המוזיאון לאמנות מודרנית - MoMA

רוקפלר סנטר (Rockefeller Center), פלא של אדריכלות מודרנית ותכנון עירוני, משתרע על שטח גדול - מרחוב 48 ועד רחוב 51 ובין השדרה החמישית לשדרה השישית. המתחם נבנה בעיצוב אר-דקו והוא כולל 19 מבנים מסחריים המתהדרים באוסף מדהים של אמנות, עשרות חנויות, מבוטיקים יוקרתיים של מעצבים ועד בוטיקים מקומיים, ועשרות אפשרויות להפסקת אוכל, ממסעדות יוקרה ועד בתי קפה נינוחים. בנייתו של המתחם, פרי מוחו של ג'ון ד. רוקפלר הבן (John D. Rockefeller Jr), הושלמה בשנת 1939 בהובלת האדריכל ריימונד הוד (Raymond Hood). הוד יצר שילוב מושלם בין צורה לפונקציונליות ומימש את חזונו של רוקפלר ג'וניור להקמת "עיר בתוך העיר". בכניסה המרכזית למתחם מהשדרה החמישית, בין בניין "הבית הצרפתי" (La Maison Francaise) ובניין "האימפריה הבריטית" (British Empire Building) ממוקמים גני התעלה (Channel Gardens) המטופחים, הציר המרכזי של המרכז, שקיבלו את שמם בהשראת תעלת למאנש, המפרידה בין האיים הבריטיים וצפון צרפת. הגנים, המתפארים בתצוגות פרחים עונתיות, כוללים גם שש בריכות שבכל אחת מהן פסל ראש מזרקה גדול, שעוצב על ידי רנה פול צ'מבלן (Rene Paul Chambellan). גני התעלה מובילים לבניין רוקפלר פלאזה 30 (30 Rockefeller Plaza), או בשמו הרשמי בניין קומקאסט (Comcast Building) שבעבר נקרא גם בניין GE ובמקור בניין RCA, אך המקומיים קוראים לו פשוט "רוק 30" (Rock‏ 30), כן בדיוק כמו שמה של סדרת הטלוויזיה המצליחה, המתרחשת באולפני NBC - השוכנים בבניין. בבניין שוכנים גם אולם האירועים ומסעדת ה"ריינבו רום" (Rainbow Room) המיתולוגית בקומה ה-65 ותצפית טופ אוף דה רוק (Top of the Rock) בקומה ה-70. במהלך בנייתו של הבניין צולמה התמונה המפורסמת "ארוחת צוהריים על גורד שחקים" (Lunch atop a Skyscraper), בה נראים ​​11 פועלי בניין שנהנים כלאחר יד מהפסקת הצוהריים שלהם על קורת פלדה בגובה 256 מטר מעל רחובות ניו יורק. למעשה, התמונה היא תמונה מבויימת שנלקחה לצורך קמפיין פרסומי (תוכלו לשחזר את התמונה האיקונית במידה ותרכשו כרטיס לתצפית טופ אוף דה רוק). מתחת לבניין נמצאת הכיכר המרכזית ובה שורות של דגלי אומות העולם. בחורף הכיכר ה"שקועה" הופכת למגרש החלקה על הקרח (The Rink), ופעם בשנה ניצב מעליה עץ חג המולד - אחד הסמלים הידועים לציון חג המולד בניו יורק. מעל הכיכר ניצב גם פסל הברונזה המוזהב המפורסם "פרומתאוס" (Prometheus) של פול מנשיפ (Paul Manship). בבניין הפונה לשדרה השישית תמצאו את ה"רדיו סיטי מיוזיק הול" (Radio City Music Hall) המפורסם, המשמש להופעות מוזיקה וטקסים. בחצר הבניין הבינלאומי (International Building) ניצב אחד מאיקוני האר-נבו של המרכז - פסל האטלס (Atlas), שאף נעשה בו שימוש בבולי דואר של ארה"ב. הפסל, הגדול ביותר במרכז, הוא שיתוף פעולה מוצלח בין שני אמנים מוכשרים - לי לאורי (Lee Lawrie), שהגה את הרעיון ועיצב את הדמות, ורנה פול צ'מבלן שיצר את הפסל בגודל הרואי מהסקיצה שלו. פסל הברונזה המרהיב מתאר את הטיטאן אטלס מחזיק את השמים על כתפיו. בסיור המודרך הרשמי, הנמשך