המסלול מתחיל בקתדרלה הראשית, סן סטפן - שממגדליה נשקף נוף יפה של העיר - וממשיך ברחובות המתפתלים הסמוכים לה. פינות חמד רבות חבויות בחצרות הבתים מתקופת הבארוק וימי הביניים, ואפשר (תוך הקפדה שלא לחדור לתחום הפרט) להעיף מבט מעבר לדלתות הפתוחות.

התחילו בקתדרלת סן-סטפן (Stephansdom). הקתדרלה שבכיכר המרכזית של העיר, Stephansplatz, היתה לסימן ההיכר המובהק של וינה, והיא דוגמה מצויינת של אדריכלות גרמנית גותית. הקתדרלה מוקדשת לסטפן, המלך הראשון של הונגריה (1038-1000). המגדל הדרומי של הקתדרלה, המתנשא לגובה 137 מ', נשקף כמעט מכל פינות העיר. מראה הגג והעיר הנשקף ממגדל הפעמונים הצפוני שלה, שלראשו ניתן לעלות במעלית, מרהיב עין.

לכנסייה, שראשית ימיה במאה ה-12, נוספו במשך השנים תוספות ושינויים, גדולים כקטנים. בניית המבנה הגותי שאנחנו רואים כיום החלה במאה ה-14. הכנסייה הוקדשה ב-1359, בתקופת שלטונו של הדוכס רודולף הרביעי, שזכה לתואר "המייסד" בעקבות מאמציו להרחיב אותה. למרכזה של הארכיבישופות הפכה רק בשנת 1723. אחרי התבוננות בפרטים של שער הענקים (עם גבנו לכיוון ה-Dom Cafe), ניכנס לקתדרלה ונפנה שמאלה.

פנים הקתדרלה - בפינה השמאלית ליד הכניסה נמצאת קפלת טירנה (Tirna Chapel), מקום קבורתו של הנסיך איגון מסבוי (Eugene of Savoy), גיבור מלחמה שמילא תפקיד מכריע בגירוש הטורקים בשנת 1683 ממבואות וינה לבלגרד. תהילתו כאיש צבא הביאה להתעשרותו, והוא הקים את ארמון בלבדר. מעל המזבח שבקפלה ניצב פסל של ישו הצלוב שפניו מעוטרים בזקן של שיער אדם, שעל פי האגדה הרווחת עדיין צומח. נמשיך בכיוון השעון.

העמוד השלישי מהכניסה הראשית הוא בימת מטיף גותית מורכבת להפליא, על שמו של פילגרם (Pilgram Pulpit). פה רואים את דיוקנאותיהם של ארבעת אבות הכנסייה וכן דיוקן של אנטון פילגרם, האמן שיצר את העבודה הזאת ב-1515, כשהוא משקיף מחלון. פורטרט עצמי נוסף שיצר, שוב במבט מחלון, (אך הפעם הוא החזיק בידו מצפן) מוצג מתחת לעוגב המקורי, הנמצא קרוב למעלית למגדל הצפוני. רבים מהמאפיינים האמנותיים הבולטים של הקתדרלה ניתנים להבחנה בדרך כלל רק בסיור מודרך, הואיל והם חסומים בפני תיירים לטובת המתפללים. ביניהם מזבח ה-Wiener Neustadter בגומחה המקושטת הצפונית, עם מזבח מעוטר משנת 1447, שנוסף בתקופת פרידריך השלישי. הפנלים המצוירים מתארים סצנות שונות מחיי מריה וישו.

כשממשיכים בכיוון השעון, מגיעים למזבח המרכזי. המזבח הבארוקי מתאר את מות הקדושים של סן סטפן. מעבר למזבח המרכזי נמצא הקבר של פרידריך השלישי מצופה שיש אדום. בהמשך, בצד הדרומי של הכנסייה, נמצא חדר-המדרגות של המגדל הדרומי, שנוסף בסוף המאה ה-14. מעבר למדרגות ולקפלת סנטה קטרינה, שימו לב לאפיריון הגותי הנאה המוכר בשם Fuchsel Baldachin ואחריו למזבח השילוש הקדוש הנאה (Trinity Altar) מאמצע מאה ה-17. לפני היציאה מהכנסייה דרך השער הראשי (דרכו גם נכנסנו), העיפו מבט בפינה על האפיריון עם ה- Pottschen Madonna, איקונין של המדונה משנת 1697 שהובא מהעיר ההונגרית פֶץ'.

