סנטרל פארק (Central Park)

רוקפלר סנטר (Rockefeller Center), פלא של אדריכלות מודרנית ותכנון עירוני, משתרע על שטח גדול - מרחוב 48 ועד רחוב 51 ובין השדרה החמישית לשדרה השישית. המתחם נבנה בעיצוב אר-דקו והוא כולל 19 מבנים מסחריים המתהדרים באוסף מדהים של אמנות, עשרות חנויות, מבוטיקים יוקרתיים של מעצבים ועד בוטיקים מקומיים, ועשרות אפשרויות להפסקת אוכל, ממסעדות יוקרה ועד בתי קפה נינוחים. בנייתו של המתחם, פרי מוחו של ג'ון ד. רוקפלר הבן (John D. Rockefeller Jr), הושלמה בשנת 1939 בהובלת האדריכל ריימונד הוד (Raymond Hood). הוד יצר שילוב מושלם בין צורה לפונקציונליות ומימש את חזונו של רוקפלר ג'וניור להקמת "עיר בתוך העיר". בכניסה המרכזית למתחם מהשדרה החמישית, בין בניין "הבית הצרפתי" (La Maison Francaise) ובניין "האימפריה הבריטית" (British Empire Building) ממוקמים גני התעלה (Channel Gardens) המטופחים, הציר המרכזי של המרכז, שקיבלו את שמם בהשראת תעלת למאנש, המפרידה בין האיים הבריטיים וצפון צרפת. הגנים, המתפארים בתצוגות פרחים עונתיות, כוללים גם שש בריכות שבכל אחת מהן פסל ראש מזרקה גדול, שעוצב על ידי רנה פול צ'מבלן (Rene Paul Chambellan). גני התעלה מובילים לבניין רוקפלר פלאזה 30 (30 Rockefeller Plaza), או בשמו הרשמי בניין קומקאסט (Comcast Building) שבעבר נקרא גם בניין GE ובמקור בניין RCA, אך המקומיים קוראים לו פשוט "רוק 30" (Rock‏ 30), כן בדיוק כמו שמה של סדרת הטלוויזיה המצליחה, המתרחשת באולפני NBC - השוכנים בבניין. בבניין שוכנים גם אולם האירועים ומסעדת ה"ריינבו רום" (Rainbow Room) המיתולוגית בקומה ה-65 ותצפית טופ אוף דה רוק (Top of the Rock) בקומה ה-70. במהלך בנייתו של הבניין צולמה התמונה המפורסמת "ארוחת צוהריים על גורד שחקים" (Lunch atop a Skyscraper), בה נראים ​​11 פועלי בניין שנהנים כלאחר יד מהפסקת הצוהריים שלהם על קורת פלדה בגובה 256 מטר מעל רחובות ניו יורק. למעשה, התמונה היא תמונה מבויימת שנלקחה לצורך קמפיין פרסומי (תוכלו לשחזר את התמונה האיקונית במידה ותרכשו כרטיס לתצפית טופ אוף דה רוק). מתחת לבניין נמצאת הכיכר המרכזית ובה שורות של דגלי אומות העולם. בחורף הכיכר ה"שקועה" הופכת למגרש החלקה על הקרח (The Rink), ופעם בשנה ניצב מעליה עץ חג המולד - אחד הסמלים הידועים לציון חג המולד בניו יורק. מעל הכיכר ניצב גם פסל הברונזה המוזהב המפורסם "פרומתאוס" (Prometheus) של פול מנשיפ (Paul Manship). בבניין הפונה לשדרה השישית תמצאו את ה"רדיו סיטי מיוזיק הול" (Radio City Music Hall) המפורסם, המשמש להופעות מוזיקה וטקסים. בחצר הבניין הבינלאומי (International Building) ניצב אחד מאיקוני האר-נבו של המרכז - פסל האטלס (Atlas), שאף נעשה בו שימוש בבולי דואר של ארה"ב. הפסל, הגדול ביותר במרכז, הוא שיתוף פעולה מוצלח בין שני אמנים מוכשרים - לי לאורי (Lee Lawrie), שהגה את הרעיון ועיצב את הדמות, ורנה פול צ'מבלן שיצר את הפסל בגודל הרואי מהסקיצה שלו. פסל הברונזה המרהיב מתאר את הטיטאן אטלס מחזיק את השמים על כתפיו. בסיור המודרך הרשמי, הנמשך כ-75 דקות, תוכלו לצאת למסע בזמן, מהחזון הראשוני של רוקפלר הבן ועד למימושו כנקודת ציון איקונית בעיר, וללמוד על הארכיטקטורה המדהימה, האמנות המרהיבה וההיסטוריה העשירה של המרכז. תעברו בין המבנים האיקוניים, הגנים החיצוניים והחללים שנמצאים ברחבי המתחם, ותוכלו להתפעל מהפסלים המרהיבים של לי לורי, איסמו נוגוצ'י (Isamu Noguchi), מיצ׳יו איהרה (Michio Ihara) ופול מנשיפ; מציורי הקיר המרשימים של ז'וזפ מריה סרט (Josep Maria Sert) וסר פרנק ברנגווין (Frank Brangwyn); מהיצירות המופלאות של גסטון לקאיז (Gaston Lachaise), אטיליו פיצ׳ירילי (Attilio Piccirilli) וליאו לנטלי (Leo Lentelli), ועוד. שימו לב: הסיור לא כולל ביקור באולפני NBC וברדיו סיטי מיוזיק הול. אלו מציעים סיורים משלהם.

