Naples Underground (Napoli Sotterranea)

הקתדרלה של נאפולי היא הכנסייה הראשית של נאפולי. זוהי קתדרלה גותית נפלאה שנבנתה במאה ה-13. הקתדרלה ניצבת באתר של כנסייה עתיקה יותר, משנת 570 לספירה. הקתדרלה נהרסה ברובה ברעידת האדמה של שנת 1456, וסבלה ממספר נזקים נוספים לאורך המאות שלאחר מכן. הקתדרלה מוקדשת לפטרון של נאפולי, סן ג'נארו, שהדם שלו מוצג בבקבוקון לקהל שלוש פעמים בשנה: בשבת הראשונה של חודש מאי, ב-19 בספטמבר וב-16 בדצמבר. אם הדם בבקבוקון הופך נוזלי, אז הכל נחשב בסדר. אם הדם לא הופך נוזלי, תושבי נאפולי חוששים שמשהו עלול לקרות… למרבה המזל, ברוב המקרים הדם המוצג הוא נוזלי. לקתדרלת נאפולי חזית נאו-גותית עם שלוש כניסות. כשתחצו את הסף תמצאו את עצמכם מול מיזוג של סגנונות אדריכליים שונים - מגותי לבארוק ועד ניאו-גותי - המשקפים את ההיסטוריה הארוכה של הכנסייה אך אינם פוגעים ביופי הכובש שלה (ואולי אף מוסיפים לו). הקתדרלה מכילה כמה יצירות אמנות נהדרות, ובהם פרסקו הכיפה של ג'ובאני לנפרנקו, פסיפסים מהמאה ה-4, ציורי קיר מפורטים להפליא, מעקות ברונזה מורכבים, מזבחים מפוארים, תקרה מוזהבת המשובצת אמנות ופסלים וציורים של אמנים איטלקיים חשובים. בצד הימני יושבת קפלת האוצר (או קפלה די סן ג'נארו) שתוכננה על ידי הכומר והאדריכל פרנצ'סקו גרימלדי. האמנים המבוקשים ביותר של התקופה עבדו עליה, ויצרו את אחת מיצירות הבארוק הגדולות של נאפולי. בקפלה ישנו פסל כסף מהמאה ה-14, המחזיק את הגולגולת של סן ג'נארו ושתי הקפסולות המחזיקות את דמו. קפלה נוספת מכילה כד ובו עצמות הקדוש. בכנסיה ניתן למצוא גם את בית הטבילה העתיק ביותר במערב אירופה, עטוף בשברי פסיפסים מהמאה הרביעית. בצדה האחד של הקתדרלה נמצאת בזיליקת סנטה רסיטוטה מהמאה ה-4, הקפלה העתיקה ביותר בנאפולי, המכילה עמודים שעל פי האמונה היו חלק ממקדש אפולו. מתחת לבזיליקה נמצא אתר ארכיאולוגי מעניין המתחקה אחר העיר היוונית, הרומית והנוצרית הקדומה, ובו שרידים של מבנים וכבישים יווניים ורומיים. כיום הוא סגור ולא ידוע מתיי ייפתח למבקרים. הכניסה לקתדרלה היא בחינם. בעוד שהקתדרלה אינה בולטת במיוחד מבחוץ, היא נחשבת לאחד המבנים החשובים ביותר בנאפולי, והפנים הנוצץ שלה לחלוטין שווה ביקור.

