הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

רוסיה

בירה: מוסקבה
מיקום: אירופה
שטח: 17,098,242 קמ"ר
אוכלוסין: 142.5 מיליון
מטבע: 1 רובל = 100 קופיקות
שפות: רוסית (רשמית), יותר מ-100 שפות מיעוטים
מידע כללי
פוליטיקה: רוסיה היא רפובליקה נשיאותית משנת 1991, כאשר נשיאה הראשון, בוריס ילצין מוביל את הדרך של רוסיה לעצמאות ודוחק את ראשי המפלגה הקומוניסטית החוצה. לאחר פירוק ברית המועצות, הוקמה בשנת 1992 פדרציה של 21 רפובליקות שהשתייכו אליה בעבר, ורוסיה בראשן. הרפובליקות עצמן מחולקות לאזורים ולמחוזות אוטונומיים. החוקה החדשה של רוסיה אושרה בדצמבר 1993 במשאל עם. החוקה מעניקה לנשיא סמכויות מרחיקות לכת (שלטון באמצעות צווים, הכרזה על משטר צבאי, הכרזת מלחמה). הנשיא נבחר בבחירות ישירות בכל ארבע שנים, וממנה את ראש הממשלה. הפרלמנט הרוסי נבחר בכל ארבע שנים והוא מורכב משני בתים, הדוּמַה והמועצה הפדרלית. הדוּמַה הוא בית הנבחרים הישיר והוא כולל 450 נציגים. המועצה הפדרלית כוללת 178 נציגים: שני נציגים מכל אחד מ-89 רכיבי הפדרציה הרוסית (רפובליקות, אזורים ומחוזות). תחלופה מהירה של ראשי ממשלה, חובות גבוהים למדינות בחו"ל, מדיניות כלכלית שגויה, ומגזר גדול של עובדים המועסקים ביותר ממשרה אחת, כל אלה גורמים הפסד להכנסות המדינה, ומקשים מאוד את ניהולה של האימפריה העצומה. ההשלכות של המצב הן גירעון תקציבי מרקיע שחקים, אינפלציה דוהרת, אבטלה גבוהה והכנסה שצונחת במונחים ריאליים.

אוכלוסייה: האוכלוסייה של הפדרציה הרוסית כוללת יותר מ-100 עמים ולאומים. הרוסים הם קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר ו-80 אחוזים מכלל התושבים, כמעט 120 מיליון איש. נוסף לאלו החיים ברוסיה, כ-25 מיליון רוסים נוספים חיים במדינות שהתנתקו מברית המועצות לשעבר, וביניהן אוקראינה, בלרוס והמדינות הבלטיות, בשל מדיניות הרוסיפיקציה שהונהגה בתקופה הסובייטית, מדיניות שדגלה ביישוב רוסים בכל אזורי האימפריה. ברוסיה עצמה מחולקת האוכלוסייה בצורה מאוד לא אחידה: האזורים המערביים הסמוכים לאירופה מאוכלסים בצפיפות, לעומת אזורי סיביר המאוכלסים בדלילות. האוכלוסייה מרוכזת בלב האירופאי של המדינה, בין הים הבלטי להרי אורל, ולאורך מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית. באזורים אלה שוכנות ערים רבות בנות מיליוני תושבים. כשלושה רבעים מהאוכלוסייה מתגוררים בערים. מרבית תושבי רוסיה משתייכים לכנסייה הרוסית-אורתודוקסית. בשנים האחרונות גוברת השפעתו של האיסלאם וכן של קיצונים מוסלמים, בעיקר בקרב המיעוטים האסיאתיים. ברוסיה חיים כ-550,000 יהודים. בעבר היה המספר גבוה יותר בהרבה, אולם משנות ה-90 עזבו מאות אלפי יהודים את המדינה והיגרו לישראל, לארצות הברית ולגרמניה.

