בוליביה

בוליביה היא ללא ספק אחת המדינות המעניינות והמגוונות ביותר בדרום אמריקה בהיותה ביתם של כמה מהנופים הדרמטיים ביותר ביבשת. המבנה הגיאוגרפי המיוחד שלה, המשלב ג'ונגלים עבותים במזרח ומישורים אנדיים צחיחים במערב, מדבר מלח ייחודי וערים המגוונות מבחינה תרבותית יוצרים מדינה שיש בה המון מה לראות, לעשות ולחוות. בוליביה היא מדינה ענייה בעלת מחירים זולים, המתאימה לאוהבי הריגושים המכורים לטרקים אתגריים, לאוהבי הטבע המחפשים לטייל בנופים נדירים ולפגוש בעלי חיים ייחודיים, וגם למתעניינים בהיסטוריה שיתעניינו בכפרים הנידחים, במגוון האתני, ובאמנות הקולוניאלית.

 

בוליביה, שידעה חוסר יציבות ואי-שקט פוליטי יותר מכל מדינה אחרת ברחבי תבל, היא מדינה שמערכת הערכים שלה, נוהגי החיים בה שונים בתכלית מהעולם המערבי. כאן שולטים בכיפה פרימיטיביות, פשטות הליכות, קצב חיים איטי ואדישות כמעט סטואית. בבוליביה הכל כאילו התעכב כמה מאות שנים, ואפילו בפרברי הערים הגדולות נדמה כאילו אנו נמצאים בעולם של לפני חמש מאות שנה ויותר: בתי-חומר חד קומתיים, דרכי עפר בלתי סלולות, בארות מים, כלי חימר, כירות בישול מוסקות עץ ועוד כיוצא באלו שרידים מהעבר, שכאן הם עדיין הווה .

 

שלוש מאות שנים של שלטון קולוניאלי הותירו את חותמן על השפה, הדת והארכיטקטורה של האומה, אך דומה כי בוליביה מושפעת מהמסורות והתרבויות של הילידים שחיו בה הרבה לפני הגעתם של הספרדים, ולמרות שספרדית היא שפת הממשל והעסקים, הרחובות גועשים בקצבים של אימארה, קצ'ואה ועוד יותר משלושים שפות ילידים.

 

עונת התיירות חלה בדרך בחודשים אפריל - אוקטובר כשהשמים בהירים והטמפרטורות נמוכות. חודשי הקיץ ובעקר דצמבר וינואר גשומים למדי. במהלכם קשה לטייל מחוץ לערים, שכן מרבית הדרכים בלתי סלולות ועם הגשם הראשון הן הופכות עיסת בוץ בלתי נעימה וקשה לתנועה.

 

ערי בוליביה מציעות שלל אטרקציות למבקר, משמשות כנקודת מוצא לטיולים רבים ונחשבות לזולות במיוחד. הבירה סוקרה (Sucre) שומרת אמנם על צביונה הכפרי אך יש בה שילוב של ישן וחדש. רחובותיה הצרים ובתיה הלבנים הם עדות חיה לשימור הסגנון הקולוניאלי והם אלה שעושים את סוקרה לאחת הפנינים היפות והמיוחדות במדינה. דרומית-מערבית לסוקרה נמצאת העיר הקולוניאלית פוטוסי (Potosí) שהיתה בעבר מרכז המכרות הגדול ביותר באמריקה וכיום יוצאים ממנה טיולים למכרה הכסף שבאזור. צפונית-מזרחית לסקרה נמצאת העיר הנעימה סנטה קרוז (Santa Cruz) המפותחת שבערי בוליביה ובעלת חיי הלילה הסוערים. סנטה קרוז משמשת צומת דרכים מרכזית לחלקה המזרחי של בוליביה ורכבות יוצאות ממנה לברזיל ולארגנטינה. במידה ותסעו מסנטה קרוז לסוקרה, כדאי לעצור בעיירה הקטנטנה סמאיפטה (Samaipata) ממנה יוצאים לטרק בפארק אמבורו. העיר לה פאס ממוקמת בתוך עמק מיוחד במינו ומסביבה שכונות של בתי חומר קטנים, והיא משמשת כנקודת מוצא לטיולים רבים ולשורה ארוכה של אתרים, הן בסביבה הקרובה, הן במזרח והן בערים האחרות. בתוך לה פאס מרוכזים ארמון הנשיאות, משרדי הממשלה ושאר המוסדות הלאומיים והיא בעלת שווקים מסורתיים המשתלבים עם מרכז חדיש ומודרני. העיירה המקסימה רורנבאקה (Rurrenabaque) השוכנת צפונית ללה פאס גם היא מומלצת לביקור והיא משמשת נקודת מוצא לג´ונגלים.

 

לצד האטרקציות בערים, כולם יודעים שהשיא בבוליביה הם אוצרות הטבע המיוחדים שלה ובראשם מדבר המלח הגדול בעולם סלאר דה אויוני שבדרום מערב המדינה, אזור היונגאס שהוא ג'ונגל טרופי אמיתי ובו דרך המוות המפורסמת, אגם טיטיקקה הגבוה הנמצא על הגבול בין בוליביה ופרו ובו איים צפים בהם חיים אינדיאנים בניתוק מוחלט מהציביליזציה, והפארק הלאומי מדידי המהמם שבאגן האמזונס הכולל מגוון עצום של צמחים ובעלי חיים.

האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בבוליביה הוא ללא ספק אתר החפירות בו נחשף חלק קטן מהעיר הקדומה טיוואנאקו, הנמצא כשעתיים וחצי נסיעה מלה-פז. אתר מעניין נוסף הוא ששת המיסיונים הישועיים שבנפת צ'יקיטוס שפעלו בעקר במאה ה-18  ושרדו, והוכרזו כאתר מורשת עולמית.

 

אוהבי הקרנבלים והחגיגות מוזמנים לבקר בבוליביה בחודש פברואר בו מתקיים "קרנבל השטן" בעיר הכורים אורורו כשהמוני תושבים מגיעים לבושי תחפושות ססגוניות "לנצח את השטן".