www.shichor.co.il

מדריד, בירת ספרד והעיר השלישית בגודלה באיחוד האירופאי, היא עיר רבת פנים וסגנונות. אף על פי שמקור המשיכה של העיר סמוי יותר ומוחצן פחות משמחת החיים הסוחפת של ברצלונה, המבקר במדריד בפעם הראשונה יופתע לגלות עיר המשלבת בין מסורת אירופאית לבין חדשנות דינמית, בין אדריכלות שהיא עדות לעוצמתה של אימפריה לשעבר, מונומנטים שהם שרידים מדיקטטורה פשיסטית ובנייה שהוכתבה בידי אדריכלי העל הבינלאומיים. את צדה הבועט והפחות ממסדי אשר מושך אליה כיום תיירים צעירים רבים, המתבטא ב, בתיאטרון המקומי ובחלק מהמועדונים, חייבת העיר לתנועת "המובידה" - תנועה חברתית-תרבותית שהתעוררה ברחבי ספרד, עם מותו של הגנרל פרנקו ב-1975. השחרור מעול הדיקטטור הוביל לפרץ יצירתיות בתחומי המוזיקה, האמנות, הקולנוע ועוד, באופן ששינה את מרקמה התרבותי של העיר עד היום. 
למרות גודלה, מדריד נוחה מאד לסיור ולהתמצאות. מרבית אתרי התיירות שלה מרוכזים בשטח מצומצם למדי אותו אפשר לתחום בין ממזרח, ממערב, סביבת ופלאסה דה לאבאפייס מדרום ושכונות צ'ואקה ומלאסאניה מצפון. אזור נוסף המושך מבקרים רבים הוא רובע סלמנקה המהודר שממזרח לשדרות הרקולטוס. צפונה ממנו, לאורך שדרת קסטייאנה נמצא רובע העסקים המודרני של העיר. , אולי העורק הראשי, לב הכרך מאז 1910, מחבר בין ממערב ועד לרחוב אלקלה ממזרח. רחוב אלקלה הרחב והסואן מחבר את פוארטה דל סול ואת גראן ויה מזרחה ועובר דרך כיכר סיבלס המונומנטלית וכיכר העצמאות.
העיר משובצת בכיכרות רבות שסביבן מתנהלים חיי העיר השוקקים, בתי קפה ומסעדות. השוני בין הכיכרות מדגים את הרב-גוניות של העיר: , אולי מהמפורסמות שבכיכרות העיר, היא נקודת המפגש של כמה מהרחובות הראשיים של מרכז העיר. בקרבתה נמצאת , שהשקט השורר בה יאפשר לכם לדמיין בקלות כיצד נערכו בה מלחמות שוורים, משפטי ראווה והוצאות להורג. שונה בהרבה מהכיכרות האחרות בשל הצמחייה המעוצבת ופינות המנוחה המקסימות. השביל שלאורכו ניצבים פסליהם של שליטי ספרד מוביל לארמון המלוכה המפורסם של העיר, שכיום משמש רק לקבלת אורחים רבי-מעלה.
אולם, אל דאגה, מדריד היא לא רק אוסף של כיכרות. תיירים רבים מגיעים לעיר במיוחד בשל "משולש הזהב" של האמנות, המורכב משלושת המוזיאונים הגדולים בעיר, שהוויכוח על איזה מהם הוא בעל המשקל הסגולי הגדול יותר מעסיק מבקרי אמנות כבר שנים. , המקבילה המקומית של הלובר, ניצב מול , אוסף האמנות הפרטי השני בגודלו בעולם, ובמרחק עשר דקות הליכה עומד , שגולת הכותרת שלו היא ה"גרניקה" של פיקאסו - גילום ויזואלי מדויק ומפעים של זוועות המלחמה באשר היא. ההבדלים בין המוזיאונים, ששלושתם מצריכים הרבה יותר מביקור חד-פעמי של שעות ספורות, טמונים בתקופות המוצגות בהם ובהיקפם המסחרר. גם אלו שמעדיפים את מנת התרבות שלהם במוסדות, שאינם מציגים יצירות באולמות שצריך ללחוש בהם, יימצאו את מקומם במדריד. בעיר פועלת : מעבדת התרבות המרתקת ביותר הפועלת כיום בספרד, שבה מוצגות תערוכות של אמנים עכשוויים ומיצגים וכן מועלים מופעי וידאו דאנס והופעות של להקות בינלאומיות, שטרם הפכו לנחלת הכלל.
