הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

היסטוריה

ההתיישבות באזור מדריד החלה כנראה בתקופת המוסלמים, כאשר האמיר מוחמד ה-1 (882-852) בנה מצודה (Almudena) על גבעה בסמוך לנחל. על חורבות המצודה נבנה אחר כך מבצר (Alcazar) ששירת את המלכים הנוצרים, וכאשר זה נשרף, נבנה ב-1737 ארמון, שניצב על תילו עד עצם היום הזה. שמו הערבי של המקום היה "מחריט" (Margerit ), האטימולוגים סוברים כי שם זה מורכב מהמלה "מחרה"-מעיין או מקור מים, והסיומת "יט" מציינת ריבוי. מכאן שהמקום נבחר בשל הגבעה, המהווה נקודת הגנה מצוינת לאזור, ובשל ריבוי מי התהום בו.
בשנת 1083 החליט המלך אלפונסו ה-6 להחזיר את טולדו לחיק הנצרות. בדרך לטולדו הוא כבש את מחריט וכך תמה התקופה המוסלמית, שהעניקה לעיר את שמה ואת המצודה. מדריד הייתה אז כפר חקלאי, מוקף שדות פוריים ויערות מאוכלסים בדובים (מכאן סמלה של העיר).
בשנת 1561 החליט פיליפה ה-2 לקבוע דווקא במדריד את חצר המלוכה, החלטה שהפתיעה את כל הסובבים אותו. אביו, הקיסר קרלוס ה-5 מגרמניה, שהיה גם המלך קרלוס ה-1 של ספרד, היה מגדולי מתנגדיו, למרות זאת קבע פיליפה את הבירה במדריד והחל לבנות לעצמו ב-1563 את אלאסקוריאל. יש לשער שהסיבות להחלטתו של פיליפה היו מיקומה הגיאוגרפי המרכזי של מדריד והעובדה שלא הייתה מעורבת ביריבות העזה שבין ערי ספרד הגדולות יותר, כמו גם שיקולי נוחות אישית. בשנת 1561 עבר מרכז הממלכה לכפר קטן זה. למעבר היו דווקא השפעות שליליות על האזור - יערות שלמים נוצלו לבניית ארמונות ובתים, קרני השמש הצורבות ייבשו בהדרגה  את האזור ושדות פורחים הפכו למדבריות שממה. הקריה גדלה ללא תכנון, בחוסר סדר והדר, עד שבשלב מאוחר למדי התמרמר המלך וניסה לתקן את המעוות ולשפר את חזות העיר. ביוזמתו הוקם גשר סגוביה (Segovai), שנבנה כדי להעניק למדריד כניסה מפוארת. באותה תקופה החלו גם עבודות הבניה של הכיכר המרכזית (Plaza Mayor), עבודות בהן המשיך יורשו פיליפה ה-2.
תקופת שלטון בית הבסבורג מאוסטריה, שושלת עליה נמנים המלכים ששלטו בספרד עד 1701, נחשבת לתקופת פריחה עירונית. בתקופה זו פרחו האמנויות ובעקר התיאטרון. ב"קורלס" (Corrales) - חצרות צנועות- הוצגו לראשונה מחזות גדולים.
תקופת שלטונם של מלכי בית הבסבורג לוותה בהתפתחות עצומה. מספר התושבים שעמד על כ-
 20,000  בשנת ,1556 הגיע ל- 100,000 בשנת 1665. תוואי החומות שונה, נבנו מעט בניינים ציבוריים והרבה מאד מנזרים וההמולה שלטה בכיפה. 
אחרי מלחמות ירושה עקובות מדם עלה למלוכה פיליפה ה-3 ששלט בספרד בין השנים 1621-1598, הראשון משושלת הבורבונים. לאורך מלחמת הירושה עמדה מדריד לימין הבורבונים וכאשר עלה לשלטון בשנת 1701 המלך פיליפה ה-5 הוא התקבל בהתלהבות רבה. 