כ-75 דקות, תוכלו לצאת למסע בזמן, מהחזון הראשוני של רוקפלר הבן ועד למימושו כנקודת ציון איקונית בעיר, וללמוד על הארכיטקטורה המדהימה, האמנות המרהיבה וההיסטוריה העשירה של המרכז. תעברו בין המבנים האיקוניים, הגנים החיצוניים והחללים שנמצאים ברחבי המתחם, ותוכלו להתפעל מהפסלים המרהיבים של לי לורי, איסמו נוגוצ'י (Isamu Noguchi), מיצ׳יו איהרה (Michio Ihara) ופול מנשיפ; מציורי הקיר המרשימים של ז'וזפ מריה סרט (Josep Maria Sert) וסר פרנק ברנגווין (Frank Brangwyn); מהיצירות המופלאות של גסטון לקאיז (Gaston Lachaise), אטיליו פיצ׳ירילי (Attilio Piccirilli) וליאו לנטלי (Leo Lentelli), ועוד. שימו לב: הסיור לא כולל ביקור באולפני NBC וברדיו סיטי מיוזיק הול. אלו מציעים סיורים משלהם.

מוזיאון גוגנהיים (Guggenheim), או בשמו המלא - מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים, תוכנן בשנת 1959 על ידי האדריכל הידוע פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright), הנחשב לגדול האדריכלים האמריקאים בכל הדורות, ומגדולי האדריכלים המודרנים בעולם במחצית השנייה של המאה ה–20. המבנה הוא בעל צורה אצטרובלית מיוחדת (יש האומרים שהוא דומה בצורתו לעוגת גבינה בקומות), ועל קירותיו המשופעים מוצגות תערוכות קבועות של אמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית, מודרנית ועכשווית, וכן תערוכות מתחלפות. במוזיאון אוסף מרשים של אמנות מודרנית ותוכלו לראות בו יצירות מופת של אמנים כמו פבלו פיקאסו (Pablo Picasso), וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh), פול סזאן (Paul Cézanne), אדגר דגה (Edgar Degas), פול גוגן (Paul Gauguin), אדואר מאנה (Édouard Manet), קלוד מונה (Claude Monet), פייר-אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir), מארק שאגאל (Marc Chagall), וסילי קנדינסקי (Wassily Kandinsky), רובר דלונה (Robert Delaunay), אלכסנדר ארכיפנקו (Alexander Archipenko) ועוד רבים. אוסף המוזיאון כולל גם יצירות מופלאות של פיט מונדריאן (Piet Mondrian), מרינה אברמוביץ' (Marina Abramović), איי וייוויי (Ai Weiwei), יוזף אלברס (Josef Albers), ג'ון בלדסארי (John Baldessari), רודולף באואר (Rudolf Bauer) ועוד - אותן ניתן לראות בתערוכות מתחלפות המתמקדות באמן ספציפי, תקופה היסטורית או הקשר נושאי. כדי ליהנות מהחוויה עד הסוף מומלץ להתחיל בקומה העליונה ולרדת לאט ובשיטתיות במורד המתפתל. כך לא תפספסו את התערוכות והגלריות השונות. כמו כן, מומלץ להוריד לטלפון הנייד את המדריך הדיגיטלי של המוזיאון, אותו ניתן למצוא באפליקציית האמנות והתרבות בלומברג קונקטס (Bloomberg Connects). רק אל תשכחו להביא איתכם אוזניות. כדאי לדעת: מדי יום בשעה 14:00 תוכלו להצטרף לסיור מודרך (הכלול במחיר הכרטיס) וללמוד על הארכיטקטורה האיקונית של המוזיאון. הסיור, הנמשך כ-30 דקות, יוצא מקומת הרוטנדה הראשית ואין צורך בהרשמה מראש. סולמון גוגנהיים היה איש עסקים ואספן אמנות יהודי-אמריקאי שנולד בשנת 1861. הוא ואשתו, איירין רוטשילד, החלו לאסוף