המוזיאון הארכיאולוגי של לרנקה

מבצר ימי הביניים של לרנקה (הידוע גם כ"טירת לרנקה") ממוקם בקצה טיילת הפויניקודס (Foinikoudes) ותקופת בנייתו, כמו גם השלטון אשר בנה אותו, שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. לאחר תקופת השלטון העותמני בקפריסין, הבריטים המירו את הטירה לבית-כלא, וחדר ההוצאות להורג שבו אף נותר פעיל עד לשנת 1948. מחומותיו של המבצר, עליהן אפשר לטייל בחופשיות כיום, אפשר לראות את אזור סקאלה שהיה פעם הרובע העותמני של לרנקה, ובו ממוקם מסגד קביר (Kebir), בחצר הפנימית של המבצר מוצגים שלל תותחים עתיקים. כיום המבצר הוא בית למוזיאון קטן המוקדש לתקופת ימי-הביניים ומציג תערוכות וממצאים מהחפירות הארכאולוגיות בקיתיון (Kition) ובהאלה סולטן טקה (Hala Sultan Tekke). המוזיאון בן שלושה חדרים השוכנים בקומה העליונה של המבנה הראשי, ותוכלו להתרשם בו מפריטים עתיקים מהתקופה הביזנטית ונוצרית המוקדמת בקפריסין, מהמאה הרביעית לספירה ועד השש-עשרה, ומכלי חרס וכלי בישול ממתכת, כמו גם מרובים, קסדות וחרבות מהמאות השונות.

כנסיית איוס לזרוס (אלעזר הקדוש) השוכנת בכיכר הנושא את אותו השם היא מופת של ארכיטקטורה ביזנטית ומוקד מרכזי של עלייה לרגל עבור תיירים ומקומיים כאחד. הכנסייה, רובה ככולה עשויה אבן, נבנתה במאה התשיעית על-ידי השליט הביזנטי לאו השישי מעל קברו של אלעזר הקדוש, המגן של לרנקה, ושוקמה במלואה במאה ה-17. מגדל הפעמון המקורי של הכנסייה, כמו גם שלושת הכיפות שלה, הושמדו בימיו הראשונים של השלטון העותמני במדינה, אך האיקונוסטאזיס (המחיצה המפרידה בין אזור הקודש של כנסייה לבין החלל המרכזי שלה, בו מתכנסת קהילת המתפללים) הזהוב והמפואר שרד עד ימינו ומהווה דוגמה קלאסית לחריטת עץ מתקופת הבארוק. עוד ניתן להתרשם ממזבח העץ שנבנה ב-1773 ומכסו של הבישופ, כמו גם משישה אייקונים קדושים המתוארכים לימי הביניים. האגדה מספרת שהקדוש אלעזר הגיע לקפריסין לאחר שקם לתחייה בעזרתו של ישו ומיד הוכתר לבישופ של קיטיון, תפקיד בו כיהן במשך כשלושים שנה, עד יום מותו. בסמוך לכנסייה נמצא המוזיאון הביזנטי ובו מוצגים שרידים וממצאים של חפצי דת חשובים.

המוזיאון הארכאולוגי פיירידס הוא מהחשובים שבמוזיאוני קפריסין והמוזיאון הפרטי הוותיק ביותר במדינה. המוזיאון מכיל אוסף גדול של פריטים המייצגים תקופות שונות בהיסטוריה הארוכה והעשירה של האי (לא פחות מ-9,000 שנה), מהעידן הניאוליטי ועד לימי הביניים המאוחרים, כולם ממוקמים בביתה לשעבר של משפחת פיירידס האמידה אשר התחילה את האוסף המפואר בתחילת המאה ה-19 וממשיכה לנהל את המוזיאון ולהגדיל את האוסף עד ימינו אנו. המוזיאון מכיל חמישה אולמות מרכזיים: הראשון מוקדש לממצאים פרהיסטוריים; השני לתקופה הארכאית והרומית; השלישי מוקדש לפריטים קרטוגרפיים, כגון מפות וטבלאות עתיקות מאזור קפריסין ומזרח הים התיכון; הרביעי לכלי זכוכית מהתקופה ההלניסטית והרומית; והחמישי לכלי חרס פרנקוניים. בחצר המוזיאון עומדים לראווה שלל פסלים יווניים וקפריסאיים מהעת המודרנית. לאחרונה החל המוזיאון להציג תערוכות עכשוויות לצד התצוגות העתיקות הקבועות שבו.

האתר הארכאולוגי של העיר-ממלכה קיטיון (או כתיון) העתיקה, שהייתה בירתה של קפריסין בעבר הרחוק, הוא מרכז תיירותי מפורסם בלרנקה, וביתו לשעבר של מייסד האסכולה הסטואית, הפילוסוף הנודע זנון מכתיון. האתר הארכאולוגי מחולק לשני חלקים עיקריים - קתרי (Kathari), שם ממוקמות כמה מהראיות המרכזיות ביותר לקיומם של מגורים וטקסים דתיים בקיתיון מסוף המאה ה-13 לפניה"ס, ופמפולה (Pampoula), שמוכיח שהאזור כולו יוּשַב ברציפות משלהי העידן הגיאומטרי ועד לתקופה ההלניסטית. החורבות הידועות ביותר באתר הן ככל הנראה אלו של מקדש אפרודיטה-אסטרטה שנבנה במאה התשיעית לפני הספירה, שנבנה על-ידי אותם הבנאים הפיניקים שבנו את מקדש שלמה בירושלים, הרי הוא בית המקדש הראשון. בחפירות אינטנסיביות שנערכו בשנים האחרונות בארבעה אתרים שונים בלרנקה התברר שקיטיון, הממוקמת באזורה הצפוני של לרנקה, נוסדה כהיאחזות מיקנית במאה ה-13 לפנה"ס. לקראת סוף המאה נהרסה העיר, אך נבנתה מחדש בשנת 1200 לפנה"ס על ידי מתיישבים אגאים. במאה ה-9 לפנה"ס התיישבו בעיר הפיניקים ומשם השתלטו על אזורים נוספים. הפיניקים שלטו בעיר עד המאה ה-3 לפנה"ס, כאשר כבש תלמי הראשון את העיר והדיח את מלכם האחרון, פמיאתון. אתר זה הוא המרכזי מבין ארבעת אתרי החפירות בלרנקה. באתר זה התגלו חמישה מקדשים מהמאות ה-13 וה-12 לפנה"ס וכן נמצאו שרידי חנויות. בתקופה זו הוקמה גם כנראה חומת העיר מאבנים ענקיות.