הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

המעבר להודו - כתבה שנייה בסדרה, צפון הודו

אם פעם הודו נחשבה ליעד הרפתקני במיוחד, ואח"כ הפכה ליעד לתייר הרוחני, הלא שהיום נוהרים אליה ישראלים בכל גיל, מין או מצב צבירה. בהודו אפשר לבלות חודשים ואפילו שנים, לכן חילקנו אותה לאזורים וכל כתבה בסדרה תכסה חלק אחר ממנה
מאת: , 15.11.2012
את חלק זה של המסע נתחיל בדלהי הצפופה, נמשיך ממנה לרישיקש הרוחנית ולדרמסאלה הקסומה, נעבור גם במנאלי הקרירה. לבסוף, נצפין עד למדינת קשמיר וחבל לאדק ונבקר בעיר לה. העונה המומלצת לביקור בצפון הודו היא חודשים אפריל-אוקטובר.

דלהי (Delhi)
הנסיעה לצפון הודו, בין אם בטיסה, רכבת או אוטובוס, לרוב עוברת בעיר הבירה של הודו, הלא היא ניו דלהי. כ-20 מיליון בני אדם חיים כאן, אך לא תמיד הייתה זו עיר צפופה ומתועשת ועד ראשית המאה ה-20, התגוררו כאן רק כמה אלפי אנשים. ב-1911 החליטו הבריטים, ששלטו אז בהודו, להכריז על דלהי הבירה הרשמית של שלטונם בהודו וכך החלה ההתיישבות המאסיבית באזור.
אם דלהי היא התחנה הראשונה שלכם בטיול, סביר שזיהום האוויר, הרחובות המטונפים, הריקשות המצפצפות והסמטאות הצפופות, יגרמו לכם להתחרט על שבחרתם בהודו על פני דרום אמריקה. אולם, לפני שאתם אורזים הכל ובורחים, קחו נשימה ארוכה ומלאת פיח ותירגעו כי למרות כל העומס והרעש והלכלוך, זו עדיין אחת הערים המתוירות ביותר בעולם. בין אם אלו השווקים התוססים, חנויות המעצבים הזולות או ההיסטוריה המסועפת, הדתות והתרבויות המרתקות של העיר, דלהי מציעה אינסוף אפשרויות, לכל סוגי המבקרים.
מרבית התיירים שמגיעים לעיר בוחרים ללון ברחוב השוקק של המיין בזאר (Main Bazar), שם ממוקמים עשרות מלונות, החל מחדר קטנטן בלי חלונות ועד לסוויטה יוקרתית עם אמבטיית שיש. אפשר להזמין מקום מהארץ אבל אם אתם כבר פה, ייקח לכם בדיוק חמש דקות למצוא ישראלי ולשאול אותו איפה הדיל הכי טוב. המיין בזאר הוא רחוב שוקק עם חנויות זולות ודוכנים מצחיקים, שמוכרים מוצר אחד בלבד (סיגריות בידי מקומיות, טיקות או עטים למשל) וביניהם מסעדות פועלים מלוכלכות אך טעימות, לצד מאפיות ריחניות לתיירים בלבד.


גם אם דלהי היא רק עצירה בדרך, כדאי להגיע למוזיאון הלאומי (פתוח כל יום, חוץ מיום שני 17:00-10:00) שם תכירו את ההיסטוריה של הודו באמצעות פריטים ארכיאולוגיים ועתיקות. שווה לבקר גם בג'אמה מסג'יד (Jama Masjid), המסגד הגדול והמרשים ביותר בהודו, אחראי שנבנה בידי הקיסר שאה ג'אהאן, הידוע בעיקר כמי שהקים את הטאג' מאהל. לסיום, בקרו בקוטאב מינאר(Qutab Minar) , מגדל מרשים עשוי אבן אדומה ושיש, המסמל את הכיבוש המוסלמי של העיר, בין השאר, משום שנבנה מהריסות מקדשי הינדו. בשעות הערב, כדאי לעבור בבית התפילה הבהאי, הידוע גם בשם "מקדש הלוטוס" (Lotus Temple), משום עיצובו בהשראת עלי הכותרת של הפרח הלאומי. בלילה מואר הבניין, העשוי שיש לבן, מכל הכיוונים והמראה מדהים ביופיו.

אם אתם בדרך חזרה לארץ וצריכים להשלים את קניית המתנות ההכרחית, שימו פעמיכם לקונאט פלייס (Connaught Place), כיכר ענקית מלאה במותגי אופנה מוכרים ומסעדות מערביות שמגישות את אחד המצרכים הנדירים בהודו - בשר. תחת הכיכר נמצא הפאליקה בזאר, לשם מגיעים חובבי האלקטרוניקה. כאן תמצאו את דגמי האייפון והפלייסטיישן הכי חדשים, אבל היזהרו מרמאים ומזיופים.