אחרי שסיירנו בחלק הפנימי של הכנסייה, תוכלו לבחור בין עלייה של 343 מדרגות למגדל הדרומי (פתוח כל יום בשעות 17:30-9:00), לבין עליה במעלית למגדל הצפוני שבו הפעמון המפורסם (פתוח כל יום בחודשים ספטמבר-יוני בשעות 16:30-8:15, יולי-אוגוסט 8:15- 18:00). משניהם נשקף נוף נפלא של העיר עם בונוס של מבט מקרוב על גג הרעפים המפואר של סן סטפן. בניית המגדל הצפוני, שהחלה במאה ה-14, נעצרה בהדרגה עד 1511. ההיסטוריונים אינם תמימי דעים אם הבנייה הופסקה עקב חוסר מימון או מפני שהסגנון הגותי כבר עבר זמנו. בכל מקרה, בשנת 1579 הוסיפו כיפה מאולתרת בסגנון הרנסנס לכיסוי המגדל הבלתי גמור.

הנוף משני המגדלים ממחיש היטב את התפתחותה של וינה, כשהספירלות של הכנסיות והבתים הנמוכים של העיר העתיקה בקרבת הקתדרלה מפנים את מקומם לעיר החדשה – עם בניין IBM ובתי החרושת. מרחוק במזרח ניתן לראות את הגלגל הענק המפורסם של פארק הפראטר, שכיכב בסרט הקלאסי "האדם השלישי", על פי תסריטו של גראהם גרין, ומספר על כיבוש וינה בידי בנות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה.

צפונה משתרעות הגבעות של יערות וינה וכן כרמים, שמענביהם מפיקים את היינות הטעימים של אוסטריה. מכיוון צפון-מערב, בפרברי העיר, מנצנץ מגדל משונה עם כיפת זהב דמוית פקעת, המזכיר בצורתו צריח מסגד, אלא שהמגדל מוציא עשן. זוהי משרפה עירונית שתוכננה על ידי האמן/אדריכל הונדרטווסר, החדשני בניסיונו לעשות את המתקן אטרקטיבי.

דגם של המשרפה (וגם מוצגים רבים אחרים של עבודות הונדרטוואסר) ניתן לראות ב-KunstHausWien. כשיוצאים מסן סטפן דרך השער הראשי, שימו לב לבניין המודרני היחיד בכיכר מצד שמאל, בית האס (Haas Haus), שנבנה בשנת 1990 בידי האדריכל הנס הוליין. הבניין נקרא על שמה של משפחת האס, שבבעלותה היתה לפנים חנות כלבו במקום. וינאים רבים התנגדו לחדירה המודרנית הזאת לכיכר העתיקה, בעוד אחרים נהנים מההשתקפות הכסופה של סן סטפן בחלונותיו והנוף הנשקף מהמסעדה שבבניין.

עם גבנו לקתדרלה, נפנה ימינה ונלך עם כיוון השעון מסביב לקתדרלת סן סטפן. בצד שמאל מרוכזות חנויות רבות, השוכנות בבניינים מימי הביניים ומתקופת הרנסנס, המוכרות הכל – מיינות אוסטריים טובים עד לתמונות של כנסיות עשויות שעווה. בצידה האחורי של הקתדרלה נבחין בפסל בארוק גדול, הניצב על הגג של בימת המטיף שהוקמה אחרי הנצחון על הטורקים בבלגרד בשנת 1456.

הפסל, שנוסף שלוש מאות שנה אחרי הקרב, מתאר את יוהאנס קפיסטראנו (Johannes Capistrano), הרומס בשמחת ניצחון את הפולש הטורקי המובס. מעבר לפסל, בכיכר סן סטפן מס' 6, נמצא מוזיאון הקתדרלה (Dom und diozesanmuseum) המציג ציורים דתיים מהמאות 18-16, וכן גילופים מימי הביניים נלך מסביב לקתדרלה לחלק האחורי עד שנגיע לסטפנספלאץ מס' 4, בו נמצא האס והאס Haas & Haas, בית תה עם גינה יפיפיה.

