שמורת הטבע סמאריה (Samaria)

עיר הנמל הקטנה והמקסימה רתימנו שוכנת על החוף הצפוני, בין הרקליון לחניה - ורבים סבורים שהיא היפה בערי כרתים. היא ממוקמת סמוך לאחד מחופי החול הארוכים ביותר באי. רתימנו (או רית'ימנה, כפי שנקראה בעבר), הייתה מיושבת מאז התקופה המינואית השלישית המאוחרת, מהמאה ה 14 לפנה"ס. הוונציאנים, שנים רבות אחר כך, נזקקו לנמל גדול נוסף ולכן פיתחו את רתימנו שהיתה לעיר השלישית בגודלה באי. כיום, היא שומרת על האלמנטים העתיקים שעברו אליה בירושה אך זורעת בהם מאפיינים של עיר מודרנית ועכשווית. העיר נחרבה כמעט כליל בשנת 1567 בידי שודדי ים אלג'יראים אשר שדדו אותה והעלו אותה באש. ב 1646 נכבשה העיר על ידי התורכים והיתה לבירת מחוז כרתים באימפריה העות'מאנית. העיר בנויה עם פניה לים ומחולקת לשתיים - העיר העתיקה והעיר החדשה. בהליכה בעיר העתיקה בין הסמטאות עד לנמל יש אינספור בניינים היסטוריים ומקומות בילוי, וחיי הלילה בה עשירים מאוד. גם החופים של העיר מבוקשים מאוד, ואלפי תיירים מגיעים לכאן מדי קיץ. העיר העתיקה שלה, מהתקופה הוונציאנית והעות'מאנית, היא חיבור של שבילים צרים המכוסים פרחים. הפורטזה, טירה ונציאנית הסגורה בתוך חומות איתנות ונוטפות היסטוריה מהמאה ה-16, פוקחת עין על העיר מלמעלה ונבנתה כדי להגן מפני התקפות טורקיות, בעוד שורה של חופים חוליים משתרעים לאורך קו החוף. בין האתרים המובילים לביקור ברתימנו ניתן למנות את הנמל הוונציאני שנשלט על ידי מגדלור מהמאה ה-17 ומזרקת רימונדי בעיר העתיקה הכוללת שלושה ראשי אריות. בעיר העתיקה נמצאת גם לוצ'יה הוונציאנית, בניין יפהפה מהמאה ה-6 שהיה מקום כינוסם של האצילים הפיאודליים והיום שוכנת בו הספרייה הציבורית. הבניין הושפע מאוחר יותר מהטורקים, שהפכו אותו למסגד והוסיפו לו צריח. נקודת ציון נוספת היא מסגד נרנץ, שהתחיל ככנסייה ונציאנית שהוקדשה לסנטה מריה ומאוחר יותר הוסב למסגד על ידי הטורקים, שהוסיפו גם לו גג עם שלוש כיפות וצריח. העיר רתימנו היא יעד נהדר לטיול יום. ניתן לקחת סיורי הליכה מודרכים המספקים מבט אינטימי על ההיסטוריה ועל הקשרים הביזנטים, הונציאנים והעות'מאנים של העיר, ויקחו אתכם דרך האתרים המובילים ונקודות הציון ההיסטוריות. אחת התקופות התוססות ביותר לביקור היא במהלך הקרנבל השנתי של רתימנו בחודשים ינואר ופברואר, כאשר הרחובות מהווים תפאורה למסיבות ריקודים ומצעדים.

ארמון קונסוס התגלה בשנת 1898 על ידי אנגלי חובב ארכיאולוגיה, ארתור אוונס, עם תום השלטון העותמאני בכרתים. מה שהתגלה כאן היה יוצא דופן וחדש - שרידים של תרבות עתיקה חדשה. אוונס כינה אותה התרבות המינואית, על שמו של מלך מינוס האגדי. בתקופת הברונזה חיו בארמון כ-100,000 איש בכ-1400 חדרים בחמש קומות. כאן תוכלו להתרשם מהבניה ומהיכולת ההנדסית של בני התרבות המינואית בזכות שחזור מדויק של רוב השרידים. זהו כנראה המקום הטוב ביותר ללכוד את המסתורין של הציוויליזציה המינואית העתיקה של כרתים. הארמון נבנה בשיא תהילתם של המינואים, בסביבות 3400 עד 2100 לפני הספירה, מה שמשקף היטב את העושר והתחכום שלהם. הוא מתפרש על פני לא פחות מ-22,000 מ"ר. על פי המסורת, זה היה מקום מושבו של המלך האגדי מינואה. מלבד היותו מקום מגורי משפחת המלוכה, הארמון היה גם המרכז המנהלי והדתי של האזור. הארמון היה רב קומות, מעוטר בציורי קיר מרהיבים המתארים טקסים דתיים ובעל עמודים מגולפים. המינואים היו ידועים בזכות ציורי הקיר היפייפים והקרמיקה המעודנת, והיו סוחרים עם מעצמות גדולות במצרים ובאסיה הקטנה. הארמון המקורי נהרס ברעידת אדמה בסביבות 1700 לפני הספירה ומתחם אחר נבנה מעל ההריסות. בסופו של דבר הארמון נהרס בשריפה בשנת 1400 לפני הספירה. כשמגיעים לארמון, נכנסים לחצר המרכזית דרך הכניסה הדרומית ולאחר מכן ניתן לפנות לשלושה אגפים שונים. חדר הכס המרשים ממוקם באגף המערבי. האגף המזרחי מכיל את החדרים המלכותיים, חדר הגרזנים, המגרון של המלכה ובו ציורי קיר של דולפינים ואזורי הסדנאות, בהם הוחזק בית המלאכה של חוצב האבן. בכניסה הצפונית נמצא בית המכס. ישנו גם התיאטרון, הדרך המלכותית המובילה לארמון הקטן, הוילה המלכותית והקבר המלכותי. מול הכניסה הרשמית לארמון יושבות המרחצאות, כך שהמבקר יוכל להתרחץ לפני ביקור המלך. הארמון יושב ממש מחוץ לעיר הרקליון. היו מוכנים ללכת הרבה - מלבד השיטוט בין אגפי הארמון ניתן לטייל גם בחורבות הכפר העתיק בגבעות שמסביב למתחם הארמון. החפירה והחקירה של האתר סיפקו להיסטוריונים שפע של ידע ותובנות לגבי הציוויליזציה המינואית. כלים כמו סלילים חרוטים באבן מצביעים על תעשיית ייצור בדים, ופסלונים נשיים מעידים על סגידה לאלות האם. לצד הביקור בארמון, מומלץ לבקר גם במוזיאון הארכיאולוגי בהרקליון, שם ניתן לצפות בכלי חרס מינואים, תכשיטים, ציורי קיר וסרקופגים מהארמון.