השעון הפנימי של אנשי ספרד כולה מכוון תמיד לשעות הקטנות של הלילה, אבל זה של המקומיים מכוון לגמרי לאשמורת האחרונה – תושבי מדריד אוהבים אלכוהול, מסיבות ואת החיים הטובים, במיוחד אחרי חצות הליל. מוגשת בעיר בשעה שבלונדון שותים תה של חמש אחה"צ, ארוחת ערב בשעה שרופאים ממליצים כבר לצחצח שיניים, ובין לבין לוגמים המקומיים כוס ורמוט כהכנה ללילה שלפניהם. כל זאת הודות למוסד הסיאסטה, המאפשר להם לעמוד על הרגליים עד השעות הקטנות. אף על פי שבעיר יש כיום שפע של מסעדות אתניות ובינלאומיות, מדריד היא היעד המושלם לפודיס השואפים להיכרות אינטימית עם . במסעדות המתמחות במטעמים מכל חבלי הארץ כמו אנדלוסיה, ולנסיה והבאסקים, אפשר למצוא את הטאפאס המוכרים כמו במסעדת וגם מגשי פאייה עצומים, קערות גספצ'ו ומנות רבות על טהרת מאכלי הים כמו אלו המוגשות ב- העממית יחסית בסגנון הפאסט-פוד או ב-  בעלת האווירה הרשמית.
המזג הספרדי החם מתבטא גם באהדה לקבוצות הכדורגל המקומיות, הלא הן ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד. האחרונה אומנם חווה תור זהב מסוים מאז זכתה בגביע UEFA ב-2010, אבל עבור רוב התיירים (וגם הישראלים) היא עדיין "הקבוצה שאינה ריאל". אימפריית הכדורגל של ריאל נחשבת לקבוצה העשירה בעולם וכל מה שקשור בה, מסמל הכתר שעל המדים, לסכומי ההעברות האסטרונומיים ועד ליריבות האפית עם ברצלונה, גדול מהחיים. למרות ההצלחה על כר הדשא, ריאל ומאמנה ז'וזה מוריניו זוכים גם ללא מעט ביקורת על הכדורגל שהם מציגים ועל שחקני הרכש שמהווים את רובה המוחלט של הקבוצה. האצטדיון הביתי קרוי על שם "הסנדק", דון סנטיאגו ברנבאו ששימש כשחקן, מאמן, מנהל ונשיא המועדון ונחשב לאחד הסמלים הגדולים בכדורגל העולמי. יש בו כ-85 אלף מקומות, אבל הוא אינו מקורה ואם תגיעו לכאן למשחק ייתכן מאד שתצאו רטובים.
רגע של תרבות:
קורס חובה בתרבות מדריד חייב לכלול מרתון סרטי פדרו אלמודובר, אולי הבמאי המזוהה ביותר עם הקולנוע הספרדי כיום. העיר מעניקה רקע, צבע ואופי לרבים מסרטיו ומככבת בהם כמו כל אחת מהנשים הגדולות מהחיים, שהוא כה מעריץ וששולטות ביד רמה בסרטיו. בוגר תנועת "המובידה" הגיע לבירה כבר בגיל 17, והגדיר בפשטות ובגאוניות את עצמו ואת חבריו האמנים לתנועה: פשוט קבוצה של אנשים שנפגשו במקרה ברגע הכי טעון בהיסטוריה. כדי לנסות ולפענח ולו במעט את נפש המדרינלוס, גם אלו החיים בשולי החברה ולאו דווקא בשכונת סלמנקה, צפו בכל סרטיו או התמקדו דווקא במוקדמים שבהם כמו "חוק התשוקה" ו-"עקבים גבוהים".