הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

''I'll Have What She's Having'' - מנות מיתולוגיות בניו יורק

בעיר שבה מסעדות נפתחות ונסגרות חדשות לבקרים, שטרנדים מתחלפים מהר יותר מסטטוסים בפייסבוק ושההיצע הקולינרי הוא מהאיכותיים בעולם, כמה מסעדות הצליחו בכל זאת להגיע למעמד אייקוני וכמה מנות כבר הפכו לאגדה
מאת: , 29.10.2012
סטייק פורטרהאוס ב- Peter Luger - מסעדה או מוסד? לא ברור, Zagat בחרו אותה למסעדת הבשר הטובה בניו יורק 28 (!) פעם ברציפות ואם תרצו לטעום מהסטייק תצטרכו להזמין מקום שבוע מראש לפחות. המסעדה נפתחה ב-1887 (מה שהופך אותה לוותיקה ביותר ברשימה שלנו, מבוגרת בשנה מ- Katz's) סמוך לגשר וילאמסבורג בברוקלין, אזור שלא היה אופנתי כבר אז וכנראה שלא יהיה גם במאה השנים הבאות. המסעדה עצמה מרוהטת בפשטות ספרטנית בכיסאות עץ לא נוחים בעליל והיא נראית כמו מקום שהזמן קפא בו מלכת. בתפריט סטייק פורטרהאוס בארבעה גדלים שונים ולא הרבה יותר מזה. גאוות המקום היא על בחירת הבשר המוקפדת ועל היישון הביתי. לצד המנה תקבלו את הרוטב המיתולוגי (מתכון סודי שנשמר בקפדנות, לא ברור למה, אין בו שום דבר שנרצה לחקות בבית) ואחת משש תוספות פשוטות. עבור קרניבורים אמיתיים, פיטר לוגר היא לפורטרהאוס מה שסטרדיווריוס הוא לכינורות, אחרים יכולים להסתפק בביקור ב- Wolfgang's Steakhouse במנהטן, אחד מהחיקויים שנפתחו על ידי מלצרי עבר במקום וללא ספק המוצלח שבהם.
אם לא אז: בתפריט כתוב שיש גם המבורגר וצלעות טלה, אבל אם הגעתם עד לכאן ולא הזמנתם את הפורטרהאוס מגיע לכם לשחות חזרה למנהטן. 
 
קאפקייק ב-Magnolia -  המאפייה שאחראית לשיגעון הקאפקייקס, אותן עוגות קטנות ואלגנטיות מצופות בקרם זרחני ומתוק, הדקדנס במיטבו. הסניף הראשון והצנוע נפתח בסוהו ותוך כמה חודשים הפך לטרנד שסחף את העיר כולה, עשרות ניו יורקרים צבאו על הדלתות מפתיחה ועד סגירה, רק כדי לדדות החוצה הלומי סוכר ולהפציר בחבריהם להגיע גם. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה. מאפיות קאפקייקס צצו במנהטן כפטריות אחרי הגשם, עברו את הגשר לברוקלין ומשם השתלטו על כל חצי הכדור המערבי. אם להיות כנים, מדובר בלא יותר מעוגה פשוטה עמוסה בכמות נאה של קרם מתוק להפליא (שמבוסס על חמאה, סוכר וצבעי מאכל), שגורמת למבוגרים אינטליגנטים אושר עילאי. בקיצור הפתרון האולטימטיבי לשלום עולמי. 
אם לא אז: הרבה מאד - עוגות קרם מושחתות, בראוניז ועוגיות ובעיקר עוגות גבינה מעולות. נסו את עוגת הגבינה עם הפקאנים והכרמל והמשיכו לזו עם השוקולד הלבן, כעת תוכלו למות מעונג. 
 

לובסטר ברוטב מיסו ב-Le Bernardin
אחת המסעדות היקרות, המעוטרות והמבוקשות בניו יורק כבר כמעט 30 שנה. שף אריק ריפרט, האיש והאגדה, שולט בה ביד רמה והפודיס המקומיים ממשיכים להצביע ברגליים. ההתמחות היא במאכלי ים שמבשלים ומגישים בדיוק מדעי ממש, לקהל שלא מוכן להסתפק בפחות. כל מה שתזמינו יהיה מצוין וארוחת הטעימות היא אחד ההימורים הבטוחים בעיר, אבל אם כבר הזמנתם מקום שבועות מראש, התלבשתם יפה ודילגתם על ארוחת הצהריים – לכו על הלובסטר. 
אם לא אז: דובר-סול בקרסט של שקדים ופיסטוק, קרפצ'יו סקאלופ והקינוחים האלוהיים שזכו גם הם בשבחים ופרסים לרוב. 
 