קצת לפני פינת הבניין ישנה כניסה עם דלת ירוקה גדולה. ניכנס דרך הדלת, וזו תוביל אותנו לחצר ימי-ביניימית מלאת חן. על הבניינים ניכרים סימנים של תוספות תכופות. קומות חדשות נוספו במשך מאות שנים. נפנה ימינה בחצר ונעבור במעבר שמוביל לחצר נוספת. שימו לב לאבנים המעוגלות הגדולות, בצורת חצאי כיכרות לחם, בפינות המעברים. אלה הן גרסאות מוקדמות של פגושי רחוב שהיו מיועדות למנוע נזק למרכבות על ידי סוסים הפונים בפינה קרוב מדי לקירות המעבר.

כשנכנסים לחצר הבאה, שימו לב למרפסות מעץ שנוספו מאוחר יותר על מנת לחבר חלקים שונים של הבניין. הקומפלקס המורכב הזה, עם חצרותיו המחוברות, אופייני לאדריכלות ימי הביניים ותחילת הרנסנס בווינה. הארכיטקטורה המורכבת נוצרה לא מסיבות אסתטיות אלא כאמצעי השתמטות ממסים: בשלהי ימי הביניים שליטי וינה הטילו מס על חלונות הפונים לרחוב, והדבר דרבן את הווינאים לבנות בדרכים שאפשרו כניסת אור בלי להגדיל את מסיהם. הפתרון החדשני שלהם היה בניית בניין שני מאחורי החזית הקדמית של בתיהם. במשך הזמן חיברו אותם על ידי מעברים ומרפסות, וכך נוצרו חצרות. בחצר בה אנו ניצבים כעת התאכסן מוצרט בביקורו הראשון בוינה.

מאחורי החלונות עם תריסי הצד הירוקים נמצא אולם הקונצרטים העתיק ביותר באוסטריה, בו הופיע מוצרט כאשר הגיע לוינה כילד. האבירים החברים במסדר הטבטונים, שגרו בבניין הזה החל מהמאה ה-13, בנו את האולם שתחילה שימש כקפלה, ומאוחר יותר הוסב ונועד להעלאת קונצרטים חילוניים. היום עדיין מתקיימים במקום קונצרטים למוסיקה עתיקה – בדרך כלל שני נגנים המופיעים בתלבושות של התקופה בהתאם. החצר גם משמשת להופעות בקיץ - בעיקר בזכות האווירה, שכן איכות השמע אינה גבוהה במיוחד. כדי לראות את אולם הקונצרטים יש לעבור דרך המעבר שאחרי החלון.

במעבר, מצד שמאל, נמצאת הדלת לאולם ועליה לוח עם פירוט הקונצרטים ומחיריהם. שימו לב לריצוף במעבר – הדרך עשויה גושי עץ. לפנים הדבר נחשב למותרות, והשתמשו בעץ היקר בזכות יתרונותיו: כשנרטב היה פחות חלקלק מאבן, ופרסות של סוסים פחות מרעישות על עץ. מרצפות מדרכה מעץ תמיד מעידות על הימצאותו של בניין עתיק מאוד. לפני שיוצאים מהמעבר, שימו לב משמאל לכנסיית המסדר הטבטוני Deutschordenskirche. בכנסייה, המוקדשת לסנטה אליזבת, לא חלו למעשה כל שינויים מאז שנבנתה בין השנים 1375-1326.

נצא מהמעבר ל-Singerstrasse ונפנה בו שמאלה. כשמביטים כלפי מעלה, ניתן להבחין בגיבוב של בנייני ארט-נובו מתחילת המאה עם בניינים מימי הביניים. בבניינים הישנים שימו לב לשינוי בגודל החלונות בקומות השונות ולקווי החיבור בין הקומות, סימנים ברורים לתוספות שנבנו במשך הזמן. נפנה שמאלה למדרחוב ל- Blutgasse. בימי הביניים נתחם רחוב זה על ידי מנזרים.

רוב הבניינים הם מהתקופה ההיא, אך רבים עברו לאחרונה שיפוצים. ניתן לראות את החלק המקורי של הבנייה בצורה הטובה ביותר על ידי הצצה בחצרות. חצר יפה במיוחד, במס' 9 שברחוב, פתוחה בדרך כלל. בהמשך הרחוב ימינה שימו לב כיצד הבתים נוגעים זה בזה. הדבר אופייני לבנייה מימי הביניים, כאשר בתים נבנו בצורה כזאת לשם תמיכה הנדסית.