מוזיאון גוגנהיים (Guggenheim), או בשמו המלא - מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים, תוכנן בשנת 1959 על ידי האדריכל הידוע פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright), הנחשב לגדול האדריכלים האמריקאים בכל הדורות, ומגדולי האדריכלים המודרנים בעולם במחצית השנייה של המאה ה–20. המבנה הוא בעל צורה אצטרובלית מיוחדת (יש האומרים שהוא דומה בצורתו לעוגת גבינה בקומות), ועל קירותיו המשופעים מוצגות תערוכות קבועות של אמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית, מודרנית ועכשווית, וכן תערוכות מתחלפות. במוזיאון אוסף מרשים של אמנות מודרנית ותוכלו לראות בו יצירות מופת של אמנים כמו פבלו פיקאסו (Pablo Picasso), וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh), פול סזאן (Paul Cézanne), אדגר דגה (Edgar Degas), פול גוגן (Paul Gauguin), אדואר מאנה (Édouard Manet), קלוד מונה (Claude Monet), פייר-אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir), מארק שאגאל (Marc Chagall), וסילי קנדינסקי (Wassily Kandinsky), רובר דלונה (Robert Delaunay), אלכסנדר ארכיפנקו (Alexander Archipenko) ועוד רבים. אוסף המוזיאון כולל גם יצירות מופלאות של פיט מונדריאן (Piet Mondrian), מרינה אברמוביץ' (Marina Abramović), איי וייוויי (Ai Weiwei), יוזף אלברס (Josef Albers), ג'ון בלדסארי (John Baldessari), רודולף באואר (Rudolf Bauer) ועוד - אותן ניתן לראות בתערוכות מתחלפות המתמקדות באמן ספציפי, תקופה היסטורית או הקשר נושאי. כדי ליהנות מהחוויה עד הסוף מומלץ להתחיל בקומה העליונה ולרדת לאט ובשיטתיות במורד המתפתל. כך לא תפספסו את התערוכות והגלריות השונות. כמו כן, מומלץ להוריד לטלפון הנייד את המדריך הדיגיטלי של המוזיאון, אותו ניתן למצוא באפליקציית האמנות והתרבות בלומברג קונקטס (Bloomberg Connects). רק אל תשכחו להביא איתכם אוזניות. כדאי לדעת: מדי יום בשעה 14:00 תוכלו להצטרף לסיור מודרך (הכלול במחיר הכרטיס) וללמוד על הארכיטקטורה האיקונית של המוזיאון. הסיור, הנמשך כ-30 דקות, יוצא מקומת הרוטנדה הראשית ואין צורך בהרשמה מראש. סולמון גוגנהיים היה איש עסקים ואספן אמנות יהודי-אמריקאי שנולד בשנת 1861. הוא ואשתו, איירין רוטשילד, החלו לאסוף אמנות בשנת 1890. אחרי מלחמת העולם הראשונה סולמון פרש מעסקים והתמקד אך ורק באיסוף אמנות מודרנית. הוא הקים בשנת 1937 את קרן סולמון גוגנהיים במטרה לטפח הערכה לאמנות המודרנית. המקום הראשון בו הציגה קרן גוגנהיים היה המוזיאון לציור לא-אובייקטיבי שנפתח בשנת 1939. התערוכה הציגה את אוסף האמנות האקסצנטרי של סולמון גוגנהיים וסיפקה למבקרים את המפגש הראשון שלהם עם יצירות גדולות של ווסילי קנדינסקי, אליס מייסון (Alice Mason), אוטו נבל (Otto Nebel) ורולף סקרלט (Rolph Scarlett). הצורך בבניין קבע שיכיל את אוסף האמנות התגלה בתחילת שנות ה-40, ובשנת 1943 קיבל האדריכל הנודע רייט את הזכות לתכנן את המוזיאון בעיר ניו יורק, שנפתח ב-21 באוקטובר בשנת 1959. עד היום הקרן מוקדשת לקידום ההבנה וההערכה של אמנות מודרנית ועכשווית באמצעות תערוכות, תכניות חינוך, יוזמות מחקר ועוד. זוהי קבוצה בינלאומית הכוללת גם מוזיאונים בוונציה, בילבאו ואבו דאבי.