אגרה (Agra)
כ-200 ק"מ מדלהי, בעיר אגרה, נמצא המקום הידוע ביותר בכל הודו, הלא הוא הטאג' מאהל (Taj Mahal). בין השנים 1658-1526 שלטו בהודו המונוגולים, שקבעו את בירתם בעיר אגרה. לכן, בחר הקיסר המונגולי שאה ג'האן, לקבור כאן את אשתו האהובה ולבנות עבורה את הקבר היפה ביותר בכל העולם. במשך 23 שנים בנו 20,000 פועלים את יצירת המופת, העשויה כולה שיש לבן ואבן חול אדומה, שהובאו לכאן על גבי פילים מכל רחבי העולם. את הקירות החיצוניים מקשטים פסוקים מן הקוראן, שירים פרסיים, ציורים ומשיכות מכחול וכמובן, עיטורי הפרחים הידועים, החצובים בדיוק רב לתוך השיש. המבנה עצמו סימטרי לחלוטין, כמו גם הגנים ותעלות המים המקיפים אותו. המתחם כולו, 700 דונם שטחו, נבחר אתר מורשת לאומית על ידי אונסק"ו והוכרז בשנת 2007 אחד מפלאי עולם. כרטיס הכניסה למקום הוא מהיקרים ביותר בכל הודו ומחירו לתיירים 750 רופי.




רישיקש (Rishikesh)
רישיקש היא אחד ממרכזי הדת החשובים ביותר של דת ההינדו בשל קרבתה למקורותיו של נהר הגנגס הקדוש, הזורם לכאן מן הקרחונים שבהרי ההימלאיה. זה המקום הטוב ביותר להשתכשך במימיו הצלולים של הנהר, שטרם הספיקו להזדהם מטקסי שריפת הגופות, ואפילו להתנסות בראפטינג אתגרי (כ-900 רופי לסירה כולל מדריך). הנהר חוצה את העיר לשניים, כך שאם תלכו לאורכו ותתרחקו מן הגדות המרכזיות, תגיעו לחופים לבנים ונקיים, שם תוכלו לפרוס מגבת ולתפוס קצת שמש.
מידי שנה מגיעים לרישיקש מיליוני עולים לרגל על מנת להשתתף בסדנאות יוגה ומדיטציה, והם ממלאים את האשרמים והמקדשים הצבעוניים הפזורים על גדות הנהר. אחד המקומות המוכרים ביותר הוא אשראם מהארישי מאהש יוגי (Maharishi Mahesh Yogi), אליו הגיעו בשנת 1968 חברי להקת הביטלס כדי לקחת קורס מתקדם במדיטציה טרנסדנטלית. התוצאה הייתה חלקים נכבדים מ"האלבום הלבן" ו"מאבי רוד", וגם כיום מבקרים כאן מוזיקאים חובבים בתקווה להיתקל במקור השראה.
אטרקציה רוחנית נוספת בעיר היא טקס הפוג'ה אותו חייב המאמין ההינדי לבצע פעם ביום לפחות. ברישיקש, כמו גם בערים אחרות על גדות הגנגס, נערך הטקס על גדות הנהר הקדוש ולפנות ערב, כשהשמש יורדת, אלפי מאמינים משיטים גביעי קש מלאים בפרחים ובנרות על פני המים. במהלך הטקס הם שרים, מדקלמים מנטרות, מביעים משאלות וזורקים מנחות אל המים וזו חוויה צבעונית, יפה ומיוחדת לצופים מן הצד.