שוכנת על החוף הצפוני של כרתים, חאניה נחשבת ליפה שבערי כרתים - וגם להיסטורית שבהן. ההיסטוריה שלה ארוכה וראשיתה בתקופה המינואית. היא נוסדה על ידי קידון, אחד מנכדיו של המלך מינוס. העיר העתיקה צמודה לנמל ורחובותיה מתנקזים אליו. הנמל והעיר העתיקה של חאניה הם מנקודות הציון המרשימות ביותר של חאניה וחובה לבלות בהם לפחות יום אחד. הנמל הוונציאני של חאניה נבנה במאה ה-14 למטרות מסחריות ולהגנה מפני פשיטות של פיראטים. היום האזור מלא בבתי קפה, מסעדות, טברנות, ברים, קונדיטוריות ומזכרות, כמו גם מונומנטים המעידים על התקופות ההיסטוריות השונות. לאורך הנמל יש כמה נקודות שכדאי לתת עליהן את הדעת: המגדלור המרשים, מבצר Firka שנבנה על ידי הונציאנים להגן על הכניסה לנמל, מסגד הינצ'רים, המוזיאון הימי של כרתים, אדריכלות ונציאנית האופיינית למאות ה-16 וה-17 וכן מסגד קאוצ'וק חסן, המבנה המוסלמי העתיק ביותר בכרתים שנבנה לכבוד המפקד העות'מאני הראשון של חאניה ונחשב לדוגמה מצוינת לאדריכלות איסלאמית. לאורך הנמל ניתן לראות גם את החומות הביזנטיות שיושבות על גבעת קסטלי, היכן ששכנה קידוניה, עיירה מינואית. בהמשך הנמל יושב חוף הים של קום קאפי וחומות ונציאניות שנבנו כולן בים. ניתן ללכת לאורך שובר הגלים לכיוון המגדלור שנבנה במקור על ידי הונציאנים ושוחזר בצורת צריח על ידי המצרים בתחילת המאה ה-19. האזור כולו מציע נוף פנורמי של הנמל והעיר העתיקה של חאניה על רקע ההרים הלבנים. הנמל הפנימי משמש היום כמעגן יאכטות, ולצידו מחסני נשק מהתקופה הוונציאנית. אחרי ששבעתם מהנמל, זה הזמן להיכנס פנימה לתוך הסמטאות הצרות, הצבעוניות והיפהפיות של העיר העתיקה של חאניה, עיר המוקפת חומות וונציאניות. אחרי כיבושים ערבים וביזנטים, חאניה נכבשה על ידי הונציאנים ב-1252 וניתנה לטורקים ב-1669. לעיר העתיקה שלושה אזורים נפרדים: הרובע הוונציאני, הטורקי והיהודי, וכולם שמורים היטב ויוצרים מישמש של מבנים שונים בסגנון רומי, יהודי, מורי, טורקי וונציאני המתקבצים יחד לצד הנמל. בחלקה המערבי של העיר העתיקה תראו כנסיות, מסגדים וגם את בית הכנסת "עץ החיים" השוכנים זה לצד זה בשלווה. בעיר העתיקה ניתן לבקר במוזיאון הפולקלור של חאניה, במוזיאון הארכיאולוגי, בחמאם הטורקי וכן לטעום ממגוון של חנויות ובתי קפה.

הפארק הבוטני של כרתים מתפרס על פני 200 דונם, ומציע חוויה מהנה לכל המשפחה. תוכלו לטייל כאן בין עצים, צמחי תבלין, צמחי מרפא ופרחים מכל רחבי העולם. הפארק נשרף כמעט לחלוטין ב-2003 ועבר שיפוץ ושיחזור מקיף. במרכזו עומד עץ זית גדול כאנדרטה לזכר השריפה הגדולה.