השדרה החמישית (Fifth Avenue), או ליתר דיוק החלק שבין רחוב 34 עד רחוב 59, היא אזור הקניות היוקרתי של ניו יורק. כאן תמצאו את סאקס פיפת' אבניו, טיפאני'ס וחנות הדגל של חברת אפל, לצד חנויות מעצבים של ורסצ'ה, ארמני, גוצ'י ועוד. שדרה מפורסמת זו, שעליה מצלים גורדי שחקים משני עבריה, משמשת גם מסלול למצעדים ולהפגנות. היא מתפרשת על פני עשרה קילומטרים. השדרה החמישית הופיעה לראשונה על מפת ניו יורק בשנת 1811. היא התחילה בתור דרך כפרית לעיירה יורקוויל, אבל במהרה הפכה ל"שדרה גדולה", ואף לעמוד השדרה החברתי של ניו יורק. בשנת 1907, סוחרים ותושבים באזור פחדו שיקימו מפעלים בשדרה. הם הקימו את "אגודת השדרה החמישית" כדי למנוע את הפיתוח התעשייתי של השדרה, ואולי הצילו את שדרת הקניות של ניו יורק. על השדרה תוכלו לבקר בכמה נקודות ציון איקוניות של העיר ניו יורק: בניין האמפייר סטייט הוא גורד שחקים בעל 102 קומות ובו תצפית מרהיבה על העיר; הספרייה הציבורית של ניו יורק היא מבנה מרהיב שידוע בזכות המדרגות המובילות אל הכניסה, המעוטרות בפסלי אריות מלכותיים; קתדרלת סנט פטריק היא אחת הכנסיות המפורסמות בארצות הברית, שמושכת אליה מיליוני מבקרים מדי שנה; מוזיאון המטרופולין ("מט") מהמוזיאונים הידועים והנחשבים בניו יורק, ובו פריטים ממצרים העתיקה וציורים של מונה; בניין פלאטאיירון, מבנה בצורת משולש בעל 22 קומות; וכן מרכז רוקפלר, מרכז תרבותי ומסחרי בלב מנהטן. החלק של השדרה שמקביל לסנטרל פארק (מרחוב 59 עד רחוב 96) יחד עם הרחובות הסמוכים לו ממזרח, ידוע כמעוזם של עשירי ניו יורק והוא זכה לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית, מספריה של אדית וורתון, לסרט המקסים "ארוחת בוקר בטיפאני'ס", לסדרת הטלוויזיה "אחת שיודעת". קטע השדרה שבין הרחובות 82 ו-105, גם הוא לאורך הסנטרל פארק, נקרא מייל המוזיאונים (Museum Mile) בשל כמות המוזיאונים הגדולה שבו. אזור הקניות של השדרה בדרך כלל עמוס בתיירים והשיטוט בו עלול להיות מתיש. עם זאת, אל תוותרו על ביקור קצר ותזכרו שתמיד אפשר לחתוך לרוקפלר סנטר הסמוך או למצוא מפלט במדשאות הירוקות של סנטרל פארק.

ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), האורים ותומים של שדה האמנות המודרנית, מומלץ גם למי שאמנות יפה אינה בראש מעייניו. השיטוט בין שש קומותיו של המוזיאון ועצם הביקור בחלל המואר והפתוח של המבנה, הוא קורס מבוא (חובה) מרתק באמנות המאות ה-20 וה-21. המאמצים להקמת המוזיאון החלו בשנות ה-20 של המאה הקודמת כאשר שלוש פטרוניות אמנות אמידות ביקשו להקים עבור תושבי ניו יורק את "המוזיאון לאמנות מודרנית האדיר ביותר בעולם". המוזיאון נפתח לבסוף בשנת 1929 ובמשך העשור הבא נדד בין מבנים שונים, שכן היקף יצירותיו וכמות מבקריו גדלו ללא הפסקה. בשנת 1939 עבר המוזיאון למשכנו הנוכחי, במרכז העיר, שנבנה בידי האדריכלים פיליפ גודווין (Philip Goodwin) ואדוארד דורל סטון (Edward Durell Stone), ושופץ בידי אדריכל העל פיליפ ג'ונסון (Philip Johnson), בשנות ה-50 וה-60. ג'ונסון גם היה אחראי על עיצוב גינת אבי אולדריץ' רוקפלר (The Abby Aldrich Rockefeller Garden) שבין מבני המוזיאון, גינת פסלים מקסימה בלב גורדי השחקים של המידטאון. בשנת 2002 נסגר המוזיאון ונפתח רק בנובמבר 2004, אחרי שנתיים של שיפוצים יקרים ומעוררי מחלוקת, בניצוחו של האדריכל היפני יושיו טאניגוצ'י (Yoshio Taniguchi). במסגרת העיצוב מחדש, המוזיאון הכפיל את גודלו ושב וחיזק את מעמדו כסמן הימני של עולם האמנות המודרנית. אוספי המוזיאון הם אוצר של ממש בתחומי האדריכלות והעיצוב, ציור, רישום ופיסול, הדפסים וספרים מאוירים, צילום וסרטים. בין למעלה מ-200,000 היצירות שברשות המוזיאון כמה פניני חן מהיבשת האירופית, התלויות על קירותיו באופן קבוע, בהן "חבצלות המים" (Nymphéas) של קלוד מונה (Claude Monet), "ליל כוכבים" (Sternennacht) של וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh), "הריקוד" (La Dance) של אנרי מאטיס (Henri Matisse), "העלמות מאביניון" (Les Demoiselles d'Avignon) ו"נערה לפני מראה" (Jeune fille devant un miroir) של פבלו פיקאסו (Pablo Picasso), "האוהבים" (Les Amants) של רנה מגריט (René Magritte), "החלום" (Le Rêve) של אנרי רוסו (Henri Rousseau), "ברודוויי בוגי ווגי" (Broadway Boogie Woogie) של פיט מונדריאן (Piet Mondrian) ו"התמדתו של הזיכרון" (La persistència de la memòria) של סלבדור דאלי (Salvador Dalí). קומה שלמה במוזיאון מוקדשת לאמנים אמריקאיים פורצי דרך כמו ג'ספר ג'ונס (Jasper Johns), רוי ליכטנשטיין (Roy Lichtenstein), ג'קסון פולוק (Jackson Pollock), מארק רותקו (Mark Rothko) ואנדי וורהול (Andy Warhol), חביב הקהל הנצחי. במוזיאון מוצגות תערוכות מתחלפות מקיפות, המוצגות כל פעם במשך מספר חודשים. ההכרזה על-ידי מבקרי אמנות נחשבים כי תערוכות אלו הם אירועי אמנות בלתי נשכחים כבר הפכה לדבר שבשגרה אחרי פתיחת כל תערוכה. כך קרה עם המיצג של האמנית הסרבית מרינה אברמוביץ' (Marina Abramović) בשנת 2010 ותערוכת הרטרוספקטיבה של וילם דה קונינג (Willem de Kooning) בשנת 2011. טיפ למבקרים: מומלץ להוריד לטלפון הנייד את אפליקציית האמנות והתרבות בלומברג קונקטס (Bloomberg Connects) בה תוכלו למצוא מידע וטיפים על המוזיאון, מדריכים קוליים וכן מסלולי ביקור בהתאם להעדפות שלכם, בין אם אתם מבקרים עם ילדים, אם יש לכם רק שעה, או שהייתם בעבר ומחפשים לראות משהו חדש (רק אל תשכחו להביא איתכם אוזניות). אם אתם שועלי מומה ותיקים - בחרו להתרכז בתערוכות המתחלפות בלבד. לפני תחילת הסיור אל תשכחו להרים את הראש אל ההליקופטר הירוק של ארתור יאנג (Arthur Young), המרחף בחלל המוזיאון. אם אתם לא לחוצים בזמן ובאתם לכאן לסיור יסודי ומקיף, תוכלו להתרענן באחד מבתי הקפה שבמקום או במסעדת הגורמה הסמוכה (The Modern), שבבעלותה שני כוכבי מישלן. אפשרות נוספת לרענון היא חנות הספרים והעיצוב של המוזיאון, מחלוצות ז'אנר חנויות המוזיאון המושקעות. אם לא תוכלו לרכוש עבודה מקורית של וורהול מאוסף המוזיאון, תוכלו להתנחם כאן בכרזה או בגלויה של היצירה.