הר הגעש וזוב (Monte Vesuvio)

הקתדרלה של נאפולי היא הכנסייה הראשית של נאפולי. זוהי קתדרלה גותית נפלאה שנבנתה במאה ה-13. הקתדרלה ניצבת באתר של כנסייה עתיקה יותר, משנת 570 לספירה. הקתדרלה נהרסה ברובה ברעידת האדמה של שנת 1456, וסבלה ממספר נזקים נוספים לאורך המאות שלאחר מכן. הקתדרלה מוקדשת לפטרון של נאפולי, סן ג'נארו, שהדם שלו מוצג בבקבוקון לקהל שלוש פעמים בשנה: בשבת הראשונה של חודש מאי, ב-19 בספטמבר וב-16 בדצמבר. אם הדם בבקבוקון הופך נוזלי, אז הכל נחשב בסדר. אם הדם לא הופך נוזלי, תושבי נאפולי חוששים שמשהו עלול לקרות… למרבה המזל, ברוב המקרים הדם המוצג הוא נוזלי. לקתדרלת נאפולי חזית נאו-גותית עם שלוש כניסות. כשתחצו את הסף תמצאו את עצמכם מול מיזוג של סגנונות אדריכליים שונים - מגותי לבארוק ועד ניאו-גותי - המשקפים את ההיסטוריה הארוכה של הכנסייה אך אינם פוגעים ביופי הכובש שלה (ואולי אף מוסיפים לו). הקתדרלה מכילה כמה יצירות אמנות נהדרות, ובהם פרסקו הכיפה של ג'ובאני לנפרנקו, פסיפסים מהמאה ה-4, ציורי קיר מפורטים להפליא, מעקות ברונזה מורכבים, מזבחים מפוארים, תקרה מוזהבת המשובצת אמנות ופסלים וציורים של אמנים איטלקיים חשובים. בצד הימני יושבת קפלת האוצר (או קפלה די סן ג'נארו) שתוכננה על ידי הכומר והאדריכל פרנצ'סקו גרימלדי. האמנים המבוקשים ביותר של התקופה עבדו עליה, ויצרו את אחת מיצירות הבארוק הגדולות של נאפולי. בקפלה ישנו פסל כסף מהמאה ה-14, המחזיק את הגולגולת של סן ג'נארו ושתי הקפסולות המחזיקות את דמו. קפלה נוספת מכילה כד ובו עצמות הקדוש. בכנסיה ניתן למצוא גם את בית הטבילה העתיק ביותר במערב אירופה, עטוף בשברי פסיפסים מהמאה הרביעית. בצדה האחד של הקתדרלה נמצאת בזיליקת סנטה רסיטוטה מהמאה ה-4, הקפלה העתיקה ביותר בנאפולי, המכילה עמודים שעל פי האמונה היו חלק ממקדש אפולו. מתחת לבזיליקה נמצא אתר ארכיאולוגי מעניין המתחקה אחר העיר היוונית, הרומית והנוצרית הקדומה, ובו שרידים של מבנים וכבישים יווניים ורומיים. כיום הוא סגור ולא ידוע מתיי ייפתח למבקרים. הכניסה לקתדרלה היא בחינם. בעוד שהקתדרלה אינה בולטת במיוחד מבחוץ, היא נחשבת לאחד המבנים החשובים ביותר בנאפולי, והפנים הנוצץ שלה לחלוטין שווה ביקור.

טירת הביצה (Castel dell'Ovo באיטלקית), שוכנת בחוף של נאפולי, במימי המפרץ של העיר. טירת הביצה היא המבנה המבוצר הישן ביותר העומד בנאפולי, כשהיסודות של האזור מתוארכים למאה השישית לפני הספירה. המבנה הרומאי נהרס ובמקומו נבנתה הטירה הנוכחית במאה ה-12. שמה של הטירה הגיע בעקבות אגדה על המשורר הרומי ורגיליוס. לפי האגדה, ורגיליוס קבר ביצה מיוחדת בין יסודות הטירה והבטיח שכל עוד הביצה תישאר שלמה, כך יישמר המקום כולו. נוהגים לומר כי בתקופת שלטונה של המלכה אן הטירה נפגעה מאוד כאשר קרס הגשר המחבר בין שני הסלעים עליהם נבנתה הטירה. המלכה אן טענה כי החליפה את הביצה, כדי לא לגרום לפאניקה ובהלה בקרב הנתינים שחששו מצרות ואסונות נוספים. הטירה ניצבת על האי מגאריד, אי של שני סלעים המחוברים על ידי גשר גדול, בו התיישבו היוונים לראשונה במאה ה-7 לפני הספירה. הטירה נבנתה במאה ה-1 לפני הספירה והייתה לה חשיבות אסטרטגית מובהקת בגלל התצפית שלה על מפרץ נאפולי. במאה ה-5 לספירה, בשל הכוח הגובר של הכנסייה והתפוררות האימפריה הרומית, היא הפכה למנזר ונשארה כך במשך 500 מאות שנה, עד אשר הנורמנים השתלטו על המבנה והפכו אותו בחזרה לטירה. במהלך השנים הטירה הייתה יעד לרצף אירועים היסטוריים וסבלה לא מעט נזק ממלחמות. הטירה הייתה וילה רומית מפוארת, בהמשך שימשה מקום לשליטים מקומיים (בין היתר המעון המלכותי של בני הזוג אנג'ווין), מקום מעצר לחלקם, הפכה למנזר, הפכה למבצר מגן על העיר, שרדה רעידת אדמה חזקה והותקפה במלחמות בסוף המאה ה-15. במאה ה-18 הטירה חדלה מלשמש כמקום מושבם של שליטים והפכה להיות מוצב צבאי. במהלך המאה ה-19, החלה התיישבות של כפר דייגים ליד הטירה - כיום זהו אזור המרינה. בשנת 1975 החל שיקום ושיפוץ של הטירה. בעשורים האחרונים המקום שמור ומשמש כמוזיאון הפתוח למבקרים. כיום הטירה משמשת לתערוכות אמנות זמניות וכוללת אולמות וחדרים המשמשים לאירועים פרטיים וכנסים. ניתן לטייל ברחבי הטירה ובחלליה הגדולים. בעוד שהטירה עצמה כמעט ריקה, שיטוט סביב חומות האבן המבוצרות נותן למבקרים תחושה קסומה של היסטוריה ארוכה. מיקומה מאפשר נקודת תצפית בנופים פנורמיים מרהיבים הכוללים את מפרץ נאפולי, העיר עצמה והר וזוב הקורץ מאחור. הכניסה לטירה היא בחינם, וניתן לקחת סיור מודרך בתשלום.