המלך קרלוס ה-3 (1788-1759), שכונה "מלך-ראש-עיר", הקדיש רבות לשיפור פני העיר ולהנעמת החיים בה: מדריד גדלה, נסללו בה שדרות רחבות, נבנו שער אלקלה (Poerta de Alcala), מוזיאון הפראדו והגן הבוטאני. עוד לפני תקופה זו פיתחו תושבי העיר האמירים טעם אלגנטי ובנו לבתיהם חזיתות מפוארות ומפוסלות, בסגנון המכונה "בארוק קסטליאני".
קולות התותחים של הכוחות הצרפתיים בישרו את תחילת המאה ה-19. ב-2 במאי 1808 מרדו תושבי העיר נגד פלישת חיילי נפוליאון. המרד העממי נכשל וחוסה בונפרטה, אחיו של הקיסר, שלט בעיר על אף השנאה שרחשו לו התושבים. גם חוסה בונפרטה הוקסם כנראה מהעיר ופעל למענה רבות – במיוחד בבניית ככרות. ב-1813 נאלץ לעזוב עם צבאו את ספרד, אולם במנוסתו הספיק לקחת עימו אוצרות וחפצי אמנות רבים.
בשנת 1814 חזר למדריד פרננדו ה-7, ולכבודו נבנה שער טולדו. שוב העיר גדלה, תכנית הרחבה נוספת אושרה ושדרות חדשות נסללו. סגנון התקופה הושפע רבות מהסגנון הצרפתי ובניינים רבים נבנו כשהם מקושטים במרפסות בעלות סורגי ברזל מעובד-הסגנון הטיפוסי כל כך לעיר.
בתחילת המאה העשרים נכנסה מדריד לעידן חדש. בין סמטאות העיר החלו בשנת 1910 עבודות הבנייה של "הרחוב הגדול", ה-Gran Via המשמש עד היום עורק ראשי ולב הכרך. בשנת 1919 נחנך בעיר המטרו, שהיה אחד הראשונים בעולם.
במהלך מלחמת האזרחים בספרד היוותה מדריד, בה ישבה ממשלת הרפובליקה, מאחז של כוחות השלטון נגד הלאומנים. העיר סבלה קשות והופגזה ללא רחם על ידי כוחותיו של פרנקו וחלקים ממערב העיר נחרבו בהפגזות.
משטרו של פרנקו הנציח כמה מונומנטים בסגנון אותו נוהגים לכנות "אדריכלות פאשיסטית". מוצגו הבולט ביותר הוא מכלול הנמצא בכיכר מונקלואה – מפקדת חיל האוויר ושער הניצחון של פרנקו. 
בשנות ה-60 התגוררו במדריד כ-2 מליון תושבים ונבנו שכונות חדשות רבות לבני המעמד הבינוני. סביב העיר נוצרה חגורה של שכונות פועלים – רובן מאוכלסות על ידי מהגרים מאנדלוסיה: ריכוזים של בקתות ארעיות ובניה בלתי חוקית. במקום התרכזו פועלים שהגיעו למדריד בחפשם עבודה, אותה הציעה העיר המתפתחת בשפע.
במטרה לפתור את בעיות התנועה נסללו כבישים עיליים ונבנו חניונים תת-קרקעיים, בשנת 1967 הוקמה תחנת הרכבת הצפונית של העיר Chamartin, נפתחו תחנות של הרכבת התחתית, וב-2004 נמשכה הרחבתה של תחנת הרכבת אטוצ'ה. תחנה זו ואחרות זועזעו במרץ 2004 מסדרת פיצוצים –פיגוע טרור נורא שגרם למותם של כ-200 בני אדם.
גם בתחום האמנות והתרבות העיר לא שוקטת על שמריה. בשנות ה-80, וה-90 נפתחו מוזיאונים מעולים לאמנות כמו תיסן בורנמיסה והמרכז לאמנות ריינה סופיה. כיום, מהווה מדריד מרכז בלתי מעורער לפעילות ולהתחדשות הספרדית כולה.
 
 
 
טיפים
מוזאון ריינה סופיה לאומנות מודרנית היה בעייני המוזיאון הכי שווה במדריד....
פארק זה הוא לונה פארק בנושא יצירות של האחים וורנר בראדרס (סופרמן,באטמן...
רשת נהדרת הכוללת בתוכה מספר רב של סניפים במדריד. בסניף שקרוב לרחוב הראשי-גראן...