דרמסאלה (Dharamsala) 
במרחק 10 שעות נסיעה ברכבת מדלהי נמצאת העיר הקסומה דרמסאלה, מקום מושבו של טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14. לאחר פלישת סין לטיבט ב-1959, גורשה הממשלה הטיבטית ואיתה גם צמרת ההנהגה הרוחנית, שכיום מתגוררות עם שאר הגולים שהצליחו לברוח. בעיירה המרכזית מקלוד גאנג' (McLeod Ganj) נמצא המוזיאון הטיבטי, שבו תוכלו להתוודע לזוועות הכיבוש הסיני בטיבט לרבות מסעם של הגולים, דרך הרי ההימלאיה המושלגים לדרמסאלה. זה מסע קשה שאת רובו עשו הגולים ברגל ובתנאי מזג אוויר כה קשים עד כי רבים מהם, במיוחד ילדים וקשישים, קיפחו את חייהם במהלכו. הגולים הטיבטיים מקיימים בסופי השבוע שוק עמוס מטעמים מסורתיים, כמו כופתאות ממולאות בשר או ירקות (מומו), אטריות מטוגנות ומרקים עשירים.
מרבית התיירים המגיעים למקלוד גאנג' עושים זאת בשל הקורסים המצוינים המתקיימים בעיירה כמו בישול הודי או טיבטי, רייקי, מדיטציה, ויפאסנה ויוגה, עיסוי תאילנדי ועוד, אבל הם אינם נשארים ללון בעיירה אלא קובעים את מושבם באחד משני הכפרים הסמוכים: באגסו (Bhagsu) או דרמקוט ((Dharamkot. באגסו הוא כפר קטן, המרחק כ-15 דקות הליכה ממקלוד גאנג', ובו גסטהאוסים המשקיפים על העמק הירוק. יש כאן גם כמה מסעדות טובות ובתי קפה המגישים את הבאגסו קייק המפורסמת, תענוג צרוף של בצק פריך, שוקולד וריבת חלב. קחו לכם יום לטייל בשבילים המקיפים את ההר ובקלות תמצאו מפלי ענק, הנופלים עשרות מטרים אל בריכות מים צלולות.
מי שאפילו הכפר הקטן אינו מספיק מבודד עבורו, ימשיך ויטפס מבאגסו אל ראש ההר, שם נמצאת דרמקוט - היכן שהבתים מרוחקים זה מזה ומציעים למתארח אך ורק מיטה ונוף מדהים. המקלחות הן בשיטת הבאקט (דלי מים חמים) והארוחות בסגנון קמפינג, (גזיה וקרש חיתוך), כך שרבים מגיעים לכאן להתנסות קצת בחיים הפשוטים. כמובן שגם לפה הגיעו הישראלים ואפילו פתחו מסעדה עם חדר קולנוע קטן, אבל מי שירצה להתרחק, סביר שיצליח.

מנאלי (Manali)
במרחק 12 שעות מדרמסאלה ובגובה של 2000 מטרים מעל פני הים, שוכנת העיירה הצפונית מנאלי, הנחצית לאורכה על ידי נהר הביאס (Beas) הצלול. ההרים המושלגים, מהם נושבת רוח קרירה, משרים מעין רוגע על המטיילים שלרוב "נתקעים" כאן במשך כמה שבועות. צפון-מזרחית למנאלי ממוקם הכפר ושישט (Vashisht), שם בוקעים מתוך האדמה מעיינות חמים וכאשר מזג האוויר הופך סגרירי, זה המקום המושלם להיות בו. כמו בדראמסלה, גם מסביב למנאלי חבויים מסלולי הליכה פסטורליים, המשקיפים אל עבר העמקים הירוקים והפסגות המושלגות ולפעמים גם אל יאק שעיר וחביב.
לחובבי השופינג שמאסו בשרוואלים, מנאלי היא המקום להצטייד בסוודרים ובמעילים צמריריים וצבעוניים עבודת יד ובדיוק למידותיכם. ממנאלי אפשר גם לצאת לטרקים של כמה ימים בהרים מסביב, חוויה מומלצת לכל מי שמעט קרח והליכה מאומצת אינם מרתיעים אותו. לטרק יצאו איתכם מדריך, סבלים שיסחבו לכם את הציוד (כי לטפס בזווית של 90 מעלות עם אוהל ושימורים זה לא מומלץ למי שלא עשה זאת בעבר) וטבח שיבשל לכם מרקים סמיכים עם קרוטונים תוצרת בית.





מדינת ג'אמו וקשמיר (Jammu and Kashmir)
השם קשמיר מתקשר בהיסטוריה ההודית עם הסכסוך הממושך עם פקיסטן ומלחמות עקובות דם, שהסתיימו בניצחון ההודים ששולטים כיום באזור. ישראלים רבים מגיעים לכאן, אך חשוב לזכור כי המטה ללוחמה בטרור מזהיר מפני פיגועים של ארגוני טרור עוינים בחבל ארץ זה.
מטיבי הלכת יוכלו לצאת ממנאלי ולהגיע בתוך שבועיים-שלושה לעיר לה (Leh) שבחבל לאדק. זה מסלול הליכה פופולרי בחודשים יוני-אוקטובר, שכן העיר נמצאת בגובה 3500 מטרים ומן הדרך אליה נשקף נוף עוצר נשימה של העמקים תחתיה. אם בחרתם להתנסות בחוויה המדהימה (אפשר גם באוטובוס, ג'יפ ואפילו על חמור), זכרו לקחת איתכם כדורים נגד מחלת גבהים והרבה ציוד חם.
ביום, העיר לה היא מקום שוקק חיים. השווקים וריחות התבשילים ממלאים את הרחובות, אך בערב היא נסגרת כמעט לחלוטין, וזו הזדמנות נדירה לראות את מיליוני הכוכבים שמאירים את שמי הלילה. בחודש ספטמבר מתקיים כאן פסטיבל צבעוני, מצעדים, שירה וריקוד מסורתיים וגם אליפות הפולו האזורית, אליה מגיעים מהכפרים הסמוכים כדי לעודד את המשתתפים ולחגוג את ניצחונם.

 

 

הוסף תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של שיחור לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון בוטה.