הרשמו עכשיו אפליקציית שיחור לסמארטפון - לאייפון ולאנדרואיד

היסטוריה

במאה השלישית לפני הספירה הקימו בני שבט קלטי, הפריזים, באזור המכונה היום איל דה לה סיטה, שעל גדת נהר הסיין, יישוב ושמו לוטסיה ("מושבת מים"). בשנת 52 לפני הספירה, כחלק ממסעות הכיבוש הרומאי, החריב צבאו של יוליוס קיסר את ההתיישבות הצנועה ובנה במקומה עיר רומית. על הגדה השמאלית של הסיין הוקמה קולוניה רומית טיפוסית: מקדשים, פורום, אמפיתיאטרון, בתי מידות עם מרחצאות ואקוודוקט (מוביל מים).

במאה השלישית הגיע לעיר הקדוש הנוצרי דני, ועל אף שהוצא להורג כעבור זמן קצר, הספיק להותיר אחריו את ניצני הנצרות. לקראת אמצע המאה עלתה העיר לגדולה והקיסר יוליאנוס הומלך בה. אחריו בא ולנטינוס הראשון. בתקופתו כבר נקראה העיר פריזיה.

במאות הראשונות לספירה עברה העיר מידי שבט אחד לשני. בסוף המאה העשירית היתה למקום מושבו של אוג קאפה - מייסד שושלת המלכים הקפטינגים. בימי השושלת בוסס מעמד העיר כחשובה בערי צרפת.

במאה ה-11 העיר התפתחה בקצב מואץ. בגדה הימנית הוקם הוויל (Ville), רובע סוחרים ובעלי מלאכה. על יסודות מנזר מהמאה השישית נבנתה כנסיית סן ז'רמן דה פרה (Saint Germain des Près), ותכנונה של קתדרלת נוטרה דאם החל לקרום עור וגידים. במאה ה-12 בנה המלך פיליפ השני חומה בצורה סביב העיר, ובקצה המערבי הקים את מבצר הלובר.

במאות ה-15-14, במהלך מלחמת מאה השנים, איבדה העיר את ריבונותה והפריזאים חיו תחת כיבוש אנגלי קצר. בתקופת מלכותו של פרנסואה הראשון, שבה פריז לגדולתה. אוכלוסייתה מנתה כ-200 אלף נפש, והיתה כנראה הגדולה בערי אירופה. לקראת סוף המאה ה-16, כחלק מתנופת הבנייה שיזם המלך אנרי הרביעי, הוקם גם גשר האבן הראשון של העיר. בשנת 1635 הקים הקרדינל רישלייה בעיר את האקדמיה הצרפתית. זו סיפקה את הבסיס להפיכת פריז למרכז תרבותי.

בשנת 1682 עבר המלך לואי ה-14 להתגורר בוורסאי הסמוכה לפריז. 400 אלף תושבים גדשו כעת את רחובותיה, חומותיה נהרסו ובמקומן נסללו רחובות רחבים, הותקנו פנסי רחוב, הוקמה משטרה עירונית והונחו היסודות לתחבורה ציבורית.

לצד השגשוג העירוני התפתחו במהלך העשורים הבאים מתחים מעמדיים חברתיים, וכשעלה לואי ה-16 על כס המלוכה בשנת 1774, נמצא המוראל הלאומי הצרפתי בשפל המדרגה. האומה נחלקה לשלושה מעמדות: מעמד הכנסייה, מעמד בני האצולה ומעמד בני העם הפשוט, הפרולטריון. שני המעמדות הראשונים מנו כמיליון נפש, ואילו המעמד השלישי מנה כ-24 מיליון. קופת המדינה סבלה ממחסור קשה, שנבע בעיקר ממדיניותו הבזבזנית של המלך. הדרך היחידה לאושש את הקופה היתה הטלת מסים נוספים על בני המעמד הנמוך, שהביאו רבים מהם אל סף רעב. מעריכים כי בתקופה זו היו בצרפת יותר ממיליון קבצנים.

מתוך המציאות הקשה פרצה המהפכה הצרפתית. נציגי העם תבעו מהמלך להעניק לצרפת חוקה חדשה שתבטיח שוויון זכויות לכל האזרחים. מפחד התפרעות ההמונים זימן לואי ה-16 נציגים של הכמורה והאצולה להצטרף אל נציגי העם והקים את האסיפה הלאומית המכוננת, אך זו לא הצליחה לשמור על השקט לאורך זמן. בפריז פרצו מהומות שהגיעו לשיאן ב-14 ביולי 1789, כאשר המון מזוין הסתער על הבסטיליה (La Bastille), בית הכלא לאסירי המלך שהיה לסמל לעריצות המשטר. השמועות על נפילת המקום השנוא עוררו את פשוטי העם בכל רחבי צרפת לפתוח בהתקוממות עממית.

