב אינו שיקול עבורכם, תשכחו מקולבה וסעו היישר למלון הטאג' מאהל (Taj Mahal Hotel), זהו המלון המפואר ביותר בכל הודו, ומחירם של החדרים מתחיל מ-200 דולר ללילה. המלון נמצא מול אטרקציה נוספת - שער הודו (Gateway of India), מבנה אדיר בגובה 30 מטרים המשלב מוטיבים ארכיטקטוניים מוסלמיים והינדים. השער, שנבנה במקור לכבוד ביקורו של המלך ג'ורג' החמישי בשנת 1911, מסמל היום את עצמאותה של מומבאי ושחרורה מעול הקולוניאליזם הבריטי.
כמו בכל הערים הגדולות בהודו, גם כאן תתקלו בהרבה פושטי יד וקבצנים ותבלו שעות ארוכות בנענועי ראש ובסירובים. משהו שדווקא לא כדאי לסרב לו הוא ההצעות של נהגי הריקשה לקחת אתכם לסיור חינם בחנויות העיר. הנהג ייקח אתכם לביקור בחנויות בדים, פסלים וכלי בית ובמפעלי השיש והעץ של העיר. המפעלים משלמים לנהג על הלקוחות הפוטנציאליים ואתם זוכים בסיור חינם בלב התעשייה ההודית. לפני שעליתם לריקשה וודאו כי אינכם מחויבים לקנות בחנויות או לתשלום כלשהו לנהג.
אם מאסתם בדוכני סארי ומכנסי דייגים ואתם אכולי געגועים למותגים מערביים, בקניון פניקס (Phoenix Mall) תמצאו עשרות חנויות מוכרות, לרוב במחירים נמוכים מאלו של הארץ. אם הגעתם לחפש מציאות, נסו שוק העתיקות (Chor Bazaar), את שוק התכשיטים (Zaveri Bazaar) או את שוק קאלבאדווי, (Kalbadevi Bazaar)שבעשרות סמטאותיו הצפופות נמכרים פסלים, בדים ואריגים, עתיקות, ובעצם מכל הבא ליד.
אחת החוויות הפתוחות אך ורק לתיירים במומבאי היא ההשתתפות בסרט בוליוודי. בוליווד היא תעשיית הסרטים מספר אחת בעולם, שמייצרת מעל ל-800 סרטים מידי שנה, הרבה מעבר לתפוקה ההוליוודית. המלהקים העסוקים ממלאים את רחובות מומבאי, במטרה למצוא ניצבים עם מראה זר (כלומר, לבן). תשכחו מהסרטים שראיתם בערוץ 1, מהריקודים המצחיקים והמבטים המבוישים, היום מדובר בסרטים הוליוודיים לכל דבר עם אינספור קטעי אקשן, ברייקדנס והיפ-הופ ובחורות בלבוש מינימאלי. זוהי גם הזדמנות נדירה להכיר תיירים מכל העולם ולהציץ לתוך סט צילומים המדמה אחד-לאחד רחוב באמסטרדם או ניו-יורק והופך בתוך כמה שעות למועדון ריקודים ענק או למסעדה מפוארת. ההכנות והצילומים נמשכים כ-8 שעות (לרוב בשעות הלילה) ובעבור ההשתתפות תקבלו 500 רופי.
גם אתם יכולים להיות ברקע

מי שמחפש אקשן מסוג אחר ימצא אותו בחיי הלילה של מומבאי, שידועים לשמצה בשל האלכוהול הזול ושעות הפתיחה הגמישות. ברים ופאבים ממלאים את הרחובות הצמודים לקולבה ואם מתחשק לכם לרקוד לא תתקשו למצוא מועדון אופנתי, עם מוזיקה עכשווית וסלקטורים קפדניים. אם הצלחתם לקום בבוקר, קחו מעבורת משער הודו אל האי אלפנטה ( (Elephanta Island בו מקדשים הינדואיסטיים מרשימים חצובים בתוך מערות וסלעים. ההפלגה עולה כ-120 רופי ובעבור הכניסה למערות גובים 250 רופי נוספים.

גוג'אראט (Gujarat):
גוג'אראט ממוקמת מצפון למדינת מאהאראשטרה והדרך הנוחה ביותר להגיע אליה היא ברכבת ממומבאי לעיר אחמדאבאד (Ahmedabad) . שם החיבה של העיר, מנצ'סטר של המזרח, ניתן לה בשל ריבוי מפעלי הטקסטיל, ובחנויות העיר תוכלו למצוא בדים מיוחדים עם הדפסים ועבודות רקמה ייחודיות.
הדת השלטת במדינת גוג'אראט היא הג'יינאיזם הדוגלת באי-אלימות קיצונית כלפי כל נפש חיה. מי שאימץ את עקרונות הדת היה מהאטמה גנדי, גוג'אראטי בעצמו, שנאבק לשחרור הודו מכבליו של הקולוניאליזם הבריטי בדרכי שלום ופיוס. בצפון העיר, על גדות הנהר, ניצב האשראם של גנדי (Gandhi Ashram), שכיום פועלת בו קומונה ברוח משנתו של גנדי. ביתו של גנדי גם הוא חלק מן המתחם ומוצגים בו פריטי אומנות שהוא עצמו יצר, כמו גם מכתבים מקוריים ששלח למנהיגי העולם (לרבות להיטלר) בבקשה להפסיק את מלחמת העולם השנייה.
באחמדאבאד פועל גם שוק לילה סואן (Law Garden Night Market) והיא מלאה במקדשים ומסגדים עתיקים.

