הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

היסטוריה

פירנצה נוסדה כנראה בתקופה הרומית, למרות שאחדים מהממצאים מעידים על כך שהאזור היה מאוכלס כבר בתקופה הפרהיסטורית. במאה השנייה לפני הספירה, האימפריה הרומית, שהייתה ידועה במפעלי הבנייה הגדולים שלה, החלה בבניית ה- Via Cassia, הדרך הפונה צפונה; בערך בנקודה שבה חצה הכביש הרומי את נהר הארנו, עומד היום הגשר הישן של פירנצה - פונטה וקיו. העיר שגשגה תחת השלטון הרומי: היא הוקפה חומה והפכה למבצר, כמו רוב המוצבים שהקימו הרומאים. לעיר המבוצרת היו ארבעה שערים ומחוץ לחומות בנו הרומאים כמנהגם אמפיתאטרון, מעגן בנהר, אקוודקט ומרחצאות. עם נפילת האימפריה הרומית בשנת 476 הפכה ה- Via Cassia לדרך בלתי בטוחה, היא ננטשה ולמעשה פירנצה נעלמה מהמפה לכמה מאות שנים. היא נכבשה על ידי עמים שונים: הביזנטים (541), הגותים (552), הלומבארדים (580),  ומאוחר יותר על ידי הקיסרים של האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 801 השתלט קרל הגדול על העיר והחל לבנותה מחדש. 
המאה ה-11 הביאה עימה אתגרים חדשים: מסעות הצלב, היריבות הממושכת בין הכנסייה והאימפריה הרומית והמאבק על השליטה בין הנסיכים לדוכסים. בזמנים הסוערים הללו פירנצה ביססה את מעמדה כעיר מרכזית בחבל טוסקנה, עד שבסופו של דבר זכתה בעצמאותה בשנת 1115, בצל המלחמה בין האימפריה הרומית והאפיפיורים. לפירנצה לא היו שאיפות אימפריאליסטיות, אך כדי להבטיח את ביטחונה היא החלה להשתלט על עיירות קטנות בסביבתה בהן ראתה איום להתפתחותה. 
במאה ה-13 החלה תקופת הפריחה של פירנצה, בין השאר הודות לתעשיית הטקסטיל הענפה (צמר ומשי), לשגשוג בענף הבנקאות ולביקוש הרב שהיה לאדריכלי העיר ופועליה בכל הערים העשירות באזור. מיזמים אלה הביאו הכנסות גדולות בזהב ותכשיטים וחלק מהמשפחות החזקות בעיר הפכו ליזמיות עם שלוחות בכל רחבי אירופה. עם תחילת מסעות הצלב הייתה פירנצה לאחת מספקיות הציוד הראשיות לצבאות הגדולים שעברו דרכה. כאשר לא היה מזומן מכרו סוחרי פירנצה את מרכולתם באשראי. הם הקימו ארטי: אגודות אמנים חדשות, והנפיקו את הפלורין (קיצור של פלורנטין) שהפך במהרה למטבע האירופי החדש. 
אך עם השגשוג הגיעו גם המשברים: התפרצות מגפת הדבר ב- 1348 הביאה למותם של כמחצית מתושבי העיר ומשבר כלכלי חריף הביא את המעמד הנמוך בעיר אל סף רעב. אולם בשעה שתושביהן של סיינה, פיזה וערים אחרות שקעו בייאוש ואפתיה בגלל המגיפה הקטלנית, הרוח הפלורנטינית עמדה איתן: מיד כששכך החולי פתחה העיר את שעריה לכל חקלאי שרצה להתיישב בה ותוך עשר שנים התחזקה מחדש. 
היה זה גם עידנה של מלחמת המעמדות החמורה ביותר שהכירה פירנצה מעולם. שני כוחות חדשים עלו ונוספו לאריסטוקרטיה ולמשפחות בעלי ההון: ה-   Popolo Grasso("האנשים השמנים") מנהיגי שבעת הארטיים הראשיים, וה  Popoloto Minuto – ("האנשים הזניחים") שמנו את העובדים עצמם בשבע האגודות הללו וב-14 הארטי הקטנים. לשתי הקבוצות הללו היתה יד בפוליטיקה של העיר של המאה ה-14. 
