האתר הארכיאולוגי של קיטיון (Archaiologikós Chóros Kitíou)

אגם המלח של לרנקה הוא מערכת של ארבעה אגמים, שלושה מהם מקושרים ביניהם, שנמצא דרומית ללרנקה בקרבת נמל התעופה של העיר. בחורף האגם מלא מים ואלפי פלמינגו מקננים באזור בכמויות גבוהות, ובסוף יולי הוא מתייבש והמלח בו מתגבש בשכבות של 4-10 ס"מ, אז מתחיל "קציר" המלח. האגדה מספרת כי האגם נוצר כתוצאה מקללתו של לזרוס הקדוש. לאחר שאשה סירבה לתת לו אשכול ענבים מכרמה כשהגיע לקפריסין, כעס לזרוס והפך את הכרם לאגם של מלח. על פי הגרסה המדעית, לעומת זאת, מי המלח חודרים לסלע הנקבובי בין האגם לים והופכים את המים למלוחים מאד. בימים עברו היה המלח בעל חשיבות עליונה, וחיילים קיבלו את משכורתם בצורת מלח. במאות ה-12 עד ה-14 לספירה הייתה לרנקה לנמל ההומה בקפריסין, והמלח היה מוצר היצוא העיקרי שלה. האגמים אליקי (הגדול ביניהם), אורפאני (Orphani), סורוס (Soros) וספירו (Spiro) יוצרים יחד את אגם המלח, השני בגודלו בקפריסין אחרי אגם המלח של לימסול, בית ל-85 מינים שונים של ציפורי-מים ומוגדר כאתר מוגן.

מבצר ימי הביניים של לרנקה (הידוע גם כ"טירת לרנקה") ממוקם בקצה טיילת הפויניקודס (Foinikoudes) ותקופת בנייתו, כמו גם השלטון אשר בנה אותו, שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. לאחר תקופת השלטון העותמני בקפריסין, הבריטים המירו את הטירה לבית-כלא, וחדר ההוצאות להורג שבו אף נותר פעיל עד לשנת 1948. מחומותיו של המבצר, עליהן אפשר לטייל בחופשיות כיום, אפשר לראות את אזור סקאלה שהיה פעם הרובע העותמני של לרנקה, ובו ממוקם מסגד קביר (Kebir), בחצר הפנימית של המבצר מוצגים שלל תותחים עתיקים. כיום המבצר הוא בית למוזיאון קטן המוקדש לתקופת ימי-הביניים ומציג תערוכות וממצאים מהחפירות הארכאולוגיות בקיתיון (Kition) ובהאלה סולטן טקה (Hala Sultan Tekke). המוזיאון בן שלושה חדרים השוכנים בקומה העליונה של המבנה הראשי, ותוכלו להתרשם בו מפריטים עתיקים מהתקופה הביזנטית ונוצרית המוקדמת בקפריסין, מהמאה הרביעית לספירה ועד השש-עשרה, ומכלי חרס וכלי בישול ממתכת, כמו גם מרובים, קסדות וחרבות מהמאות השונות.

כנסיית איוס לזרוס (אלעזר הקדוש) השוכנת בכיכר הנושא את אותו השם היא מופת של ארכיטקטורה ביזנטית ומוקד מרכזי של עלייה לרגל עבור תיירים ומקומיים כאחד. הכנסייה, רובה ככולה עשויה אבן, נבנתה במאה התשיעית על-ידי השליט הביזנטי לאו השישי מעל קברו של אלעזר הקדוש, המגן של לרנקה, ושוקמה במלואה במאה ה-17. מגדל הפעמון המקורי של הכנסייה, כמו גם שלושת הכיפות שלה, הושמדו בימיו הראשונים של השלטון העותמני במדינה, אך האיקונוסטאזיס (המחיצה המפרידה בין אזור הקודש של כנסייה לבין החלל המרכזי שלה, בו מתכנסת קהילת המתפללים) הזהוב והמפואר שרד עד ימינו ומהווה דוגמה קלאסית לחריטת עץ מתקופת הבארוק. עוד ניתן להתרשם ממזבח העץ שנבנה ב-1773 ומכסו של הבישופ, כמו גם משישה אייקונים קדושים המתוארכים לימי הביניים. האגדה מספרת שהקדוש אלעזר הגיע לקפריסין לאחר שקם לתחייה בעזרתו של ישו ומיד הוכתר לבישופ של קיטיון, תפקיד בו כיהן במשך כשלושים שנה, עד יום מותו. בסמוך לכנסייה נמצא המוזיאון הביזנטי ובו מוצגים שרידים וממצאים של חפצי דת חשובים.

המוזיאון הארכאולוגי פיירידס הוא מהחשובים שבמוזיאוני קפריסין והמוזיאון הפרטי הוותיק ביותר במדינה. המוזיאון מכיל אוסף גדול של פריטים המייצגים תקופות שונות בהיסטוריה הארוכה והעשירה של האי (לא פחות מ-9,000 שנה), מהעידן הניאוליטי ועד לימי הביניים המאוחרים, כולם ממוקמים בביתה לשעבר של משפחת פיירידס האמידה אשר התחילה את האוסף המפואר בתחילת המאה ה-19 וממשיכה לנהל את המוזיאון ולהגדיל את האוסף עד ימינו אנו. המוזיאון מכיל חמישה אולמות מרכזיים: הראשון מוקדש לממצאים פרהיסטוריים; השני לתקופה הארכאית והרומית; השלישי מוקדש לפריטים קרטוגרפיים, כגון מפות וטבלאות עתיקות מאזור קפריסין ומזרח הים התיכון; הרביעי לכלי זכוכית מהתקופה ההלניסטית והרומית; והחמישי לכלי חרס פרנקוניים. בחצר המוזיאון עומדים לראווה שלל פסלים יווניים וקפריסאיים מהעת המודרנית. לאחרונה החל המוזיאון להציג תערוכות עכשוויות לצד התצוגות העתיקות הקבועות שבו.