מגדל מונפרנס

מגדל המתכת הענק, שהפך לסמל המפורסם ביותר של פריז, הוא אחד האתרים המרשימים בעיר. המגדל נבנה ב-1889 לפי תכנונו של גוסטב אייפל לכבוד היריד העולמי ולציון מאה שנה למהפכה הצרפתית. במשך ארבעה עשורים מגדל אייפל היה למגדל הגבוה בעולם, והחזיק בתואר הנחשק עד להגעתו של בניין קרייזלר בניו יורק, בשנת 1930. אבל לא כולם התלהבו מהגעת המגדל לקו האופק של פריז הנוצצת. היום אמנם מגדל אייפל נחשב לסמל של רומנטיקה, אבל העיצוב הרדיקלי שלו הביא להתנגדות רבה מצד אמנים פריזאים ואינלקטואלים אחרים. אלו חתמו על מניפסט בעיתון ובו טענו כי בתור "אוהבי יופי ואסתטיקה" הם מוחים נמרצות בשם הטעם הצרפתי והתרבות הצרפתית נגד המגדל "חסר התועלת" שבלב עיר הבירה. ישנם מספר מקומות מסביב למגדל החביבים על תיירים וצלמים שמחפשים את הנקודה המושלמת לתמונה ברקע האייפל. ביניהן תחנת המטרו פאסי, שאן דה מארס ופלאס דו טרוקדרו. משעות הערב מאירים הפנסים הצבעוניים שעל המגדל את הרחבה הגדולה. מי שמגיע למגדל אייפל בלילה, יזכה לראות אותו מנצנץ באורות במשך חמש הדקות הראשונות בכל שעה (מרדת החשיכה ועד השעה אחת בלילה בחורף ושתיים בלילה בעונת הקיץ). זוהי חוויה רומנטית ומרשימה, שבהחלט שווה את הטירחה. אם תרצו, תוכלו כמובן לעלות על המגדל. במגדל אייפל ישנן שלוש קומות המציעות תצפית ואטרקציות שונות. הקומה הראשונה נמצאת בגובה 57 מטר. ניתן לעלות אליה במדרגות, אולם הדבר אינו פשוט. בקומה הראשונה אפשר למצוא חנויות מזכרות, סטודיו לצילום, מיצג אורקולי (Cineifffel), מסעדה ומסעדת מזון מהיר. ב-Cineiffel אפשר לצפות בסרטים המספרים את תולדות המגדל ולראות את פריז דרך טלסקופ אלקטרוני. בקומה הראשונה מוצג גם חלק מגרם המדרגות הלולייני שבו טיפס המהנדס גוסטב אייפל לראש המגדל בעת חנוכתו. סניף הדואר שבקומה הראשונה מוכר בלעדית בולים עם התווית "Tour Eiffel Paris" (פתוח כל השבוע 19:30-10:30). בקומה השנייה, בגובה של 130 מטר מעל העיר, תמצאו חנויות מזכרות, גלריה ומסעדת גורמה. בקומה השלישית, בגובה 300 מטר לערך (אליה ניתן להגיע רק עם מעלית) יש תצפית פנורמית על פריז וסביבותיה, למרחק של עשרות קילומטרים. בקומה ניתן למצוא שולחנות המסייעים להתמצאות בשטח הנצפה וסימון מיקומן של הערים הראשיות בעולם ומרחקן מפריז. עלייה במעלית אל מרומי המגדל תעניק לכם תצפית עוצרת נשימה על פריז כולה. שימו לב כי עלייה למגדל כרוכה בתשלום. בקיץ המגדל פתוח בין השעות 9:00-23:45, ובשאר השנה בין השעות 9:30-22:45.

"הו, שאנז אליזה", מנגן השיר הידוע, שחוגג את שדרת היוקרה המפורסמת המהווה את אחד מסמליה העיקריים של פריז. זהו אחד הרחובות המפורסמים ביותר בעולם, רחוב המסמל את פריז האלגנטית, הזוהרת ומלאת השיק והסטייל. שדרת שאנז אליזה משתרעת לאורך שני קילומטרים, בין כיכר הקונקורד ועד לשער הניצחון. היא נחלקת לשני חלקים השונים באופיים, כאשר המחצית המערבית, בין האטואל ("כוכב") לכיכר רונד פואן דה שאנז אליזה (Rond Point de Champs Elysees), היא המרשימה יותר. בקטע שדרה זה מרוכזים משרדי חברות בינלאומיות ויוקרתיות (חברות תעופה, אופנה, מוזיקה, בתי קפה ומסעדות, חנויות פאר ועוד) אם כי בשנים האחרונות נפתחו כאן הרבה רשתות זולות ומסעדות מזון מהיר. לאורך השדרה תעברו ליד ארמון האליזה, הפטיט פאלה והגראן פאלה המפוארים, המשמשים משכן לתערוכות מתחלפות, חנויות ובתי אופנה מובילים, ותצעדו לצד בתי קפה מלאים המארחים בעיקר תיירים. בקיצור, תוציאו את הארנק ותתכוננו לחוויית שופינג וקולינריה מסחררת. אבל זוהי לא רק שדרה של חנויות יוקרה נוצצות. כמעט כמו כל נקודת ציון משמעותית בפריז, לשדרה יש גם תפקיד היסטורי מובהק. צבא גרמניה צעד בשדרה הזו פעמיים לאות נצחונו: פעם אחת לאחר הניצחון במלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1871, ופעם שניה לאחר פלישת הצבא הנאצי לפריז וכניעת צרפת בשנת 1940. כשהגרמנים נוצחו, מצעדי הניצחון שלהם פינו את מקומם לצרפתים: ב-26 באוגוסט, שנת 1944, הגנרל שארל דה גול הוביל בגאווה את צעדת השחרור של העם הצרפתי מעול הכיבוש הנאצי. כמו כן, מדי שנה ב-14 ביולי, יום הבסטיליה, נערך מצעד צבאי גדול בשדרה לזכר המהפכה הצרפתית. המצעד נחשב למצעד הצבאי הגדול ביותר באירופה. כדאי לדעת שפריזאים צעירים כבר ממעטים להגיע למועדוני הלילה ולמסעדות שבשדרה, והקסם שלה התחיל להתעייף בשנים האחרונות. עדיין ניתן למצוא בשדרה כמה מוסדות קולינריים (כמו לה דורה, הפטיסרי המשובח), אבל האווירה הצרפתית המשוחררת ומלאת הסטייל כבר לא מאפיינת את השדרה כבעבר. שימו לב כי ביום ראשון הראשון של כל חודש השדרה כולה הופכת למדרחוב להולכי רגל ואין כניסה לרכבים. זוהי חוויה מהנה מאוד, ופריזאים לוקחים את ילדיהם ועורכים פיקניקים בלב השדרה המרוצפת. אם אתם נמצאים במקרה באזור, שווה לקפוץ ולשתות קפה בלב השדרה וכמובן להצטלם בלי תנועת רכבים מאחוריכם!