בתחילת המאה ה-15, בני  משפחת מדיצ'י, משפחת סוחרים פלורנטינית, שבבעלותה היה הבנק הגדול ביותר בפירנצה ובאירופה כולה, הוצאו לגלות על ידי קואליציה של משפחות ותיקות  בראשות בני משפחת סטוריצ'י ואלביצ'י. בשנת 1434 חזר מהגלות קוזימו "הזקן" (il Vecchio ) ראש משפחת מדיצ'י, הוא טבח בבני המשפחות האחרות, הגלה את השורדים והקים ארמון בפירנצה, שהפך אותו לא רק לכובש, אלא גם לפטרון האמנויות. קוזימו "הזקן", מת בשנת 1464 ולאחר חילופי שלטון בין בני המשפחה, הפך לורנצו, נכדו של "הזקן", לשליט היחיד של פירנצה. לורנצו היה לאביו של האפיפיור ליאו העשירי ונחשב גם לאבי הרנסנס. הוא היה פטרונם של ליאונרדו דה וינצ'י ושל מיכאלאנג'לו, בוטיצ'לי ואחרים, שהביאו את בשורת האומנות הקלאסית לדרגות חדשות של שיכלול ואסתטיקה. תחת שילטונו הגיעו בני מדיצ'י לשיא כוחם ותהילתם. אחרי השיא מגיעה כידוע הנפילה, ואכן מצבם הכלכלי של פירנצה ובני מדיצ'י הלך והידרדר עד שבנו של לורנצו ששלט בעיר ברח כשהוא משאיר מאחוריו עיר על סף אנרכיה. פירנצה נפלה לידיו של ג'ירולומו סאבונרולה הכריזמטי, נזיר דומיניקני שמרן שראה בהומניזם ובכמורה המושחתת את אויבי האמונה הצרופה וחסידיו בזזו ארמונות ויצירות אמנות במשך כארבע שנים. לאחר כמה שנים של תוהו ובוהו הצליחה (שוב) משפחת מדיצ'י לחזור לשלטון בשנת 1512 תחת חסותו של מלך ספרד והמשפחה שלטה בפירנצה בשתי המאות הבאות עד 1737. 
יורשיהם של בני מדיצ'י, הדוכסים בני משפחת לוריין, שלטו בה יותר ממאה שנה תוך שהם מקדישים את מירב מאמציהם לפיתוח הכלכלי והחלקלאי של טוסקנה ובירתה פירנצה.
בשנת 1865 הייתה פירנצה לזמן קצר בירתה של ממלכת איטליה, לאחר שהחליפה את טורינו בתפקיד. בתפקידה זה אירחה את הפרלמנט הראשון של המדינה. מעמדה הרשמי החזיק מעמד רק 6 שנים, אז הצטרפה רומא לממלכה ולקחה את כתר הבירה בו היא מחזיקה עד היום.  
פירנצה לא סבלה באופן ניכר בשתי המלחמות הגדולות של המאה ה-20 , אולם במלחמת העולם השנייה פוצץ הצבא הנאצי הנסוג חלק מהבניינים והרס את כל הגשרים של פירנצה חוץ מהגשר ההיסטורי, פונטה קיו.
בשנות השישים היה זה הטבע שאיים על פירנצה, כשב- 4 בנובמבר 1966 הוצף מרכז העיר על ידי נהר הארנו וגרם לה נזק רב. לפחות 40 תושבים נהרגו ומיליוני יצירות אומנות וספרים נדירים נפגעו. מתנדבים מכל העולם הגיעו לעיר כדי לעזור להציל את הספרים והאמנות ומעשה זה העלה רעיונות חדשים לשימור יצירות אמנות.
 
 
 
טיפים
לכל המטיילים באיטליה עם רכב, ובכלל - פירנצה היא יעד חובה! המון מבנים...
כדאי לדעת כי ישראלים שאינם תושבי האיחוד האירופי זכאים לפטור ממס ערך מוסף...
לכל מי שמתכנן להגיע לפירנצה ורוצה לקבל ערך מוסף על הפן האמנותי, אדריכלי...