כלכלה: רוסיה, ה"יורשת החוקית" של ברית המועצות לשעבר, ירשה גם את כל הבעיות שנלוו למדיניות הכלכלה המתוכננת והכושלת שהונהגה בה במשך 74 שנות קיומה. הרפורמות שנעשות ברוסיה כדי להפוך את הכלכלה לכלכלת שוק, זוכות להצלחה חלקית בלבד בגלל שורה של קשיים. המכשולים העיקריים העומדים בפני הרפורמות הם הקושי בהפרטת קונצרנים גדולים שבבעלות המדינה, אמצעי הייצור המיושנים מבחינה טכנולוגית ואקולוגית והתמוטטות יחסי הסחר הקודמים. הייצור וסחר החוץ יכולים אמנם להישען על משאבים טבעיים עשירים (נפט, גז, מחצבים, פחם, מים, עץ ומרבצי מינרלים עצומים) שרובם ממוקמים בסיביר, אולם העושר הטבעי הזה עשוי לפעול גם לרעתה של הכלכלה הרוסית המתפתחת, בכך שהוא יקשה את התפתחותו של מגזר יצרני תחרותי. גם מחירי השוק הלא יציבים של הנפט והגז הטבעי מחלישים את ההתאוששות הכלכלית. מרכזי התעשייה המסורתיים הם עיר הבירה מוסקבה, עיר הנמל סנט פטרבורג והערים שבהרי אורל. ענפי תעשיית המכונות והתעשיות הכבדות מרוכזים בחלק המערבי של המדינה. המכרות והתעשיות עתירות האנרגיה של חומרי גלם גרמו נזק סביבתי עצום באזורים נרחבים במזרח. המגזר החקלאי מרוכז באזורים המערביים והדרום-מערביים של המדינה, בגלל תנאי אקלים והרכב קרקע. רק כ-15 אחוזים מכלל שטח המדינה ניתנים לעיבוד. רוסיה מייבאת בעיקר מכונות, ציוד ומזון. יותר מ-70 אחוזים מהיצוא הם חומרי גלם או דלקים. שותפות הסחר העיקריות של רוסיה הן אוקראינה, גרמניה, ארצות הברית, סין ויפן. 

תחבורה ותעבורה: גם במערכת התחבורה והתובלה הרוסית מתגלה חוסר איזון בין החלקים האירופאים לחלקים האסיאתיים של המדינה. הצומת הראשי של כל המסילות והכבישים הוא אזור המטרופולין של מוסקבה. אזור דרום סיביר נגיש היטב יחסית מהאוויר או ברכבת, אך חלקים נרחבים מסיביר נטולים כמעט כל תשתית של תחבורה. מערכת התעבורה של סחורות אל מחוץ למדינה מושתתת בעיקר על מסילות ברזל. הנמלים הגדולים ביותר שוכנים במזרח סיביר. כיוון ששטח המדינה עצום, לתחבורה האווירית הפנימית תפקיד חשוב.

תקשורת: הנוף התקשורתי של רוסיה נעשה מגוון ותוסס הרבה יותר מאז התמוטטות ברית המועצות. עיתונים יומיים ושבועונים חדשים ממשיכים להיפתח. נוסף על כך, הוקמו סוכנויות ידיעות חדשות ועצמאיות לצד סוכנויות המידע הממלכתיות הוותיקות "נובוסטי" ו"איטר-טס". 