אמנות בשנת 1890. אחרי מלחמת העולם הראשונה סולמון פרש מעסקים והתמקד אך ורק באיסוף אמנות מודרנית. הוא הקים בשנת 1937 את קרן סולמון גוגנהיים במטרה לטפח הערכה לאמנות המודרנית. המקום הראשון בו הציגה קרן גוגנהיים היה המוזיאון לציור לא-אובייקטיבי שנפתח בשנת 1939. התערוכה הציגה את אוסף האמנות האקסצנטרי של סולמון גוגנהיים וסיפקה למבקרים את המפגש הראשון שלהם עם יצירות גדולות של ווסילי קנדינסקי, אליס מייסון (Alice Mason), אוטו נבל (Otto Nebel) ורולף סקרלט (Rolph Scarlett). הצורך בבניין קבע שיכיל את אוסף האמנות התגלה בתחילת שנות ה-40, ובשנת 1943 קיבל האדריכל הנודע רייט את הזכות לתכנן את המוזיאון בעיר ניו יורק, שנפתח ב-21 באוקטובר בשנת 1959. עד היום הקרן מוקדשת לקידום ההבנה וההערכה של אמנות מודרנית ועכשווית באמצעות תערוכות, תכניות חינוך, יוזמות מחקר ועוד. זוהי קבוצה בינלאומית הכוללת גם מוזיאונים בוונציה, בילבאו ואבו דאבי.

השדרה החמישית (Fifth Avenue), או ליתר דיוק החלק שבין רחוב 34 עד רחוב 59, היא אזור הקניות היוקרתי של ניו יורק. כאן תמצאו את סאקס פיפת' אבניו, טיפאני'ס וחנות הדגל של חברת אפל, לצד חנויות מעצבים של ורסצ'ה, ארמני, גוצ'י ועוד. שדרה מפורסמת זו, שעליה מצלים גורדי שחקים משני עבריה, משמשת גם מסלול למצעדים ולהפגנות. היא מתפרשת על פני עשרה קילומטרים. השדרה החמישית הופיעה לראשונה על מפת ניו יורק בשנת 1811. היא התחילה בתור דרך כפרית לעיירה יורקוויל, אבל במהרה הפכה ל"שדרה גדולה", ואף לעמוד השדרה החברתי של ניו יורק. בשנת 1907, סוחרים ותושבים באזור פחדו שיקימו מפעלים בשדרה. הם הקימו את "אגודת השדרה החמישית" כדי למנוע את הפיתוח התעשייתי של השדרה, ואולי הצילו את שדרת הקניות של ניו יורק. על השדרה תוכלו לבקר בכמה נקודות ציון איקוניות של העיר ניו יורק: בניין האמפייר סטייט הוא גורד שחקים בעל 102 קומות ובו תצפית מרהיבה על העיר; הספרייה הציבורית של ניו יורק היא מבנה מרהיב שידוע בזכות המדרגות המובילות אל הכניסה, המעוטרות בפסלי אריות מלכותיים; קתדרלת סנט פטריק היא אחת הכנסיות המפורסמות בארצות הברית, שמושכת אליה מיליוני מבקרים מדי שנה; מוזיאון המטרופולין ("מט") מהמוזיאונים הידועים והנחשבים בניו יורק, ובו פריטים ממצרים העתיקה וציורים של מונה; בניין פלאטאיירון, מבנה בצורת משולש בעל 22 קומות; וכן מרכז רוקפלר, מרכז תרבותי ומסחרי בלב מנהטן. החלק של השדרה שמקביל לסנטרל פארק (מרחוב 59 עד רחוב 96) יחד עם הרחובות הסמוכים לו ממזרח, ידוע כמעוזם של עשירי ניו יורק והוא זכה לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית, מספריה של אדית וורתון, לסרט המקסים "ארוחת בוקר בטיפאני'ס", לסדרת הטלוויזיה "אחת שיודעת". קטע השדרה שבין הרחובות 82 ו-105, גם הוא לאורך הסנטרל פארק, נקרא מייל המוזיאונים (Museum Mile) בשל כמות המוזיאונים הגדולה שבו. אזור הקניות של השדרה בדרך כלל עמוס בתיירים והשיטוט בו עלול להיות מתיש. עם זאת, אל תוותרו על ביקור קצר ותזכרו שתמיד אפשר לחתוך לרוקפלר סנטר הסמוך או למצוא מפלט במדשאות הירוקות של סנטרל פארק.