לואי ה-16 ניסה להציל את כיסאו. הוא הכריז בגלוי על התייצבותו לימין העם במאבקו לשוויון זכויות ואישר את "הצהרת זכויות האדם והאזרח", שקיבלה האסיפה הלאומית. במקביל ובהסתר הוא עשה יד אחת עם שליטי אוסטריה ופרוסיה, ואפשר להם לשלוח את צבאותיהם לצרפת למען הצלת כתרו. בליל 20 ביוני 1791 ניסה לואי להימלט מצרפת, אך בעוברו ליד העיר וארן זיהו אותו תושבים, והוא נעצר והוחזר לפריז.

באוגוסט 1792 פרצו ההמונים לארמון בוורסאי והכריזו על קץ המלוכה. ההתלהבות העממית הכללית סייעה לצבא הצרפתי להכניע את המתקפה הפרוסית. ביום שבו הגיעה בשורת הניצחון לפריז הכריזה הממשלה המהפכנית על כינונה של הרפובליקה הצרפתית. לואי ה-16, יחד עם אשתו הגאוותנית מרי אנטואנט, נידונו למוות "בעוון קשירת קשר נגד חירות האומה" וראשם הותז בגיליוטינה.

הוצאתו להורג של מלך צרפת עוררה חשש בקרב מלכי אירופה מכך שהתקוממות נגד המלוכה תתרחש גם אצלם ומדינות רבות הצטרפו אל אוסטריה ופרוסיה בלחימה נגד צרפת. האיומים מחוץ גרמו לחלק מהאוכלוסייה בצרפת לבוא בטענות קשות אל המהפכנים על שביצעו את גזר הדין נגד המלך ובכמה ערים אף פרצו מהומות על רקע זה.

התקוממות הנגד הפנימית כלפי המהפכה גררה תגובה תקיפה מצד הפלג הקיצוני בקרב המהפכנים, היעקובינים. בראשותו של הפרקליט רובספייר נשלחו במשך שנה אלפי אנשים שנחשדו בחוסר נאמנות למהפכה אל הגיליוטינה, עד שנעצר רובספייר עצמו על ידי המהפכנים המתונים ונשלח בעצמו אל הגיליוטינה. בהמשך שנת 1794 סוף-סוף ניתנה לצרפתים חוקה המבוססת על עקרונות זכויות האדם והאזרח, עקרונות שהיו עתידים להשפיע על עמים רבים.

בסוף שנת 1795 שככו הדי המהפכה, אך צרפת עדיין היתה במצב מלחמה עם ממלכות אירופה, ובראשן אוסטריה. ממשלת צרפת, שהורכבה מדירקטוריון בן חמישה צירים מקרב חברי האסיפה הלאומית, החליטה להמשיך במלחמה, ועל הצבא הופקד גנרל צעיר: נפוליאון בונפרטה.

נפוליאון שב לפריז כמנצח, ריכז בה את השלטון ויזם בניית מונומנטים כשער הניצחון וכנסיית מדלן. אולם מי שהשפעתו על פריז היתה גדולה אף מזו של נפוליאון, וניכרת בה עד היום, הוא הברון ז'ורז' אז'ן אוסמן. אוסמן היה מנאמני נפוליאון השלישי, ולאחר שזה הוכתר לקיסר, מינה את אוסמן לתפקיד מושל מחוז הסיין, שבו שוכנת הבירה פריז.

במשך 17 שנה היה אוסמן מופקד על ענייני העיר, והוא שבנה את "פריז החדשה". הוא ציווה להרוס את שכונות העוני העתיקות על אלפי בתיהן. במקום הבתים שנהרסו סלל אוסמן שדרות רחבות וישרות, בנה כיכרות וטיפח גנים. אוסמן קידם את פיתוח התחבורה הציבורית בעיר, את מערכת הביוב ואת אספקת המים לתושבים. בימיו גדלה אוכלוסיית פריז ומנתה שני מיליון תושבים, והתבססו בה הכלכלה, העסקים והתרבות.

במלחמת העולם הראשונה ספגה פריז התקפות מהאוויר והפגזות תותחים, אך לא נכבשה. עם שוך הקרבות נחתם בוורסאי הסמוכה הסכם ורסאי: חוזה השלום בין מדינות ההסכמה ובראשן בריטניה, רוסיה וצרפת לבין יריבותיהן מעצמות המרכז, הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית ואיטליה.

במלחמת העולם השנייה נכנעה צרפת לצבא גרמניה, ובשנים 1944-1940 היתה פריז נתונה תחת הכיבוש הנאצי. בתום המלחמה נכנסו חיילי ארצות הברית אל העיר, מלווים באנשי צבא "צרפת החופשית" של הגנרל שארל דה גול.

