הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

היסטוריה

הספן האיטלקי ג'ובאני דה ורזנו (Giovanni da Verrazano) הוא האירופי הראשון שהגיע לניו יורק. בשנת 1524 עגנה ספינתו, לה דופין, ליד חוף ניו יורק, שכונה בפיו אנגולם (Angouleme), על שם עיר צרפתית.

ביקורו של ורזנו היה קצר, ורק שנים רבות אחריו, ב-1609, הגיע למפרץ ניו יורק הנרי הדסון (Henry Hudson) בספינתו Half Moon (חצי ירח). הדסון, אנגלי שעבד בחברה ההולנדית "חברת הודו המזרחית", הפליג במעלה זרם הנהר עד המקום שבו שוכנת כיום אלבני, בירת מדינת ניו יורק. מסעו נועד למצוא את המעבר הצפון-מערבי מאירופה למזרח.

הדסון הגיע למקורות הנהר (שהיום נקרא על שמו - נהר ההדסון) ולא למעבר הצפון-מערבי, חזר להולנד ועמו מטען של פרוות יקרות ערך. בעקבות מסע זה החליטו ההולנדים לשלוח למקום משלחות נוספות.

ב-1621 העניקו השלטונות ההולנדיים מונופול מסחרי לחברת הודו המזרחית למשך 24 שנה, שכלל גם סמכויות התיישבותיות ושלטוניות באזור. יישוב הקבע הראשון הוקם ב-1624 על ידי קבוצת מתיישבים אירופים, ברובם פרוטסטנטים שברחו מבלגיה הכבושה בידי ספרד ומרדיפות האינקוויזיציה, וחיפשו חירות דתית. מתיישבים אלה, למעט שמונה מהם, המשיכו לאלבני, אולם משפחות נוספות הגיעו לניו יורק בשנת 1625. משפחות אלה, ועדריהן עמם, התיישבו בקצהו הדרומי של האי מנהטן וכינוהו על שם מקום מוצאם: ניו אמסטרדם.

אף שמטרתה המקורית של חברת הודו המזרחית היתה מסחרית טהורה, הוחלט באפריל 1625 להקים במקום תחנה מבוצרת ועשר חוות. כשמנהלה הכללי של המושבה, פיטר מינוייט (Peter Minuit), הגיע שנה לאחר מכן, הוא מצא במקום קהילה המונה 300 נפש. מינוייט היה זה שקנה את האי מנהטן באותה שנה מהילידים בני שבט הקנרסי (Canarsie) תמורת סחורות בשווי 60 גילדן הולנדי. כיום שוויו של השטח שרכש מינוייט הוא כ-600 מיליארד דולרים. 

ההולנדים, ממולחים ככל שהיו, נשאו ונתנו עם שבט הקנרסי משום שהאמינו, בטעות, כי שבט זה שלט באי כולו. לאחר שהושלמה העסקה שבו בני שבט קנרסי לברוקלין ואילו ההולנדים עברו צפונה, לאזור שהיה בשליטת שבט ילידי אחר. הטלת מס מסחר על האינדיאנים ליבּתה את האיבה כלפי ההולנדים, ורצח של מאה אינדיאנים ב-1643 גרם לפרוץ מלחמה שנמשכה שנתיים. 

ב-1647 מונה פיטר סטייבסנט (Stuyvesant) למושל המושבה שמנתה 500 נפשות. 17 שנה ניהל סטייבסנט את ניו אמסטרדם, עד שב-1667 כבשו הבריטים את המושבה. הבריטים העניקו למושבה שם חדש, ניו יורק, וקבעו כי השפה האנגלית תהיה השפה הרשמית.

כשנכנס לנמל צי הולנדי ב-1673 ותבע להחזיר להולנד את המושבה, נכנעו הבריטים - לשנה אחת בלבד. בהסכם ווסטמינסטר הוחלט על חילופי מושבות: ניו יורק לאנגלים, וסורינאם, המושבה הדרום-אמריקאית - להולנדים.

סיבות אחדות היו לה לבריטניה לרצות לשלוט בניו יורק: הממלכה הבריטית ביקשה לסכל את התחרות במסחר, לסגור את הפער בין מאחזי החוף שלה באזור, ולהחזיק בנמל הטבעי הטוב ביותר בחוף המזרחי. נמל זה, שהוא עמוק, גדול ונוח לגישה משני כיוונים, העלה את ערכהּ של ניו יורק.

כלכלתה של המושבה לא שגשגה כפי שהיה אפשר לצפות. הסיבות לכך היו התחרות עם המושבות הבריטיות והמחסור בסחורות ראויות לייצוא (למעט פרוות). כשהסיר הממשל הבריטי את הפיקוח על הסחר הקולוניאלי לשווקים רחבים התפתח המסחר לאטו, בשל המאבק בין הולנד לאנגליה בשנים 1674-1664 ובגלל חוקי הספנות המגבילים של בריטניה. חוקים אלה, שהונהגו בסוף המאה ה-17, הגבילו את הסחר לכלי שיט שנבנו בידי הבריטים או אוישו על ידיהם.