רג'אסטאן (Rajasthan):
שטחה של מדינת ראג'סטאן, הגדולה ביותר במדינות הודו, הוא ברובו מדברי, אך עריה הגדולות וכפריה הצנועים מושכים אליהם מידי שנה מיליוני מבקרים. משמעות שמה בסנסקריט "מדינת המלכים" והיא אכן ממלכה יפיפייה ומיוחדת, מלאה ארמונות ומבצרים עתיקים, נאות מדבר פסטורליים ושווקים ססגוניים. העונה המומלצת לביקור היא עונת החורף, ספטמבר-מרץ.
ג'ייפור/ג'איפור (Jaipur)
עיר הבירה של רג'סטאן, זכתה לכינוי "העיר הוורודה" בזכות חלקה העתיק, שבתיו צבועים בוורוד כהה. מסביב לעיר העתיקה נבנו חומות על מנת להגן על ארמון העיר (City Palace), שכיום משמש כמעין מוזיאון ומציג תערוכות של כלי נשק עתיקים, פריטי לבוש מסורתיים וחפצי אומנות, שהיו שייכים למלכי האזור. במרכז העיר העתיקה מצוי גם מצפה כוכבים מרשים (Jantar Mantar) ושוק תכשיטים גדול הידוע בזכות פריטי כסף הייחודיים ואבני חן זולות (Johari Bazaar). דוגמא נוספת לארכיטקטורה המדהימה של ראג'סטן הוא ארמון הרוחות (Palace of Winds) שכולו אבל חול אדומה ובה נחרצו 953 חלונות קטנטנים, דרכם היו מציצות נשות המאהרג'הברחוב הראשי של העיר שנאסר עליהן לחשוף את פניהן, על המתרחש. 



אטרקציה תיירותית נוספת היא בית הקולנוע ראג' מאנדיר (Raj Mandir Cinema) ובו 3000 מקומות ישיבה. הסרטים אינם מתורגמים, אבל הרבה מהדיאלוגים כוללים אנגלית והעלילה בדרך כלל אינה מאתגרת במיוחד. הסרטים החדשים הם עתירי אקשן וריקודים נועזים, כך שהחוויה התיירותית כוללת גם את תגובות הקהל המקומי לגיבורים המסוקסים והנשים היפייפות על המסך.

אודייפור/אודאיפור (Udaipur):
העיר אודייפור נמצאת כשלוש שעות נסיעה צפונית לג'ייפור ונחשבת ליעד תיירותי מבוקש בזכות אגם פיצ'ולה (Pichola), שעל גדותיו שני ארמונות מפוארים מן המאה ה-17. התעלות היוצאות מן האגם והסמטאות הציוריות המסתעפות מן הרחובות הצרים, העניקו לה את השם "ונציה הקטנה" ומקום של כבוד בקרב זוגות בירח דבש רומנטי. סיבה נוספת שתיירים מגיעים לכאן היא שהסרט אוקטופוסי מסדרת ג'יימס בונד, צולם ממש כאן. עדות לכך תמצאו במסעדות ובתי הקפה שכמעט בכל ערב מקרינים את אחד מסרטיו של המרגל המפורסם. אודייפור מוכרת גם בזכות אומנות הציור המיניאטורית, בה הפריטים והדמויות כה קטנים עד שיש להתקרב מרחק של כמה סנטימטרים על מנת לראותם. בחלק מן המקומות האמנים יציעו לכם פיסת אומנות אישית, שיציירו על אחת מציפורני הידיים שלכם.

פושקר (Pushkar):
כשלוש שעות נסיעה דרומה מג'ייפור נמצאת העיירה הקדושה פושקר, מעין נווה מדבר שבמרכזו אגם גדול, אחד מחמשת מקומות העלייה לרגל של דת ההינדו. האגם הצלול מוקף במאות מקדשים ואם תגיעו בשעות הערב סביר שאחד המאמינים יניח על פרק ידכם שרוך אדום וייתן לכם כמה פרחים להשיט על המים. פושקר היא אחת העיירות השלוות והשקטות ביותר בהודו, כנראה משום שהכניסה לכאן עם רכב אסורה, אך סביר שתורם לכך גם חום המדבר המאט את קצב החיים. ברחובותיה הצרים ובסמטאות הקטנות תמצאו מסעדות ובתי קפה המשקיפים על האגם וההרים שסביבו. כדאי לחפש מלון עם בריכה ולרבוץ שם בשעות החמות, בהן השמש אינה חסה על איש.
בחודש נובמבר מתעוררת העיירה הישנונית לכבוד פסטיבל הגמלים המסורתי, בו 750 אלף סוחרים מכל רחבי הודו מגיעים עם 50 אלף גמלים, להחליף פריטים וחוויות מן השנה שהייתה. גם אם פספסתם את היריד תוכלו לצאת עם מדריך לרכיבה של שעה, יום ואפילו שבוע ברחבי המדבר.