אם אתם חובבי מוזיקה קלאסית, בסוף הרחוב פנו ימינה ל-Domgasse. בצד שמאל, במס' 5, ניצב בית פיגארו (Figarohaus), בו התגורר מוצרט בשנים 1787-1784. הבית זכה לכינוי זה כי הדעה הרווחת היתה שפה כתב מוצרט את "נישואי פיגארו". בינתיים קבעו היסטוריונים שהדבר אינו מדוייק, אולם השם כבר דבק לבניין ודירתו של מוצרט הוסבה למוזיאון.

גם כאן, בדומה למוזיאונים נוספים בוינה, אין הסברים באנגלית (ובקושי בגרמנית) לתצוגה, שכלולים בה טיוטות ראשונות של פרטיטורות של מוצרט, מכתבים לאביו (בגרמנית) ולהיידן (באיטלקית). הקטלוג המוצע למכירה אינו מועיל כלל. לעומת זאת, המוזיאון מציע מערכת אזניות חינם עם מוזיקה של מוצרט שתלווה אתכם לאורך הסיור בחדרים. חדר העבודה בו הלחין כנראה מוצרט את יצירותיו מצטיין בתקרת שיש יפהפיה, ומצדיק מבט חטוף.

מהמוזיאון נפנה שמאלה. שימו לב לבית מס' 10 שבסוף הרחוב. זהו ארמון פירסטנברג (Furstenberg Palace), שנבנה בשנת 1720. במרחק של בלוק אחד מכאן נגיע לכיכר Dr. Ignaz Seipel-Platz. בצד שמאל, במס' 2, שוכנת האקדמיה למדעים של האוניברסיטה (Akademie der Wissenschaften) וכנסייה ישועית. האקדמיה למדעים הוקמה באמצע המאה ה-18, תחילה כאולם כינוסים לאוניברסיטה.

הופעות הבכורה של הסימפוניות השישית והשביעית של בטהובן, בניצוח המלחין, נערכו באולם הטקסים של בניין זה. כבר שנים רבות שהבניין משמש את האקדמיה למדעים (סגור למבקרים). לאחר מכן נגיע לכנסיית הישועים (Jesuitenkirche). כשתכנסו אליה שימו לב למה שנראה ככיפה קמורה ומרשימה מעל המעבר.

כשנלך לכיוון המזבח ונביט שוב לכיפה – נגלה שלמעשה מדובר בטעות אופטית. הציור מאת Andrea Pozzo משנת 1705 יוצר אשליה אופטית מדהימה לכשנצא מהכנסייה, נראה בצד שמאל, מנגד לאקדמיית המדעים, את האוניברסיטה הישנה (Alte Universitat). בוינה קיימת אוניברסיטה מאז שנת 1365, והבניין המקורי שולב בגרסה המחודשת שלפנינו, שעוצבה בשנים 1627-1623.

בדיוק מול מס' 6, בפינה, ניתן לראות את הכניסה לחצר של הצלב הקדוש (Heiligenkreuz), שהוא חלק מקומפלקס מנזר הצלב הקדוש. זהו אחד המנזרים הרבים שפעם קיימו חצרות משלהם בוינה, עם משרדי קישור למחוז הבישוף ולחצר הקיסר, בתי הארחה, מחסנים ומעונות. המנזר נבנה לראשונה במאה ה-12, אך מה שנראה כיום הוא פרי בנייה חדשה מהמאה ה-18. הקפלה, המוקדשת לסן ברנרד, נבנתה במקום בשנת 1660 על שרידיו של מבנה ישן, ושופצה במאה ה-18. בחלקה הפנימי (הקפלה סגורה למבקרים בדרך כלל) מצוי מזבח מעוטר מאת מרטין אלטומונטה. שימו לב לקורות הבולטות מתחת לחלק מן התקרות בחצר. אלה שימשו כמתקני הרמה. עם חבל כרוך מסביב לקורה או גלגלת, יכלו התושבים להעלות לקומה העליונה כל דבר - ממזון ועד רהיטים.