הסניף הראשי של הספרייה הציבורית של ניו יורק (New York Public Library) בשדרה החמישית הוא אחד מציוני הדרך האיקונים של העיר, ולא לחינם הוא כיכב בספרים ובסרטים וסדרות רבים, כמו ספיידרמן, ג'ון וויק, סקס והעיר הגדולה, ארוחת בוקר בטיפאני, סיינפלד ועוד. אבל הבניין הוא לא רק אחד המבנים האיקוניים ביותר בעיר - זה המקום שבו הידע נשמר ונגיש לכולם - מרכז מחקר שאליו אנשים באים לחקור וללמוד. בנוסף לבניין הסניף הראשי, הנקרא רשמית בניין סטיבן א. שוורצמן (Stephen A. Schwarzman), הספרייה הציבורית של ניו יורק כוללת עשרות ספריות נוספות במנהטן, בברונקס ובסטטן איילנד. הבניין הראשי, שתוכנן ע"י האדריכלים קאררה והייסטינגנס (Carrère and Hastings) הוא יצירת מופת של אדריכלות בוז-אר (Beaux-Arts) ובנייתו הושלמה בשנת 1911. בכניסה המרשימה לבניין ניצבים בגאווה שני פסלי אריות משיש המכונים "סבלנות" (Patience) ו"עוז רוח" (Fortitude) - כינוי שראש עיריית ניו יורק דאז לה גווארדיה העניק להם במחשבה שאלו התכונות שבני עירו צריכים להצטייד בהן בתקופת השפל הגדול. חזית הבניין, אליה מובילות מדרגות שיש מונומנטליות, מעוטרת בקשתות, עמודים קורינתיים, דמויות מפוסלות בגומחות ועל הגג, גילופים מורכבים ודלתות ברונזה מרשימות. המבואה המפוארת והלב של הבניין, האסטור הול (Astor Hall), עשוי שיש לבן ונקרא על שמו של ג'ון ג'ייקוב אסטור (John Jacob Astor), סוחר פרוות, נדל"ן ואופיום שהפך למולטי-מיליונר האמריקאי הראשון ותורם בולט לספרייה. על הקירות שבין הקשתות חצובים באבן שמותיהם של התורמים הראשונים של הספרייה, כולל אסטור, מנהיגים אזרחיים ובני משפחות בולטות בניו יורק של המאה ה-19 שסייעו בהקמת הספרייה. באולם שמעבר לקשתות תמצאו מימין את מרכז המבקרים, ומשמאל, ליד חנות הספרייה ובית הקפה, תוכלו לראות שרידים של מאגר המים קורטון (Croton Reservoir) שעמד במקום לפני בניית הספרייה. במרכז הקומה השלישית, נמצאת רוטונדת מק'גרו (McGraw Rotunda), עוד חתיכת קסם אדריכלי ועיצובי. במקור הרוטונדה לא היתה מקושטת וציור הקיר המופלא, פרי יצירתו של הצייר האמריקאי אדוארד לנינג (Edward Laning), התווסף רק בשנת 1939. הציור, הנקרא ''הסיפור של המילה המתועדת'' (The Story of the Recorded Word), מציג את ההיסטוריה של המילה הכתובה, שמתחילה על התקרה, כאשר פרומתאוס נושא את הלהבה שהוא גנב מהאלים - מיתוס המסמל את תחילת הלמידה, תחילת המילה ותחילת הקריאה והכתיבה, וממשיך מסביב לקירות הרוטונדה, עם משה רבנו נושא לוח המכיל מחצית מעשרת הדיברות ומסתיים בשימוש הראשון במכונת