מסלול ההליכה של נתיב האלים (Sentiero Degli Dei) מקיף את הפסגות מעל חוף אמלפי, ומתגמל אתכם בנופים מרהיבים ממעוף הציפור של קו החוף והים התיכון הרחק למטה. הפנורמות הסוחפות והמיקום הרם היוו השראה לשמו הפיוטי של השביל. היסודות שביל האלים (Sentiero degli Dei) באורך 4.8 מייל (7.7 ק"מ) מחבר שני כפרים זעירים בגבעות שמעל חוף אמלפי: Agerola (מעל פראיאנו) ונוצ'לה (מעל פוזיטנו). השביל מתפתל לאורך קו החוף, עם ירידה של כ-1,640 רגל (500 מטר) לים. כדי לטייל, אתה יכול להתחיל בכל קצוות, אבל מומלץ לצאת מאגרולה וללכת במסלול הירידה ל-Nocelle, משם אתה יכול לרדת כ-1,500 מדרגות לתוך פוזיטנו. אם אינכם רוצים לנסוע באוטובוסים מקומיים אל השביל וממנו ולמצוא את ראש השביל בעצמכם, בחרו בטיולים מודרכים פרטיים או בקבוצות קטנות של נתיב האלים. אלה כוללים בדרך כלל תחבורה הלוך ושוב מהעיירות הסמוכות לאורך קו החוף או סורנטו. כמה טיולים מודרכים כוללים גם עצירה לארוחת צהריים במסעדה כפרית או חווית טיפוס צוקים על צוקי החוף. דברים שכדאי לדעת לפני שיוצאים המשיכה הגדולה ביותר של שביל האלים (Sentiero Degli Dei) היא הנופים האינסופיים שלו, אז הביאו מצלמה. חבשו כובע, קרם הגנה, ביגוד נוח והנעלה חזקה כדי לצאת למסלול מאתגר בינוני זה. הן מסעדות ליד קצה השביל ב-Nocelle הפופולריות לארוחת צהריים; אחרת תארזו פיקניק כדי ליהנות לאורך השביל. באזורים מסוימים, השביל עובר ליד שפת המצוק, דבר שעלול למצוא מטריד. .איך להגיע לשם השביל עובר בין העיירות Agerola ו-Nocelle, ויש אוטובוסים ציבוריים לכל אחת מהעיירות הללו, אם כי הם לא נוסעים לעתים קרובות. האפשרות הטובה ביותר היא הצטרפות לטיול מודרך הכולל הסעות הלוך ושוב, או העברה באוטובוס או רכב פרטי לאגרולה כדי להתחיל את הטיול ואוטובוס מפוזיטנו (שנמצא מתחת ל-Nocelle) לאחר מכן. מתי להגיע לשם לטמפרטורות נמוכות יותר, נוף ברור יותר. , ופחות קהל, טיילו באביב ובסתיו. בקיץ, החום הצורב עלול לגרום לנופים מכוסי אובך, וההמונים יכולים לסתום את השביל משעות הבוקר המאוחרות ועד אחר הצהריים המוקדמות. קו החוף המפורסם ביותר של איטליה חוף אמלפי, המופיע על ידי אונסק"ו, הוא כבר מזמן אחד מרצועות החוף האיקוניות ביותר של איטליה, המפורסם בזכות הכביש המהיר על צלע הצוק, כפרי חוף הים והאווירה האופנתית. הערים המפורסמות ביותר לאורך החוף הן אמלפי, פוזיטנו וראבלו, ומבקרים רבים משתמשים בחוף כנקודת קפיצה לביקור באי קאפרי, סורנטו ואפילו נאפולי.

מונטה טרמיניו ממוקם ליד אוולינו, בעיירה הקטנה סרינו. אחת הפסגות הגבוהות יותר של הרי פיקנטיני, זהו מקום פופולרי עבור חובבי טבע ומשפחות לבלות בו בוקר או אחר הצהריים. טיולי הליכה הם פעילות פופולרית, ויש מספר רב של שבילים מסומנים היטב לבחירה. מי שעושה את הטיפוס לפסגה מתוגמל בנופים מדהימים. אם אתם מעוניינים בחוויה רגועה ומרגיעה יותר, זה גם מקום נהדר פשוט להביא פיקניק וליהנות מהאוויר הצח. יש גם בית ספר לרכיבה על הר טרמיניו אם רכיבה על סוסים נמצאת ברשימת חובות החופשה שלך. הכמהין המפורסמות של קמפניה גדלות למרגלות הר טרמיניו. ציידים משתמשים בכלבים מאומנים במיוחד כדי לצאת לציד כמהין באזור יער ההר.