נצא מן החצר ונפנה שמאלה להמשך רחוב Shonlatern, המוביל לכיכר נוספת (שצורתה משולש) בצומת עם ה-Postgasse. ממול, שימו לב לכנסיית סנטה ברברה היוונית אורתודוקסית האוקראינית (Ukrainische Griechisch-Katholische Kirche St. Barbara), ב-Postgasse מס' 8. במקור היה במקום מנזר ישועי מהמאה 16, אולם הקיסרית מריה תרזה העבירה אותו לקהילה היוונית-אורתודוקסית בוינה בשנת 1775. תווי-פניה של הקיסרית, מימי הנעורים, מופיעים על המזבח. חלק ניכר מהעבודות בכנסייה הוא מאותה תקופה. החזית היא רומנסקית והצריח המחודד נבנה במחצית המאה ה-19. לחלקים הפנימיים מראה ביזנטי, למרות שלמעשה אלה תוספות מאד מאוחרות, משנות השמונים של המאה העשרים.

נמשיך ללכת בפוסטגאסה כשהכנסייה היוונית-אורטודוקסית משמאלנו. מספר מטרים הלאה, בפוסטגאסה 4, נמצאת הכנסייה הדומיניקנית (Dominikanerkirche). לאלו המעוניינים בהפסקה קצרה מומלץ לעצור באחת מהמזללות הנהדרות באיזור. כדאי לנסות את Gasthaus Pfudl. הוא שוכן ממול לכנסייה, ב-Backerstrasse מס' 2. ניתן לזהות אותו בנקל על ידי פנסי הברזל המעוצבים.

סיורנו ממשיך בפוסטגאסה. בפינה הבאה פונים ימינה ל-Wollzeile, ומיד שמאלה ל-Riemergasse ; הפנייה השלישית ימינה מובילה אל Singerstrasse. שימו לב למס' 19-17, בניין מרשים הידוע כארמון רוטאל (Rottal), שנבנה באמצע המאה ה-18, כנראה לפי תוכניות של האדריכל הדגול יוהאן לוקאס פון הילדברנדט. ניכנס לחצר דרך הכניסה הבארוקית היפהפיה ונגיע לגינה הנאה שמאחור. בצד שמאל ניצב בניין המעוטר בשינונים אפורים עגולים מוזרים. זוהי הכנסייה הפרנסיסקנית (Franziskanerkirche) שהיתה חלק ממנזר פרנסיסקני (Franziskanerkloster). הכנסייה, הסגורה למבקרים, הוקמה במאה ה-17. איש אינו יודע למעשה מדוע היא מעוטרת בצורה כה מוזרה. כדי ליהנות ממראה יפה של הכנסייה פנו שמאלה בפניה הראשונה למדרחוב זעיר עם ריצוף אבן.

הרחוב מוביל לכיכר הפרנסיסקנים, Franziskanerplatz, אחת הכיכרות המיוחדת של העיר. החזיתות של בנייני הכיכר יפות במיוחד. משם נעבור דרך המעבר המקומר במס' 6. זהו מבנה מימי הביניים שהוסיפו לו תוספות בסגנון מודרני, ובו מספר חנויות יוקרה לעבודות אמנות וזכוכית. אזור זה של העיר העתיקה מתהדר בארמונות נפלאים רבים מתקופת הבארוק. דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא ב- Himmelpfortgasse מס' 6, שנבנה בשנת 1720 בסגנון של לוקאס פון הילדברנדט. הדרך הטובה ביותר לראות את הבתים היפהפיים בצד ימין היא בהליכה בצד שמאל של הרחוב.

שימו לב למס' 8, המהווה כיום חלק ממשרד האוצר (Finanzministerium), אך פעם היה זה ארמון החורף של הנסיך איגון מסבוי, שאת קיברו ראינו בקתדרלת סן סטפן בתחילת מסלול זה. בדרך כלל השומרים מניחים למבקרים להיכנס לחצר כדי להעיף מבט על הבניין. איגון מסבוי הוא אחד מגיבוריה הצבאיים האהובים על האוסטרים, בזכות התפקיד שמילא בהדיפת המצור הטורקי בשנת 1683. הארמון, פרי עבודתו של אחד מהאדריכלים הידועים ביותר בזמנו - יוהאן ברנהארט פישר פון ארלך (von Erlach) – נבנה בשנות התשעים של המאה ה-17. מאוחר יותר הורחב בידי אדריכל מפורסם אחר, שאת עבודתו כבר ראינו בקרבת מקום - הילדברנדט. בארמון זה, המעוטר בפסלים מאת Giovanni Giuliani, חדר מדרגות הנחשב כיצירת מופת של פישר פון ארלך. לצערנו לא תמיד מאפשרים לתיירים לראות את חדר המדרגות.