סידור אותיות הדפוס בניו יורק. הרוטונדה תוביל אתכם לאחת מגולות הכותרת של הספרייה, ואולי החלל האהוב ביותר בקרב המבקרים - חדר הקריאה הראשי של רוז (Rose Main Reading Room). זהו חלל עצום (בערך בגודל של מגרש כדורגל) ומרהיב ביופיו, עם תקרות בגובה של למעלה מ-15 מטר, נברשות מפוארות, חלונות גבוהים שדרכם נכנס אור נהדר, ציור קיר של שמיים עם עננים ורדרדים שמנמנים, פרי יצירתו של ג'יימס וול פין (James Wall Finn), הממוסגר בעיטורים מוזהבים ורוזטות מגבס וטיח, וכמובן - מדפים עמוסים עשרות אלפי ספרים. על השולחנות הארוכים במיוחד מסודרות מנורות קריאה ירוקות קלאסיות, המעניקות לאולם קסם מהעולם הישן, לצד הלפטופים החדישים של הסטודנטים והחוקרים. בבעלות הספרייה למעלה מ-56 מיליון פריטים, מכתבי יד, יצירות אמנות, מכתבים, תמונות סטילס, הקלטות ועוד, שנאספו לאורך למעלה מ-125 שנה, והמובחרים שבהם מוצגים בתערוכת פולונסקי (Polonsky), המתעדכנת מעת לעת ומוצגת באולם גוטסמן (Gottesman Hall), מול הכניסה הראשית. מהבובות המקוריות של פו הדב וחבריו, כרזה מקורית של אלפונס מוכה (Alphonse Mucha) להצגה בכיכובה של שרה ברנאר (Sarah Bernhardt), כתבי שייקספיר מקוריים, תנ"ך גוטנברג משנת 1455, ועד לתיק המסמכים של פעיל זכויות האדם מלקולם אקס (Malcolm X) ואפילו קצוות שיער של בטהובן. כדאי לדעת: הספרייה מציעה סיורים מודרכים חינמיים החושפים את ההיסטוריה, הארכיטקטורה והאוספים של בניין המפואר - כולל חדר הקריאה הראשי, אולם הקריאה של רוז. הסיורים, הנמשכים כשעה, מתקיימים בימים שני-שבת בשעה 11:00 וב-14:00. הסיורים מוגבלים ל-20 מבקרים בלבד ויש להזמין מקום מראש באתר הרשמי של הספרייה (הכרטיסים משוחררים לציבור מדי יום ראשון לשבוע הבא). בנוסף, סיורים מודרכים חינמיים מתקיימים גם בתערוכת פולונסקי, בימים שני-שבת בשעות 12:30 ו-15:30. הסיורים, הנמשכים כ-45 דקות, מוגבלים ל-15 הנרשמים הראשונים (ההרשמה נפתחת 15 דקות לפני תחילת הסיור בכניסה לתערוכה). אין לכם זמן לסיורים ארוכים? תוכלו להצטרף לסיור קצרצר (15 דקות) המתמקד בחדר הקריאה של רוז בלבד. הסיורים מתקיימים בימים שני-שבת בשעות 11:20, 13:30 ו-15:00, ומוגבלים ל-25 המבקרים הראשונים שנרשמים 30 דקות לפני תחילתם ברוטונדת מק'גרו (McGraw Rotunda), בקומה השלישית, שם הסיור מתחיל. לא מעוניינים לעקוב אחר מדריך? תוכלו להוריד לטלפון הנייד את המדריך הדיגיטלי של הספרייה, אותו ניתן למצוא באפליקציית האמנות והתרבות בלומברג קונקטס (Bloomberg Connects). המדריך זמין גם בעברית, רק אל תשכחו להביא איתכם אוזניות.