מקדש וואט טראימיט (Wat Traimit)

ארמון המלך (Phra Borom Maha Ratcha Wang), שנבנה בשנת 1782 בידי המלך ראמה הראשון, היה בעבר מקום מושבם של מלכי תאילנד, וכיום הוא אחד מהאתרים החשובים והפופולריים ביותר במדינה. מתחם הארמון מוקף בחומה גבוהה באורך של כשני קילומטרים ועמוס במבנים ארכיטקטוניים מרשימים, ביניהם מוזיאון הנשק המלכותי, המאוזוליאום המלכותי, הדגם המיניאטורי של מקדש אנגקור ומקדש פרה קאו (Wat Prah Kaeo), המפורסם כמשכנו של אחד מהאוצרות המוערכים בתאילנד, פסל בודהא מאזמרגד, שלמרות שמו, עשוי דווקא מאבן ירקן. כיום הארמון משמש לטקסים בלבד, ואילו המלך מתגורר בארמון הנמצא בצפון בנגקוק, וסגור למבקרים. לתשומת לבכם - התאים מקדשים את מוסד המלוכה וכל הקשור אליו. הכניסה לארמון היא בלבוש צנוע בלבד, הנבדק בקפידה בעת הכניסה לארמון, ולכן הימנעו מלבוש חשוף וסנדלים. הסיור במתחם הארמון מתחיל בשער הכניסה, עובר דרך מקדש בודהא מאיזמרגד וממשיך אל ארמון המלך עצמו. המסלול בתוך הארמון הוא חד כיווני - לאחר שתעברו ממקדש האיזמרגד אל הארמון, לא תוכלו לחזור בדרך בה הגעתם. כמו כן, במקדש האזמרגד אסור לצלם ויש לחלוץ נעליים לפני הכניסה.

מקדש האזמרגד הינו חלק מן הארמון המלכותי, והוא נחשב למקום המקודש ביותר בתאילנד. המקדש בנוי מכ- 100 מבנים צבועים בצבעים בוהקים, פסיפסים וגגות מצופי זהב, וליבו הוא פסל קטן (בסך הכל כ-60-70 ס"מ בגובהה) של בודהה הקרוי הבודהה מאיזמרגד (Emerald Budha) אף כי אינו עשוי מאיזמרגד, אלא מאבן ירקן (Jade). הדמות מוצבת בתוך קופסת זכוכית על מזבח גבוה מעל ראשי המאמינים והמבקרים, והמוני מתפללים מגיעים בכדי לראותה ולהתפלל במחיצתה מאחר והיא מייצגת עבור העם התאילנדי את כוחו המאגי של המלך. הפסל הוא בעל חשיבות לאומית ודתית רבה ביותר בעיני המקומיים והמלך עצמו הוא זה שמחליף את החלוק בו מולבש הפסל שלוש פעמים בשנה בתחילת כל עונה (החמה, הקרה והגשומה). הפסל התגלה לראשונה בשנת 1464, ועד שהגיע למשכנו הנוכחי חולל מספר מלחמות: דמות הבודהה הועברה ללאוס בשנת 1551, ואז נתפסה מחדש והוחזרה אל תאילנד (שאז נקראה סיאם) בשנת 1778. על קיר מקדש האזמרגד מצוירים סיפורי הג'אקאטה המתארים את גלגולי חייו הקודמים של בודהה. צבעו הלבן של המקדש וצורת המסדרונות ההולכים ומתכנסים שבה הוא בנוי, מסמלים על פי האמונה הבודהיסטית את מרכז העולם - המקום הקדוש ביותר. הכניסה למקדש דורשת חליצת נעליים. הצילום בתוך המקדש עצמו אסור.

המקדש, שנבנה בימיה העתיקים של ממלכת איותאיה, שוכן על גדתו המערבית של נהר צ'או פראיה ובמרכזו פראנג (Prnag, פגודה בסגנון קמרי) בגובה 104 מטר, המעוטרת בחתיכות קטנות של פורצלן. כדאי לטפס במדרגות החיצוניות התלולות של הפגודה כדי להשקיף על אזור הנהר. סביבת המקדש שקטה ונעימה להליכה. המקדש נקרא במקור וואט מאקוק; המלך טקסין שינה את שמו לוואט צ'נג, ואילו במאה ה-19 שינה המלך ראמה השני את שמו בשלישית, לוואט ארונראטצ'אתרם. את שמו הנוכחי, וואט ארון (מקדש השחר), העניק למקדש המלך ראמה הרביעי, בהקדישו אותו לאל הזריחה ההודי (ארונה).

מקדש פו, בקרבת הארמון הגדול, ידוע בעיקר בשל פסל הבודהא השוכב העצום והמרשים הנמצא בו, שהוא פסל הבודהא השוכב הגדול ביותר בתאילנד. תנוחת השכיבה של הפסל מסמלת את הגעתו של הבודהה לנירוונה ("ניבאנה", Nibbana, בבודהיזם התרוואדי). אורכו של הפסל הוא 46 מטרים, וגובהו 15 מטרים. הפסל מצופה זהב מכף רגל ועד ראש, ועיניו וכפות רגליו מעוטרות באם הפנינה. המקדש הוא הגדול ביותר מבין מקדשי בנגקוק ויש בו את מספר פסלי הבודהא הגדול ביותר (מעל 1000 פסלים בשטח המקדש) שהובאו בעיקר מהריסות מקדשי ערי הבירה הקודמות של תאילנד, הוא גם העתיק מבין מקדשי בירת תאילנד - נבנה לראשונה כ-200 שנה לפני שבנגקוק הפכה לעיר הבירה. המבנה הקיים כיום אינו דומה כלל למבנה המקורי, מאחר והוא נבנה מחדש כמעט לגמרי על ידי המלך ראמה ה-1 כאשר בנגקוק הפכה לבירת הממלכה. וואט פו ידוע גם כאוניברסיטה הראשונה של תאילנד וכבית הספר הראשון למסאז' תאילנדי. במקום ניתן להזמין טיפולי מסאז' מסורתיים וקורסי מסאז' ברמות שונות. שימו לב - הכניסה למקדש מותנית בלבוש צנוע - אין כניסה במכנסיים קצרים וגופיות.