היסטוריה: המדינה הראשונה שהוקמה בטריטוריה הרוסית הייתה ממלכת קייב הרוסית, אשר חלשה על נסיכויות רבות באזור רוסיה האירופאית מהמאה התשיעית ועד המאה ה-12. במאה ה-13 נכבשה קייב על ידי אורדת הזהב, שבטים מונגוליים (טטארים בפי הרוסים) שהחריבו את הבירה הרוסית והטילו את עריצותם על האזור. השלטון הטטארי ניתק את רוסיה מההתפתחות האירופאית במשך תקופה ארוכה, ויצר פיצול בין הנסיכויות הרוסיות. רק בשנת 1480 הצליחו הרוסים להשתחרר כליל מעולם של המונגולים. לאחר השגת העצמאות, עבר מקור הכוח ברוסיה למוסקבה שנקבעה כבירה החדשה. מהמאה ה-15 ועד המאה ה-17 השקיעו השליטים הרוסים את כל מרצם בהרחבת תחומיה של הממלכה המתחזקת. איוואן הרביעי, הידוע בשם "איוואן האיום", הכריז על עצמו בשנת 1547 כ"צאר של כל רוסיה". התואר צאר שפירושו קיסר הפך מזוהה עם השליטים האוטוקרטיים, שמשלו ברוסיה עד המהפכה בשנת 1917. פטר הגדול (1725-1689) פתח את רוסיה שוב למערב ולאירופה, ויזם מגוון של רפורמות מנהלתיות וצבאיות שיורשיו המשיכו ביישומן. במאות ה-18 וה-19 הגיע לשיאו המתח בין האצולה לצמיתים (עובדי קרקע שנחשבו לרכושו הפרטי של האדון), ולבסוף, בשנת 1861 ביטל הצאר אלכסנדר השני את מוסד הצמיתות, והמוני עובדי קרקע חסרי רכוש זרמו לערים. צמיחת הכלכלה הרוסית בתחילת המאה ה-20 התקדמה באיטיות רבה. העוני והמחסור בצרכים בסיסיים בקרב ההמון הובילו להתקוממויות חוזרות ונשנות. בעקבות ההתפשטות הטריטוריאלית שלה בפולין ובאוקראינה, מצאה את עצמה רוסיה במאה ה-19 עם אוכלוסייה יהודית עצומה, שרוכזה בחלקה המערבי אשר כונה "תחום המושב". יהודי רוסיה סבלו מהפליה ממוסדת ומדיכוי, ונפלו קורבן לפוגרומים עממיים. מאות אלפי יהודים ניצלו את ההזדמנות והיגרו לארצות הברית, לפתוח שם בחיים חדשים. ב-1882 לאחר גל רצחני במיוחד של פוגרומים החלה תופעה חדשה: חלוצים צעירים היגרו לארץ ישראל כדי להקים בה יישוב יהודי חקלאי אידאליסטי. אנשי העלייה הראשונה, כפי שלימים היא תכונה, הניחו במידה רבה את היסוד למפעל ההתיישבות הציוני בארץ ישראל. מלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנת 1914 הפרה את שיווי המשקל העדין שקיים את המשטר המושחת. בשנת 1917 במהפכת פברואר ויתר הצאר ניקולאי השני על כתר המלוכה, והשלטון עבר לידי ממשלתו של קרנסקי, שנתמכה בידי המעמד הבינוני המשכיל. ממשלה זו הודחה באוקטובר 1917 על ידי הבולשביקים, הסיעה הקיצונית ביותר במפלגה הקומוניסטית הרוסית שהונהגה בידי לנין. הבולשביקים ניצחו במלחמת האזרחים האכזרית שנמשכה שלוש שנים, וגבתה מיליוני קורבנות בנפש. בדצמבר 1922 הפכה הקיסרות הרוסית ל"איחוד הרפובליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות" (ברית המועצות). בשנים 1924 עד 1938, בשלטונו של סטלין, עברה החקלאות תהליך של קולקטיביזציה, אשר לווה בהלאמות ובתיעוש מואץ. בתקופה זו נרצחו המוני איכרים ומתנגדי משטר בידי השלטונות הקומוניסטיים. בשנת 1939 חתם סטלין במפתיע על ברית חשאית עם היטלר, אשר הודות לה התאפשר לרודן הגרמני לפתוח במלחמה כוללת באירופה. אולם ביוני 1941 הפתיעו הגרמנים את הצבא האדום, ופלשו בכוחות עצומים לשטח ברית המועצות. "המלחמה הגדולה למען המולדת" בשנים 1941 עד 1945 עלתה בחייהם של כ-20 מיליון אזרחים וחיילים סובייטים, אך הסתיימה בניצחון על הצבא הגרמני. יותר ממיליון יהודים רוסים חפים מפשע נרצחו בידי הכובש הנאצי. לאחר מלחמת העולם השנייה והשלטת מרותה על כל מזרח אירופה, הגיעה ברית המועצות למעמד של מעצמה עולמית. המאבק המתוח עם ארצות הברית על השליטה בעולם, שכונה "המלחמה הקרה", דחף את המדינה לשיאים כלכליים ומדעיים, אולם הוביל לבסוף לקריסה כלכלית. הנשיא מיכאיל גורבצ'וב החל תהליך של רפורמות בסוף שנות ה-80, אשר הובילו לפירוקן של ברית המועצות וברית ורשה. רוסיה טרם ויתרה כליל על שאיפותיה האימפריאליות, והיא מעורבת צבאית במספר סכסוכים בגבולותיה האסיאתיים. המלחמה האכזרית שמתנהלת זה שנים ברפובליקה הקווקזית צ'צ'ניה גובה אלפי קורבנות, ומאפילה על היחסים של רוסיה עם המדינות המערביות. 