מרכז-מזרח הודו
כלכותה/קולקטה (Kolkata/ (Calcutta:
הבירה העתיקה של הודו שינתה את שמה בשנת 2000 לקולקטה, כדי לקרבו לצורת ההגייה המסורתית המגיעה משמה של אלת הזמן והשינוי, קאלי. קולקטה היא עיר של ניגודים, מצד אחד זהו המרכז התרבותי של הודו, מכאן יצאו המשוררים והסופרים הגדולים של האומה לרבות חתן פרס נובל לספרות, רבינדרנת טאגור, אך מאידך, זוהי עיר שבה מרבית האזרחים חיים בצפיפות נוראית ובעוני מחפיר ומספר הקבצנים ופושטי היד הוא מהגבוהים בהודו. לא לחינם המיסיונרית, אמא תרזה קבעה את מושבה בעיר ועמלה במשך עשרות שנים לסייע לאוכלוסייה המקומית.
מרבית התיירים המגיעים לעיר בוחרים לישון בסודר סטריט (Sudder Street) שם נמצאים מרבית הגסטהאוסים, המסעדות והחנויות לתיירים. בגלל המצב הסוציו-אקונומי של העיר, רוב מקומות הלינה נועלים את חדריהם ב-22:00 ולכן חיי הלילה של העיר מתרכזים על גגות הגסטהאוסים באזור. במהלך היום, כדאי לנשום מעט אוויר צלול בפארק מיידן (The Maidan), לבקר במקדש קאלי ,(Kali Temple)שנבנה לכבוד האלה הפטרונית של העיר ולסקור את המוזיאון ההודי (Indian Museum), שבו אוסף מרשים של אומנות הודית ופריטי ארכיאולוגיה.



אם החלטתם להישאר בעיר כמה ימים, תוכלו להתנדב בבית האם (Mother House) . ביתה של אמא תרזה וכיום הוא משמש כבית יתומים ובית מחסה לילדי העיר, שמגיעים לכאן לאכול ארוחה חמה, פצע להתרפא ממחלות וללמוד אנגלית. תוכלו לבקר גם בגשר האורה (Howrah) הנחשב לגשר העמוס ביותר בעולם.

ורנאסי (Varanasi):
גם אם אינכם אנשים מאמינים, ורנאסי תכבוש אתכם בקסמה. זו אחת מהערים הקדושות ביותר בהודו והמקום בו מתרחש טקס שריפת הגופות על הגנגס. בניגוד לרישיקש (עליה הרחבנו בכתבה על צפון הודו), בה מימיו של הגנגס צלולים וקרירים, חלקו זה של הנהר משמש את המקומיים לניקוי כלי המטבח, לכביסה וכאמור, לפרידה סופית מיקיריהם. פיזור האפר על פני המים, כך מאמינים ההינדים והבודהיסטים, מסייע למת להגיע לשלב המוקשה, השחרור ממעגל הלידה והמוות האינסופי. מאחר וזהו אתר עלייה לרגל, הוא מלא במקדשים צבעוניים המקשטים את גדות הנהר בהם ניתן לקחת קורסי יוגה ומדיטציה.



בכל ערב מתרחש בוורנאסי טקס הפוג'ה בו מתאספים על גדות הגנגס אלפי מאמינים, ששרים ומדקלמים מנטרות ומשיטים מנחות פרחים על פני המים. טקס נוסף המתרחש מידי יום הוא טקס שריפת הגופות, התצפית הטובה ביותר אליו היא מתוך סירה ששטה על פני המים. במהלך הטקס מונחת גופת המת (עטופה בדרך כלל בבד כתום) על פני קרש עץ ועליה מפזרים בני המשפחה פרחים וסרטים צבעוניים. לאחר שטבלה הגופה במי הנהר הקדושים היא מונחת על פני במת עצים ומועלה באש במשך כמה שעות. לאחר השריפה מפוזר אפרה על המים וכך חוזר האדם להתאחד עם הטבע.
ורנאסי נחשבת גם למרכז המוזיקלי של הודו ולכאן מגיעים תושבים מכל רחבי תת היבשת ללמוד לנגן על סיטאר, טאבלה דולוק או אורגן מסורתי. חלק ממרכזי הלימוד מציעים קורסים של שבוע גם לתיירים.

הוסף תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של שיחור לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון בוטה.