מקדש מהאיאנה (Mahayana Temple)

מרכז הסחר העולמי (World Trade Center) נהרס במתקפת הטרור הגדולה ביותר שידעה ארצות הברית, ב-11 בספטמבר 2001. מאז האסון מכונה המקום גראונד זירו (Ground Zero), כינוי שהיה שמור עד 2001 למקום נפילתן של פצצות האטום בערים היפניות הירושימה ונגסקי, ומבטא חורבן קולוסאלי בעל משמעות היסטורית חריגה. במלאות עשור למתקפת הטרור, בדיוק במקום בו ניצבו מגדלי התאומים, נחנכו אנדרטה מרשימה ומוזיאון להנצחת הנספים בפיגועי ה-11 בספטמבר בניו יורק, וושינגטון ופנסילבניה, וכן בפיגוע מגדלי התאומים בשנת 1993. האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל הישראלי-אמריקאי מיכאל ארד (Michael Arad) ואדריכל הנוף פיטר ווקר (Peter Walker ), ביתן הכניסה למוזיאון תוכנן ע"י חברת האדריכלות הנורווגית סנופטה (Snøhetta) והמוזיאון התת-קרקעי תוכנן ע"י חברת האדריכלות דייוויס ברודי בונד (Davis Brody Bond). התערוכה המרכזית במוזיאון, שנחנך ע"י הנשיא אובמה בשנת 2014, מציגה את סיפורו של ה-11 בספטמבר באמצעות חפצים, תמונות והקלטות וידאו ואודיו. התערוכה בנויה משלושה חלקים: סקירת אירועי היום הנורא; האירועים שקדמו לו, והתוצאות המיידיות וההשלכות המתמשכות של פיגועי הטרור. תערוכת "לזכרם" (In Memoriam) מכבדת את אלפי האנשים שנהרגו כתוצאה מהתקפות הטרור. מחפצים אישיים, רכבי חירום הרוסים, פיסות מתכת מכל שבעת הבניינים של מרכז הסחר העולמי, הקלטות של ניצולים ושל צוותי החילוץ וההצלה, דיוקנאות של הקורבנות, תמונות מההריסות, ועוד. מרכז הסחר העולמי נבנה בשנים 1971-1966, ועד 2001 היו מגדלי התאומים, צמד גורדי השחקים שבמרכז, הגבוהים ביותר בניו יורק. במגדלים, שהתנשאו לגובה של 526 מטר (המגדל הצפוני, שבראשו ניצבה אנטנה) ו-415 מטר (המגדל הדרומי), שכנו המשרדים של חברות הפיננסים והבנקים הגדולים בעולם, ועל כן זכו לשם "מרכז הסחר העולמי".

כנסיית השילוש הקדוש (Trinity Church) היא אחד מציוני הדרך המפורסמים ביותר בניו יורק והיא מילאה תפקיד מרכזי בהיסטוריה של ארה"ב ובייסוד הרובע הפיננסי. הכנסייה נוסדה בשנת 1696 כאשר קבוצה קטנה של חברים מהכנסייה האנגליקנית עתרה למושל המלכותי בנג'מין פלטשר (Benjamin Fletcher) בבקשה להעניק לכנסייה מעמד חוקי. פלטשר, בשם מלך אנגליה ויליאם השלישי, העניק את אישורו בשנת 1697 והכנסייה הראשונה הוקמה בראש וול סטריט, כשהיא פונה מערבה לכיוון נהר ההדסון. בשנת 1776 נשרפה הכנסייה במהלך השריפה הגדולה של ניו יורק. במקומה נפתחה הכנסייה השנייה בשנת 1790, כשזו פנתה לוול סטריט והייתה ארוכה ורחבה יותר מהראשונה, עם צריח שהתנשא לגובה של 60 מטר. אבל גם הכנסייה השנייה עמדה במקומה רק כמה עשורים: בשנת 1839, שלג כבד גרם לקורות התמיכה של הגג להתמוטט. האדריכל הבריטי ריצ'רד אפג'ון (Richard Upjohn) הובא לעזור בתיקונים, אך הוא המליץ ​​להרוס את המבנה ולבנות כנסייה חדשה, בהשראת כנסיות אנגליות מהמאה ה-14. בשנת 1846 נפתחה הכנסייה השלישית והיא זו שניצבת במקום היום. עם פתיחתה, בניין הכנסייה נחשב לבניין הגבוה ביותר בארצות הברית ועד היום הוא נחשב לאחת הדוגמאות הראשונות והטובות ביותר של אדריכלות ניאו-גותית במדינה, על צריחיו הגותיים והקשתות המחודדות. פנים הכנסייה מעוטר בויטראז'ים