הרובע הלטיני משתרע על פני הרובע החמישי וחלק מהרובע השישי, בגדה השמאלית של נהר הסיין. עוד בימי הביניים היה זה מרכז לימודים גדול, שמשך אליו מלומדים מכל רחבי צרפת ואירופה. ברובע מצויים אוניברסיטת הסורבון היוקרתית, הקולז' דה פראנס, בית הספר הגבוה למינהל ומוסדות נוספים. האווירה האינטלקטואלית וריבוי מוסדות הלימוד הם גם מה שהעניקו לו את שמו - בימי הביניים הסטודנטים שמילאו את רחובות הרובע נהגו לדבר בלטינית. הרובע הלטיני הוא הרובע העתיק ביותר בפריז, והוא נוסד כעיירה רומית קטנה בשם "Lutetia". כדי לנשום את האווירה העתיקה הזו תוכלו לבקר בהיכל של Lutece, אמפי עתיק שנועד לאכלס כ-17,000 צופים. האמפי נחשב לעתיקה רומית מהחשובות ביותר בפריז, יחד עם שרידי מרחצאות קלוני מהמאה ה-3 לספירה. הרובע הלטיני מושלם להולכי רגל ונעים לטייל בין סמטאות הרובע, ללכת לאיבוד בין הרחובות הקטנים והמקסימים, ליהנות מכמה בתי קפה ידועים, מועדוני ג'אז היסטוריים ושדרות ורחובות צפופים שמצליחים לרכז את התמצית של פריז השיקית והאינטלקטואלית. בין סמטאות הרובע אפשר למצוא חנויות ספרים, גלריות וטברנות יווניות רבות. הוייב הסטודנטיאלי הוא עדיין חלק בלתי נפרד מהרובע וסטודנטים מכל העולם נמצאים בין הרחובות ומספקים ניחוח בינלאומי. אחד המוסדות הידועים ברובע הלטיני הוא חנות הספרים האייקונית Shakespeare & Company. זוהי חנות ספרים בוהמיינית בבעלות פרטית שנוסדה בשנת 1919 ואירחה כותבים רבים - ארנסט המינגווי אפילו כתב על החנות בממואר שלו. החנות נסגרה במהלך הכיבוש הנאצי ונפתחה מחדש במיקומה הנוכחי ברובע הלטיני. מקום נוסף ששווה ביקור הוא הפנתאון של פריז, אנדרטה ומאוזוליאום לכמה מהשמות הגדולים של צרפת. הפנתיאון נבנה ככנסייה בשנת 1758 ועם השנים הוסב למקדש עבור גיבורי צרפת של המהפכה הצרפתית. במקום קבורים ויקטור הוגו ומארי קירי, אמיל זולא ולואי ברייל. הפנתאון ממוקם בנקודה מהממת שמשקיפה על פריז, והוא יכול להיות נקודת המוצא או הסיום שלכם בטיול ברובע הלטיני. מקומות נוספים שכדאי לקחת בחשבון בזמן ביקורכם ברובע הם המוזיאון הלאומי לימי הביניים, המסגד הגדול, פסאז' קור דה קומרס סנט אנדרה ורחוב האומנות "רו מזרין". כמו כן, בשולי הרובע נמצאים גני לוקסמבורג המרהיבים והפופולריים. בגנים תוכלו להתרשם מהפסלים והמזרקות וליהנות מאחת הנקודות הרומנטיות בפריז.

זהו הגשר העתיק ביותר בפריז. המלך אנרי השלישי הניח את אבן הפינה להקמתו בשנת 1578. תריסר הקשתות של הגשר מעוטרות בראשים מפוסלים המתארים בדרך הומוריסטית כמה מאנשי חצרו של אנרי הרביעי. באמצע הגשר, בלב רחבה גדולה ניצב פסלו של המלך. זהו מקום טוב לתת בו מנוחה לרגליים עייפות ולהתרשם מהנוף המרהיב.