נקניקיה ב- Gray's Papaya - מהמנה היקרה ביותר ברשימה למנה הזולה ביותר. לרשת המיתולוגית שני סניפים בעיר ותפריט שכולל נקניקיות ומשקאות מוזרים בלבד (משקה הפפאיה הוא שנתן למקום את שמו). תוכלו לבחור בין כמה סוגי נקניקיות (כולן כשרות, אך המקום עצמו אינו כשר) וכמה סוגי תוספות, כולן מגיעות בלחמנייה המסורתית ואפשר בכיף לאכול חמש מהן ברצף (הן עולות פחות משני דולר!). מכיוון שהמקום פתוח 24/7 הוא מספק את הפתרון האולטימטיבי לבליינים במאנץ', אבל גם לתיירים טרוטי יעפת, שערים כבר משלוש בבוקר ורעבים לפרוטאין בסביבות 9:30. 
אם לא אז: משקאות עם שמות של פירות אבל בלי שום קשר לדבר האמיתי. למעשה נהיה מופתעים אם בדיקות מעבדה קפדניות יגלו כאן שרידי פרי ובכל זאת, נסו את הפינה קולדה, מתוק וצונן ומרגיש כמו משהו שווילי וונקה המציא. 
 

 
פסטרמי סנדוויץ' ב-Katz's Delicatessen - לא מה שהיה פעם, כן מה שהיה פעם, עמוס, רועש לא אלגנטי וכבר לא ממש זול. כל זה לא משנה יותר ברגע שהתיישבתם ובחיקכם יצירת המופת האוונגרדית שהיא סנדוויץ' הפסטרמי של כץ. הדלי של כץ הוקם ב-1888, בימים שהלואר איסד סייד היה המקום הכי נמוך בעיר, עמוס במהגרים דוברי יידיש שרצו אוכל ביתי וזול. כל קשר בין מה שהתרגלתם לראות במקררים של הסופר לבין הפסטרמה שמכינים בכץ מקרי בהחלט. כאן הפסטרמה שחורה כפחם מבחוץ ואדמדמה כדובדבן מבפנים, אבל בעיקר עסיסית ומלאת טעמים ונערמת בנדיבות יתר. היא גם כוכבת המשנה של אחת הסצנות האהובות בתולדות הקולנוע, שבה סאלי מסבירה להארי את עובדות החיים.  
אם לא אז: סנדוויץ' קורנדביף או מרק עוף. 
I'll Have What She's Having
 
בייגל עם לקס ב-Russ & Daughters -  מאה שנה, ארבעה דורות, וכמה טונות של הרינג כבוש, לקס ועוד מיני דגה כבושה ומעושנת. הניחוח נישא למרחוק וכך גם המוניטין. מה שהתחיל כעגלה לממכר הרינג ופטריות כבושות הפך ברבות השנים למוסד קולינרי ששפים מיוחסים עולים אליו לרגל. הגויים המקומיים אמצו לחיקם באהבה את הבייגל והלקס (עם שכבה עבה של גבינת שמנת כמובן) ואתם מוזמנים ללכת בעקבותיהם. המהדרין יזמינו את הלקס בבייגל פרג והאמיצים (או התתרנים) בבייגל בצל. זי-געזונט!
אם לא אז: הרניג כמובן, שלשלו אותו לפה בעמידה ליד הדלפק, אוי-ויי. 
 
המבורגר ב-Burger Joint - על השאלה מהו ההמבורגר הטוב בניו יורק נכתבו ספרים, נפתחו בלוגים, יצאו לדו-קרב וכתבו סונטות ועדיין אין הכרעה. עם זאת, כולם מסכימים שעל מנת להיכנס לרשימה, צריך למצוא את האיזון החמקמק שבין לחמנייה לירקות לקציצה - כל אחד מהם צריך להיות ראוי בפני עצמו, וביחד הם צריכים ליצור גשטלט הרמוני, שלם שעולה על סך כל חלקיו. רבים ניסו ומנסים ויש לא מעט מנות המבורגר משובחות בניו אמסטרדם, אבל אחת, כך נראה, עולה על כולם. ה- Burger Joint שוכן במלון Le Parker Meridien ולמעשה המסעדה הקטנה קדמה למלון והיא שומרת על אווירת לו-טק דיינרית למרות המבנה המפואר שהוקם סביבה. התפריט כאן כולל רק המבורגר, צ'יפס ובראוניז. כדאי להגיע, להזמין את כולם וחוזר חלילה. אל תשכחו לחתום את שמכם על הקיר, זו מסורת מקומית. 
אם לא אז: לא צריך! זה מה יש ועם זה ננצח.
 
