אנג'ל'ס שר (Angel's Share)

לה פואסון רוז' (Le Poisson Rouge), או ה-LPR, הוא אולם הופעות שהוקם בשנת 2008, על חורבות מועדון הוילג' גייט (Village Gate) האגדי, שאירח את כל אגדות המוזיקה בעולם בערך. מייסדיו הם בוגרי האקדמיה המקומית למוזיקה והם החליטו לשים את הדגש לא על סגנון מוזיקלי מסוים, אלא על איכות האמן בלבד. לכן תוכלו להגיע לכאן לערב שמתחיל בתזמורת מיתרים קלאסית ומסתיים בלהקת פרוג-רוק אוונגרדית. באולם גם גלריה המארחת תערוכות אמנות, סטנד-אפ ואפילו בינגו בהנחיית דראג קווין. אפשר לבדוק את התוכנייה לפני ואפשר לחיות על הקצה, אבל ייתן מאד שתיפלו על ערב של ג'אז איסלנדי, אז היו מוכנים. מאידך, מחירי הכרטיסים משתלמים במיוחד, אז זו ההזדמנות להתנסות.

אימפלואיז אונלי (Employees Only) הוא בר מעוצב להפליא שמנסה לשחזר את אווירת ה"ספיקאיזי" (Speakeasy) של שנות ה-20 העליזות. אבל האמת שהרקע ההיסטורי הוא רק תירוץ לאחד המקומות הטרנדיים והמתוחכמים בעיר כרגע. בר ענק מתפתל לאורך החלל כשהוא עמוס לעייפה בכל סוגי האלכוהול שתוכלו לדמיין. ברמנים רוקחים קוקטיילים יוקרתיים ומסובכים במקצועיות אין קץ, חלקם משלבים מיני מרקחות מעשבים ופרחים שמערבבים כאן במיוחד. הקהל כמובן סופר אופנתי וגם מבוסס כלכלית (הקוקטיילים לא זולים בכלל).

דה באק רום (The Back Room), הממוקם בלואר איסט סייד, הוא אחד משני ברים בלבד בניו יורק ששרדו מתקופת היובש ונשארו פעילים עד היום (השני הוא "איר אין" - Ear Inn). במקום שכנה מסעדה כשרה בשם רטנר'ס (Ratner’s), שנפתחה בשנת 1908, והספיקאיזי המקורי משנות ה-20, ששכן בחלקה האחורי ונקרא פשוט "החלק האחורי של רטנר'ס" (The Back of Ratner’s), אירח שחקני תיאטרון וקולנוע רבים משנות ה-20 הסוערות, כמו גם גנגסטרים מפורסמים של התקופה, בהם באגסי סיגל (Bugsy Siegel), לאקי לוצ'יאנו (Lucky Luciano) ומאיר לנסקי (Meyer Lansky), שהשתמשו בחלל ל"פגישות עסקיות". אולי לא תראו גנגסטרים בביקור שלכם (או אלי כן), אבל תוכלו להשתמש באותה כניסה נסתרת ששימשה אותם לפני עשרות שנים, ליהנות מקוקטייל בספל תה - הדרך שבה אנשים נהגו לשתות בסתר בתקופת האיסור או מבירה המוגשת בשקית נייר חומה, כך שאף אחד לא יכול לראות מה אתם שותים, ולהתפעל מהעיצוב הוינטג'י של שנות ה-20, הענתיקות והחדר הסודי מאחורי ארון הספרים. כדאי לדעת: קצת מסובך למצוא את הכניסה לבר (זה כל הסיפור). ייתכן ויהיה שומר ברחוב ליד המדרגות, אבל ייתכן ותצטרכו למצוא את דרככם בעצמכם. טיפ: חפשו ליד המסעדה המקסיקנית את השלט לחנות הצעצועים (Lower East Side Toy Company) - מחווה לברי הספיקאיזי שדאגו להסתיר את זהותם האמיתית. שימו לב: למקום אין קוד לבוש, אך פרווה אמיתית אסורה.

מקסורלי'ס אולד אֵיְיל האוס (McSorley's Old Ale House), או בעברית: בית הבירה הישן של מקסורלי, הוא אחד הפאבים האיקוניים והוותיקים ביותר בניו יורק. לא לחינם הסלוגן המפורסם שלו הוא "היינו פה לפני שנולדת" (We were here before you were born). הפאב, הממוקם באיסט וילג', נפתח בשנת 1854 (למרות שיש הטוענים שהוא נפתח כבר בשנת 1847), והוא אירח בין קירותיו את כל המי ומי של הברנז'ה הניו יורקית, מלינקולן ועד לנון. גם החרט והצייר ג'ון סלואן (John Sloan), ממייסדי אסכולת האמנות אמריקאית אשקאן ("חבורת הזבל"), פקד את המקום ואף תיעד אותו בשנת 1912 בציור נפלא (שכיום נמצא במכון דטרויט לאמנויות). למרות שהיה פופולרי, מקסורלי'ס לא תמיד היה בצד הנכון של ההיסטוריה. במשך שנים רבות הוא היה פאב לגברים בלבד, ונשים הורשו להיכנס אליו רק החל משנת 1970, לאחר מאבק משפטי ארוך. גם כיום המקום שומר על מראהו המסורתי, עם רצפת נסורת וקירות המעוטרים בשלל סיפורים, מצילומים נדירים מימים עברו ופריטים היסטוריים. הפאב מגיש רק שני סוגי בירה תוצרת עצמית: בירה בהירה (Light Ale) ובירה כהה (Dark Ale) והן מוגשות תמיד בזוג כוסות קטנות - כלומר, כשמזמינים בירה, מקבלים שתיים. גם התפריט די מוגבל, אבל תוכלו ליהנות מהמבורגרים, כריך עוף קריספי או נקניקיות. שימו לב: לא ניתן להזמין מקומות מראש (כל הקודם זוכה) והתשלום במזומן בלבד.