טירת הביצה (Castel dell'Ovo באיטלקית), שוכנת בחוף של נאפולי, במימי המפרץ של העיר. טירת הביצה היא המבנה המבוצר הישן ביותר העומד בנאפולי, כשהיסודות של האזור מתוארכים למאה השישית לפני הספירה. המבנה הרומאי נהרס ובמקומו נבנתה הטירה הנוכחית במאה ה-12. שמה של הטירה הגיע בעקבות אגדה על המשורר הרומי ורגיליוס. לפי האגדה, ורגיליוס קבר ביצה מיוחדת בין יסודות הטירה והבטיח שכל עוד הביצה תישאר שלמה, כך יישמר המקום כולו. נוהגים לומר כי בתקופת שלטונה של המלכה אן הטירה נפגעה מאוד כאשר קרס הגשר המחבר בין שני הסלעים עליהם נבנתה הטירה. המלכה אן טענה כי החליפה את הביצה, כדי לא לגרום לפאניקה ובהלה בקרב הנתינים שחששו מצרות ואסונות נוספים. הטירה ניצבת על האי מגאריד, אי של שני סלעים המחוברים על ידי גשר גדול, בו התיישבו היוונים לראשונה במאה ה-7 לפני הספירה. הטירה נבנתה במאה ה-1 לפני הספירה והייתה לה חשיבות אסטרטגית מובהקת בגלל התצפית שלה על מפרץ נאפולי. במאה ה-5 לספירה, בשל הכוח הגובר של הכנסייה והתפוררות האימפריה הרומית, היא הפכה למנזר ונשארה כך במשך 500 מאות שנה, עד אשר הנורמנים השתלטו על המבנה והפכו אותו בחזרה לטירה. במהלך השנים הטירה הייתה יעד לרצף אירועים היסטוריים וסבלה לא מעט נזק ממלחמות. הטירה הייתה וילה רומית מפוארת, בהמשך שימשה מקום לשליטים מקומיים (בין היתר המעון המלכותי של בני הזוג אנג'ווין), מקום מעצר לחלקם, הפכה למנזר, הפכה למבצר מגן על העיר, שרדה רעידת אדמה חזקה והותקפה במלחמות בסוף המאה ה-15. במאה ה-18 הטירה חדלה מלשמש כמקום מושבם של שליטים והפכה להיות מוצב צבאי. במהלך המאה ה-19, החלה התיישבות של כפר דייגים ליד הטירה - כיום זהו אזור המרינה. בשנת 1975 החל שיקום ושיפוץ של הטירה. בעשורים האחרונים המקום שמור ומשמש כמוזיאון הפתוח למבקרים. כיום הטירה משמשת לתערוכות אמנות זמניות וכוללת אולמות וחדרים המשמשים לאירועים פרטיים וכנסים. ניתן לטייל ברחבי הטירה ובחלליה הגדולים. בעוד שהטירה עצמה כמעט ריקה, שיטוט סביב חומות האבן המבוצרות נותן למבקרים תחושה קסומה של היסטוריה ארוכה. מיקומה מאפשר נקודת תצפית בנופים פנורמיים מרהיבים הכוללים את מפרץ נאפולי, העיר עצמה והר וזוב הקורץ מאחור. הכניסה לטירה היא בחינם, וניתן לקחת סיור מודרך בתשלום.

הארמון המלכותי (Palazzo Reale), פאלאצו ריאלה, נבנה בסביבות 1600 כאשר נאפולי הייתה תחת שלטון ספרד, הוא לא הושלם במשך מאתיים שנה. בפנים, גרם מדרגות כפול יפהפה יוביל אתכם אל הדירות המלכותיות בהן שוכן כיום מוזיאון הריהוט של הארמון ועוד. אל תחמיצו את סצנת המולד הענקית מהמאה ה-18 בקפלה ריאלה (הקפלה המלכותית). בארמון שוכנת גם הספרייה הלאומית המכילה אלפי מגילות פפירוס שנמצאו בהרקולנאום ושרידים של תנ"ך קופטי מהמאה החמישית. הארמון ממוקם על פיאצה פלבישיטו (Piazza del Plebiscito) האלגנטית, הכיכר הגדולה ביותר בנאפולי ונקראת על שם ההצבעה ב-1870 שהביאה את נאפולי לממלכת איטליה המאוחדת. שימו לב: המוזיאון סגורים למבקרים בימי רביעי.

קסטל נואובו, הידועה גם בשמה מאסקיו אנג'יואינו (Maschio Angioino) נראית כמו שטירה צריכה להיראות - אבן עזה, מגדלים וצריחים. הטירה נבנתה כמעון המלכותי החדש בין 1279 ל-1282 על ידי צ'ארלס הראשון מאנג'ו, והיא בצדק אחד הבניינים הבולטים של נאפולי. שימו לב, רוב מה שאנחנו רואים היום נבנה במאה ה-15 על ידי מלך אראגון אלפונסו החמישי, ובאמצעות שיפוצים מאוחרים יותר. בסוף המאה ה-15, נאפולי סופחה לספרד והטירה שודרגה למצודה צבאית, אך צ'ארלס השלישי חזר למלך נאפולי ב-1734 והחזיר אותה לטירה מלכותית. כיום קסטל נואובו היא בית למוזיאון המציג ציורי קיר ופסלים מהמאה ה-14 וה-15 וכלי כסף וברונזה.