מקוריים מרהיבים ביופיים. שימו לב גם לררדוס (Reredos), מסך מגולף בשיש הניצב מאחורי המזבח. בחצר הכנסייה קבורים אישים מפורסמים רבים, כולל שניים מהאנשים המשפיעים ביותר בעיר ניו יורק, אלכסנדר המיליטון (Alexander Hamilton), האב המייסד של ארצות הברית, והמהנדס וממציא ספינת הקיטור רוברט פולטון (Robert Fulton). לכנסייה מקושרים עוד שני בתי קברות, בית הקברות והמוזוליאום בריברסייד דרייב (Riverside Drive) ובית הקברות בחצר הכנסייה של קפלת סנט פול (St. Paul's Chapel). פרט מעניין: בכניסה הראשית ניצב שלט המורה כי כל הזכויות והנכסים של הכנסייה יוענקו לה בתנאי שתשלם למלך אנגליה ויליאם השלישי ולכל אחד מיורשיו או ממשיכי דרכו דמי שכירות שנתיים על סך של "גרגיר פלפל אחד" (Peppercorn), כלומר תשלום קטן מאוד. כשמלכת בריטניה אליזבת השנייה ביקרה בכנסייה בשנת 1976, הוענקו לה 279 גרגירי פלפל ע"ח 279 שנות שכר דירה. במדרגות הקדמיות של הכנסייה מונח לוח המנציח את האירוע. חלקכם אולי תזהו את הכנסייה מהסרט "אוצר לאומי" (National Treasure) משנת 2004, שבו היסטוריון בגילומו של ניקולס קייג' מגלה אוצר נסתר מתחת לכנסייה. לא נוכל לאשר או להכחיש את קיומו של האוצר.

פסל החירות (The Statue of Liberty), או בשמו המקורי "חירות מאירה את העולם" (Liberty Enlightening the World), ניצב באי החירות (Liberty Island), בדרום מנהטן, והוא יעד חובה לכל מי שמבקר בניו יורק. הפסל, שניתן לאמריקאים על ידי הצרפתים בשנת 1866, מציג את אלת החירות הרומית ליברטאס, כשידה הימנית מורמת והיא אוחזת לפיד המאיר את דרכם של הבאים לארצות הברית, ובידה השמאלית היא אוחזת לוח עליו חרוט בספרות רומיות התאריך ה-4.7.1776 - תאריך הכרזת העצמאות האמריקאית. דמותה של ליברטאס, המכונה על ידי המקומיים "ליידי חירות", עוטה לראשה נזר בעל שבעה חודים, המזדקרים כקרני שמש לכל הכיוונים, ומייצגים את הקרנת החירות לשבע יבשות תבל. לרגליה שלשלאות שבורות, אשר מסמלות את ביטול העבדות בארצות הברית. על גבי בסיסו של הפסל מונצח שיר אשר מזמין אליו את מהגרי העולם אשר מעוניינים בחופש. שיר שאנשים רבים אשר כמהים לחופש מגיעים לחזות בהנצחתו. הפסל מעוצב בסגנון נאו-קלאסי, עשוי ברונזה, גובהו 46 מטרים, והוא ניצב על מעמד אבן אדיר, כך שגובהו הכולל מהקרקע הוא 93 מטרים. למעשה, צבעו של הפסל כיום הוא ירוק, אך במקור צבעו היה צבע ברונזה. הפסל נתפס כסמל לחופש ועצמאות, חירות ושוויון עבור כל המהגרים אל העיר מרחבי העולם. מדובר בסמל כה אייקוני שקיימים עשרות שחזורים שלו ברחבי העולם. בשנת 1984 הפסל אף הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, בזכות העבודה כי הוא מייצג ערכים של חופש, שיח ודמוקרטיה. בשיט המהיר (כ-50 דקות) תוכלו להתפעל מהפסל מהמים, לשמוע פרטים מרתקים עליו מהמדריך ולצלם כמה תמונות מקרוב עם נוף נהדר. נקודת היציאה: מזח 16 ברחוב 89 דרום (South). חפשו את דוכן הכרטיסים הכחול של חברת "Circle Line". יש להגיע למזח לפחות 30 דקות לפני מועד היציאה. תוכלו גם לרכוש כרטיס לסיור הכולל ביקור בפסל עצמו (ואפילו בכתר), כניסה למוזיאון הפסל, ביקור באי אליס (Ellis Island) ובמוזיאון ההגירה. חשוב לשים לב כי על מנת לבקר בכתר ישנה מגבלת גובה של 107 ס"מ לפחות.