תרבות: המספר הרב של הלאומים והעמים המרכיבים את רוסיה מניב שפע של מסורות ותרבויות שונות מאוד. את חפצי הקודש של אימפריית קייב מהמאה העשירית מאפיינים יותר מכול השפעות ביזנטיות. הסממן האדריכלי הבולט ביותר ברוסיה הוא הכנסיות עם כיפות הבצל, שניתן לראותן במוסקבה, בנובגורוד ובקייב. אוצרות האמנות והתרבות של המדינה מרוכזים בסנט פטרבורג ובמוסקבה. אפשר למצוא בהן אוספים אמנותיים של ציירים רוסיים (מוזיאון ארמיטאז' בסנט פטרבורג הוא אחד הנהדרים בעולם), מבנים ציבוריים וטירות (קתדרלת בזיליוס, ארמון פטר), וערים שהן יצירות אמנות בזכות עצמן (נובגורוד). הכוראוגרפיה והמחול של הבלט הרוסי הם דוגמה למופת האמנות והתרבות הרוסית.

גאוגרפיה: רוסיה היא המדינה הגדולה ביותר בעולם. שטחה העצום מתחלק ליותר מעשרה אזורי זמן שונים. רכס ההרים המרכזי של הרי אורל מפריד בין הגבעות העגלגלות והמתונות של שפלות מזרח אירופה לבין מישורי מערב סיביר השטוחים כמעט. זה גם קו הגבול בין אירופה לאסיה. רמות הרריות רחבות ידיים (הרמה של סיביר התיכונה והאזור ההררי במזרח סיביר) עם פסגות המתנשאות לגובה של 400 עד 1,000 מטרים מאפיינות את הנוף בחלק המזרחי של המדינה. רכסי הרי אלטאי והרי הקווקז הם הגבוהים ביותר. ההר הגבוה ביותר בהרי הקווקז הוא הר הגעש הכבוי אלברוס. החופים בצפון ובמזרח כוללים חצאי איים (קולה, קמצ'טקה) ואת האי הגדול סחאלין. האקלים ברוסיה הוא יבשתי מובהק: חורף קר מאוד וקיץ חם. רק באזורי השוליים בים הארקטי שולטים האקלימים הקוטבי והתת-קוטבי. לכן יש הבדלים ניכרים בין אזורי הצמחייה מהצפון עד לדרום: הטונדרה הארקטית שמעל הטייגה, עצים נושאי עלים ויערות מעורבים, אזורים הקפואים בחורף וצחיחים למחצה, ומדבריות. האקלים היבשתי יוצר גם שכבת אדמה קפואה לאורך כל השנה וקפיאת הנהרות הגדולים (הוולגה, האובּ, האניסיי והלנה). נהר הוולגה שאורכו 3,530 קילומטרים הוא הארוך ביותר באירופה. ההרס האקולוגי – תוצאה של עשרות שנים של תיעוש מואץ וחסר התחשבות בסביבה – תפח לממדים מדאיגים גם ברוסיה האירופאית וגם בסיביר. מדובר, בין השאר, בנהרות ובאגמים מזוהמים, באזורים מוכי קרינה ובשטחים שעברו מידבור והפכו לצחיחים.