אחרי השחרור הוכרזה בפריז הרפובליקה הרביעית. זו החזיקה מעמד תוך קשיים פוליטיים רבים עד שנת 1958. אז, בעקבות המלחמה על אלג'יריה, שבמהלכה נטבחו אזרחים בידי משטרת פריז בהנהגת מוריס פאפון, התמוטט השלטון הפרלמנטרי. הגנרל דה גול הכריז על הקמת הרפובליקה החמישית.

בשנים אלה התחזקה עוד יותר מרכזיותה של פריז. היא תפסה תפקיד חשוב בחיי הכלכלה והמסחר במדינה ובחיי התרבות והרוח, והעצימה את מעמדה כבסיס השלטון. הדבר הביא לנהירה גדולה של צרפתים לכיוון פריז, אם כי יותר אל סביבותיה מאשר אל העיר עצמה. כך נוצרה סביבה חגורה עבה של פרוורים, ערי לוויין שנבנו לעתים במהירות וללא הקפדה יתרה כ"ערי שינה" אפורות.

במאי 1968 נשטפו רחובות פריז בהפגנות סוערות שהובילה תנועת סטודנטים אידיאליסטית, בהנהגת "דני האדום" (דניאל כהן-בנדיט), נגד האלימות המשטרתית תחת שלטון דה גול. הסטודנטים סחפו להפגנות ולשביתות רבבות אזרחים, שקראו לשינוי חברתי ופוליטי. מרד הסטודנטים דוכא בידי כוחות הביטחון תוך עימותים כוחניים, עד שהחליט דה גול להביא את העם לבחירות. ההצבעה ההמונית שיחקה לידיו ולידי תומכיו, ומשנבחר ברוב גדול השיב את הסדר לרחובות.

שנה לאחר מכן, לאחר שלא הצליח להעביר משאל עם, התפטר דה גול מהנשיאות. מיד עם מותו בשנת 1970 הוסב שמה של כיכר אטואל שבפריז לכיכר שארל דה גול. מאוחר יותר נקרא גם נמל התעופה הגדול על שמו.

את מקומו על כס הנשיאות תפס ז'ורז' פומפידו, שבתקופת כהונתו שקד על פיתוחה המואץ של פריז ויזם עבודות ציבוריות רחבות היקף לשיפור פני העיר. המוזיאון הגדול לאמנות מודרנית בפריז, קרוי על שמו.

ב-1981 נבחר פרנסואה מיטראן, משקם השמאל הפוליטי, לנשיאות צרפת, והעיר עברה רפורמה. לפי חוק מ-1982, כל רובע בוחר ראש עירייה עבור עצמו וכן מועצה מוניציפלית אוטונומית, כשראשי הערים-רבעים וחברי מועצותיהם בוחרים את ראש העיר של פריז. במשרה הנחשקת של ראש העיר פריז החזיק בשנים 1995-1977 ז'אק שיראק הגוליסט. מקומו התפנה ליורשו ז'אן טיברי רק כששיראק נבחר בשנת 1995 לנשיא הרפובליקה הצרפתית.

בשנת 2005 ידעה פריז כמה מימיה הקשים, כשמהומות אלימות בקרב בני מהגרים מוסלמים ואפריקאים בפרוורי העיר מחו על האבטלה הגואה ועל יחס המשטרה כלפיהם. המהומות, שהתפשטו לריכוזי מהגרים נוספים, הותירו שני הרוגים, כמאה פצועים ונזק רב לרכוש.

ב-2007 נבחר ניקולא סרקוזי לנשיאה השישי של הרפובליקה החמישית, וקבלת הפנים שזכה לה היתה שביתה בסורבון והפגנות ברחובות פריז במחאה על כוונותיו לבצע רפורמה בתחום ההשכלה הגבוהה. המשטרה דיכאה את המהומות, אבל גל נוסף של הפגנות אלימות בבירה נגד סרקוזי לא איחר לבוא.

מעמדה של פריז כבירת תרבות ממשיך להתחזק בעשור האחרון. המוני צעירים ומבוגרים נוהרים אליה לפסטיבלים כמו "לילה לבן" ו"חוף פריז", והעיר מושכת אליה יותר מ-30 מיליון תיירים מדי שנה.
 
 
אירועים קרובים
מרתון פריז
מרתון פריז השנתי מושך המוני אתלטים חובבים ומקצועיים...
 
טיפים
מומלץ לכוון את הנסיעה למועדים מיוחדים. הם מוסיפים נופך מיוחד לנסיעה. בעדיפות...
בחודש יולי נפתחה טיילת חדשה על שפת נהר הסיין, מ-PONT ALMA עד MUSEE D'ORSAY...
מדובר בקניון גדול ומכובד, שבסופו מתחיל אאוטלט גדול של מעצבים (טומי, ראלף...