בית הכנסת ברחוב אלדרידג' (Eldridge Street Synagogue) נבנה בשנת 1887 כדי להכיל את פריחת ההגירה היהודית לניו יורק, וללואר איסט סייד (Lower East Side) בפרט, והוא אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר ששרדו בארצות הברית. בית הכנסת, שרוב חברי הקהילה שלו היו עולים מרוסיה וממזרח אירופה, זכה לפופולריות עצומה והמונים נהרו אליו. אולם, בעקבות חוקי מכסות העולים שהושמו בשנת 1924 לצד מעבר חלק מחברי הקהילה לאזורים אחרים בעיר, בית הכנסת חווה תקופה ארוכה של ריקבון והזנחה. היכל בית הכנסת ננטש ונותר נעול משנת 1955 עד שנת 1980. למרבה המזל, בשנות ה-80 בית הכנסת התגלה מחדש ובשנת 1986, מאה שנים לאחר פתיחת בית הכנסת לראשונה, התגייסו דורות חדשים כדי להציל את הבניין ובבית הכנסת החל תהליך שיפוץ מדהים שערך כמעט 20 שנה. השיפוץ הנרחב כלל גם התקנת חלון ויטראז' חדש ומרהיב והביא לפתיחתו של המוזיאון במקום. בדצמבר 2007 נחנך בית הכנסת מחדש. בית הכנסת, שעוצב על ידי האחים ילידי גרמניה וויליאם ופיטר הרטר (Peter and William Herter), הוא פלא אריכטקטוני נאו-מורי, נאו-גותי ונאו-רומנסקי, עם חזית מפוארת, כיפות זכוכית הנושאות את מגן דוד, חלונות ויטראז', נברשות וגופי תאורה קסומים וגרם מדרגות פנימי מרשים. גולת הכותרת של בית הכנסת היא כאמור חלון הוויטראז' המונומנטלי שהותקן בשנת 2010 - חלון עגול ענק בצבעי כחול וטורקיז הכולל גלקסיה של כוכבים, פרי יצירתן של האמנית קיקי סמית (Kiki Smith) והאדריכלית דבורה גנז (Deborah Gans). מוזיאון בית הכנסת כולל אוסף עצום של מכתבים, תמונות ושלטים משנות פעילותו של בית הכנסת לאורך השנים. בנוסף, המוזיאון מארח מעת לעת תערוכות מתחלפות. בביקור בבית הכנסת תוכלו לחזור אחורה בזמן ולהיחשף להיסטוריה המפוארת של המקום ולחיים, המסורות והמנהגים של הקהילה היהודית בלואר איסט סייד. מומלץ להוריד לטלפון הנייד את המדריך הדיגיטלי של המוזיאון, אותו ניתן למצוא באפליקציית האמנות והתרבות בלומברג קונקטס (Bloomberg Connects). המדריך זמין גם בעברית, רק אל תשכחו להביא איתכם אוזניות. כדאי לדעת: תוכלו גם להצטרף לסיור מודרך במקום, אך לשם כך יש לרכוש כרטיס ייעודי. שימו לב: המוזיאון סגור לקהל בימי שבת.