הפתרון היה "מסחר משולש": ניו יורק המשיכה לשלוח פרוות לאנגליה תמורת מוצרי תעשייה, ובו-בזמן גם סחרה בתוצרת חקלאית תמורת רום, ליים, קפה וסוכר, שגדלו באיי הודו המערבית בשפע כה רב עד כי איש לא טרח לגדלם במקום, וכך נוצרה תלות בייבוא. 

גם כשהחלה ניו יורק לשגשג, היו עדיין בוסטון ופילדלפיה הערים החשובות בחוף המזרחי, הן מבחינת כמות התושבים והן מבחינה תרבותית. העיתון הראשון בניו יורק, ה"ניו יורק גאזט" (New York Gazette), נוסד ב-1725; מתחרהו, ה"וויקלי ג'ורנאל" (Weekly Journal) הופיע ב-1733. ב-1735 נאבק מייסדו, ג'ון פיטר זנגר, בעלילות הדיבה שהושמעו נגדו עקב הביקורת שמתח על הממשלה במאבק משפטי חשוב. הדי המאבק, שנגע לחופש העיתונות, הופיעו מאוחר יותר בתיקון הראשון של חוקת ארצות הברית. קינגס קולג' (Kings College), המוסד הראשון להשכלה גבוהה שהוקם במושבה (ב-1754), התפתח לאחת האוניברסיטאות האמריקאיות החשובות ביותר. בתום המהפכה הוסב שמו ל"אוניברסיטת קולומביה".

זרעי המרד נזרעו כבר בימי המלחמות בצרפתים ובאינדיאנים (בשנים 1763-1754) ובהתנגדות שעוררו המסים הכבדים שכפו הבריטים על המושבות כדי לממן מלחמות אלה. קונגרס מיוחד של נציגים מתשע מושבות ניסח הצהרת זכויות ומחה על "מיסוי ללא ייצוג", אולם מדיניות המיסוי נשארה בעינה. המיתון הכלכלי, בשילוב עם המיסוי הכבד, הפכו את ניו יורק לחממת המרד נגד הבריטים. המושבות מרדו ב-1775, ואנשי ניו יורק בנו מבצרים על הגבעות, במקום שבו נמצא כיום סנטרל פארק (Central Park).

לאחר כיבוש ניו יורק ב-1776 הצליחו הבריטים להחזיק בנמל במשך כל שנות המלחמה, אך ב-1783 גבר גנרל ג'ורג' וושינגטון על הבריטים בעזרת צבא המתנדבים הגדול שלו, אף שלא היה מצויד כראוי, והבריטים נסוגו מפני צבא המתנדבים והשאירו אחריהם עיי חורבות.

עד מהרה נבנתה ניו יורק מחדש, נבחרה לשמש מקום מושבהּ של הממשלה הלאומית הראשונה והמשיכה בתפקידה זה עד 1790. איגרות החוב המיוחדות שהונפקו על ידי הממשלה באותן השנים לכיסוי חובות המלחמה נעשו פופולריות עד כי נוצר שוק מיוחד למסחר בהן, שוק שכלל בשלב מאוחר יותר גם ניירות ערך וסחורות. כך הוקמה הבורסה של ניו יורק לניירות ערך (בשנת 1792).

בראשית המאה ה-19 זכתה ניו יורק לפריחה כלכלית הודות להמצאות חדשות בתחומי התעשייה והתחבורה. ב-1807 התקיימה הפלגת הקיטור הראשונה למרחק גדול - ספינת הקיטור קלרמונט של רוברט פולטון הפליגה במעלה ההדסון לעבר אלבני. הודות לתעלת אירי (Erie), שהוקמה ב-1825, הועברו סחורות מקומיות ומיובאות הרחק אל פנים היבשת, וזאת בשעה שכבישים לא היו בנמצא והרכבות טרם התפתחו כראוי. נמלה של ניו יורק הפך לשער התעלה ומספנותיו נודעו לתהילה בכל הארץ. אנשי עסקים החלו לגרוף הון ממסחר.

ב-1860 עברו למעלה מ-50 אחוז של הייצוא ו-70 אחוז של הייבוא של כלל המושבות באמריקה הצפונית דרך נמל ניו יורק. הישגים טכנולוגיים ליוו את צמיחתה של העיר ועודדו אותה. בניו יורק הופעלו המעליות הראשונות בעולם (1853) והוקם בה בית הדירות הראשון (1869). הרכבת המוגבהת הראשונה החלה לנסוע מעל השדרה התשיעית ב-1870, ואחריה נבנו שלוש רכבות נוספות. האחרונה שבהן, על השדרה השלישית, חדלה לפעול ב-1955. מסוף התנועה המרכזי (Grand Central Terminal) נפתח ב-1871 ובנייתו של גשר ברוקלין הושלמה ב-1883.