בפינת Seilerstatte נראה את התיאטרון העירוני של וינה Ronacher. כאן נפנה ימינה ל-Seilerstatte. מעבר לרחוב עמדו פעם הביצורים הישנים של וינה, שהוקמו באמצע המאה ה-16 אחרי נסיון פלישה טורקית. בין המאות ה-16 וה-19, היה מעבר לביצורים שטח פתוח שכונה גלאסיס (Glacis). הבנייה בגלאסיס היתה אסורה על מנת למנוע מחסה מפולשים עתידיים ולהבטיח שטח אש פתוח למגיני העיר בעת צרה. בשנת 1857 הורה הקיסר פרנץ יוזף על הריסת הביצורים, ופתח את הגלאסיס לפיתוח.

כביש טבעת חדש, המוכר כ-Ringstrasse – ה"רינג", נסלל מסביב לעיר. התיכנון המהודר כלל מדרכות, שבילי רכיבה וכביש המופרד על ידי ארבעה טורי עצים. על מנת לעודד את הצמיחה וכדי להרתיע ספסרות, קונה של אדמה באיזור הגלאסיס הישן היה מחוייב להתחיל לבנות תוך חמש שנים, ולא, חויב במסים מיוחדים. תקנה זאת גרמה כמובן לגאות בבנייה באזור, דבר הבולט מאוד לעין כשעוברים ב-Seilerstatte. ליד היציאה חזרה לרחוב שימו לב למזרקה המעוצבת כראש אריה שמפיו יוצא צינור. מזרקה זו נבנתה לשימושן היומיומי של תושבות הבית. מים הוזרמו כאן לבתים במערכת מסובכת של צינורות ששאבו מים ממעיינות תת-קרקעיים בפרברי העיר.

ביציאה מהחצר נפנה ימינה, ונמשיך ב-Johannesgasse. במספר 6 נמצא משרד ארכיון חצר הקיסר (Hofkammerarchiv). הבניין, שנבנה בשנת 1482 כחלק מהמנזר של Klein Mariazell, שופץ והורחב במאות ה-18 וה-19. הקיסר יוזף השני סגר את המנזר בסוף המאה ה-18, והיסב אותו למרכז לארכיון מלכותי. Franz Grillparzer, הנחשב ל"שייקספיר של אוסטריה", ניהל את המוסד בשנים 1856-1832 ומשרדו נשמר כמוזיאון לכבודו. הרחוב הבא אליו נגיע הוא המדרחוב הסואן ביותר של העיר העתיקה, Kärntnerstrasse. זהו אזור גדוש בחנויות יוקרה, בתי קפה ומסעדות.

בקרוב נחזור לכאן, אבל קודם לכן נעבור את המדרחוב ב-Marco-d'Aviano-Gasse אל הכיכר היפה Neuer Markt (“השוק החדש”). בכיכר שוכנת כנסיית הנזירים הקפוצ'ינים (Kapuzinerkirche), בה נמצא מרתף הקבורה הקיסרי (Kaisergruft). הפסל באמצע הכיכר הוא העתק של מזרקת דונר, פרי יצירתו של Georg Raphael Donner, מאמצע המאה ה-18. ארבעת הילדים שבפסל, כל אחד מחזיק בידו דג, מסמלים את ארבעת היובלים של הדנובה ומעלים על נס את תפקיד הנהרות במעמדה הכלכלי של האימפריה ההבסבורגית; הדמות הנשית המרכזית מייצגת את ההשגחה.

מריה תרזה, שהקימה "ועדת צניעות" לפיקוח על המוסר הציבורי, כה נפגעה מהעירום של הילדים, שנתנה הוראה לסלק את המזרקה ולהתיך אותה. אלא שהוראותיה בוצעו רק חלקית; פסל המזרקה המקורי סולק אך לא הותך, והוא מוצג עכשיו במוזיאון בארמון בלבדר. אחרי סיור מסביב לכיכר, נחזור ל-Karntnerstrasse.