פנקייק ב- Clinton Street Bakery - לפני שמתחילים לדבר על הפנקייק האלוהי של קלינטון סטריט כדאי לפתוח באזהרת מסע – אל תבואו רעבים! תצטרכו להגיע מוקדם, להירשם ולחזור אחרי כשעה (במקרה הטוב, יותר בסופי שבוע). המקום הקטן אפוף בניחוח משכר של פנקייק וסירופ מייפל ואם תגיעו על קיבה ריקה תחוו עינוי סיני של ממש. הפנקייקס עצמם תפוחים, ענקיים ומשובצים באוכמניות סגלגלות ומתפצחות. מנה אחת תשביע חוטב עצים ממוצע, אבל אחרי המתנה ממושכת כל כך, סביר להניח שלא תרצו לחלוק עם אף אחד. הקפה אגב מזעזע, ממש כמו בדיינר אמיתי. ואם הגעתם בפברואר – אשריכם, מציינים כאן את חודש הפנקייק עם מגוון טעמים מושחתים במיוחד, תתנפלו. 
אם לא אז: לחם מטוגן עם אגסים מקורמלים וחמאת מייפל. יש מצב שזה אפילו יותר טעים מהפנקייק.  
 
פיצה - Di Fara Pizza/ Motorino - לא ברור כל כך למה, אבל הניו יורקרים די בטוחים שיש להם את הפיצה הטובה בעולם, אל תטרחו בכלל להזכיר את נאפולי, הם סבורים שמאות שנים של לישה, עגבניות ומוצרלה היו רק מקצה שיפורים לקראת הדבר האמיתי. האמת העגומה היא שההייפ קצת מוגזם, כבר טעמנו פיצות מוצלחות יותר, אבל לכו תתווכחו עם אמריקאי חדור אמונה. קצת התלבטנו כאן בין שני מוסדות בעלי מוניטין, אחד ברוקלינאי (Di Fara) והשני בלואר איסט סייד, שניהם נכסי צאן ברזל מקומיים ובשניהם הפיצה טובה בכמה וכמה רמות מהמשולשים הצמיגיים שמוכרים בכל פינה. 
אם לא אז: ב- Di Faraאין הרבה חוץ מפיצה, אבל יש כמה סוגים: זו עם הבצק העבה, זו עם הבצק הדק ופיצה מלבנית, נאפולי-סטייל. ב- Motorino יש כמה מנות פתיחה לא רעות ופיצות בטעמים יצירתיים במיוחד, בהתאם לעונות השנה. 

 
דים סאם ב- Joe's Shanghai - שנים רבות לפני שמסעדות דים סאם נפתחו תחת כל עץ רענן בתל אביב, דורות של משפחות סיניות בצ'יינה טאון כבר ידעו לאן לבוא כאשר הסבתא התעצלה להעמיד סירים לשבת. וכולם יודעים שמיליארד סינים לא טועים. ג'ו שנחאי היא לא מסעדת החלומות להצעת נישואין, השטיח והמפות ראו ימים טובים יותר וגם למלצרים לא ממש אכפת אם אתם מרוצים מהמנה או לא. זה פשוט המקום שיגרום לכם להבין למה חתיכת בצק מאודה ומהבילה, ממולאת כיד הדמיון, היא הרבה יותר טעימה, מושחתת ומנחמת מהמקבילה היהודית – הלא הוא הקרפלך השמנוני. עדיף להגיע למסעדה בצהריים, אבל לא מאוחר מדי, ועם הרבה נכונות לשבת עם אנשים שאינכם מכירים, שכן אחרת המארחת תגמול לכם על הסנוביזם בהמתנה ארוכה כנצח. הזמינו את הכופתאות הלוהטות במילוי בשר חזיר או סרטנים עם הגיעכם, כדי שהן יגיעו כמה שיותר מהר לשולחנכם. אל תתביישו, פשוט תצביעו על אחת המנות שהזמינו חבריכם החדשים לשולחן. אין פה פספוסים. אפילו למנה שגרתית כמו בשר עם ברוקולי יהיה כאן טעם של ברווז בנוסח פקינג.  
אם לא אז: ממיטב תוצרת סין, מוקפצים, מרקים, מבושלים, מעופפים ומתוקים. נסו את אחד ממרקי האיטריות, אוכל מנחם במיטבו.  
 

הוסף תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של שיחור לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון בוטה.
כתבות מגזין נוספות