העיר צמחה גם אנכית. הודות למעליות המהירות ושלדי הפלדה התאפשרה בנייתם של גורדי השחקים ממעל, ואילו מתחת לפני הקרקע, ב-1904, נחנכה הרכבת התחתית הראשונה. ב-1866 הוסר הלוט מעל פסל החירות, ומאז קידם הפסל בברכה מיליוני מהגרים (כ-12 מיליון מהגרים עברו מסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 דרך אליס איילנד שבניו יורק). אור הניאון, המתקשר תמיד עם ברודוויי ועם כיכר טיימס, הופעל לראשונה בניו יורק ב-1923.

מבחינה מנהלית החלה ניו יורק של ימינו להתגבש כשהתאחדה עם רובע הברונקס - תחילה באופן חלקי (1874) ואחר כך באופן מלא (1895). הרבעים ברוקלין, קווינס וסטייטן איילנד צורפו לעיר ב-1898.

אופייה של העיר התגבש במידה ניכרת במחציתה הראשונה של המאה ה-20. תרמו לכך מוסדות בינלאומיים חשובים שהתיישבו בעיר כמרכז האו"ם, ביתן הדיפלומטי של אומות העולם, שנפתח ב-1952, מרכז הסחר העולמי שהיה ממוקם בבנייני התאומים עד לקריסתם בפיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדות אמריקה ב-11 בספטמבר 2001, הבורסה לניירות ערך שממוקמת בוול סטריט, וכמובן מוסדות התרבות החשובים בעולם כמוזיאון המטרופולין, האופרה ותיאטראות ברודוויי.

עם סיום מלחמת העולם השנייה, רוברט מוזס, ששימש יושב הראש של הרשות של גשרי שלושת הרבעים, הלך בדרכו של מתכנן הערים קורבוזיה, כשמטרתו להפוך את רובע מנהטן למרכז עסקים המחובר לפרברים במבוך של כבישים מהירים וגשרים שיעברו בלב הרבעים החיצוניים של העיר. מעניין במיוחד הוא סיפור הקמתו של הכביש המהיר FDR (שנקרא על שם נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט), בקטע שבין הרחובות 23 ו-34. קטע זה נבנה לאחר המלחמה על הריסות בניינים מלונדון ומבריסל המופצצות. שברי הבניינים הועמסו על אוניות המשא האמריקאיות בשובן לארצות הברית, במטרה לשמור על שיווי משקלן.

לקידמה, לעומת זאת, היה גם מחיר כבד: הפיתוח המואץ של העיר הביא להידרדרות סביבתית קשה, עסקים ומפעלים עזבו, ערכם של נכסים ירד והעוני וההזנחה השתלטו. מי שנשאר בשכונות שנפגעו מהפרויקטים של מוזס היו בעיקר שחורים והיספאנים עניים, שהפכו לקורבנות של הצתות מכוונות, פשע, סמים, אבטלה, מפגעים סביבתיים, כנופיות פשע ומדיניות ה"הזנחה הנאורה" של ממשל ניקסון. 

שנות ה-60 וה-70 נחשבות לתקופה שבה המשק האמריקאי עבר מפעילות תעשייתית לפעילות פוסט-תעשייתית. תחומי התעסוקה הפכו מיצרניים לנותני שירותים, וסוגי העיסוקים התחלפו מעבודות צווארון כחול לניהול מקצועי, מזכירות ושירות. כתוצאה מכך חוותה ניו יורק הפסד משמעותי של משרות והתמעטות אפשרויות.

שני העשורים האחרונים הביאו עמם תנופה מחודשת של שגשוג ופריחה, תנופה שנעצרה זמנית בעקבות התקפת הטרור הרצחנית ב-2001, שגרמה למותם של כ-3,000 בני אדם ולקריסתם של מגדלי התאומים (The Twin Towers) - מסמליה הבולטים של העיר. למרות ההלם שבו היתה שרויה אמריקה בכלל וניו יורק בפרט בעקבות הפיגועים, העיר החלה להתאושש ובשנים האחרונות מחירי הדירות עלו, מנהטן הפכה נקייה יותר, הרכבת התחתית נהייתה בטוחה יותר, שכונות שנזנחו ברבעים החיצוניים חזרו לשגשג, ושוב נוהרים לניו יורק אנשים מרחבי העולם עם החלום להצליח בגדול בעיר "שאינה ישנה לעולם".
 
 
טיפים
כרטיס New York CityPASS מאפשר הנחות משמעותיות בכניסה לשישה אתרים מרכזיים...
התשלום עבור נסיעה במונית הצהובה יכול להתבצע באמצעות כרטיס אשראי, ואפשר...
הכניסה למוזיאונים בעיר עולה לא מעט, אך כולם מאפשרים כניסה ללא תשלום במשך...