מסלול הגבורה

Stawki 10, Warsaw

אודות

מסלול הגבורה מתחיל ברחוב סטאבקי מספר 10, עובר ברחוב דובואה וברחוב זמנהוף, ומסתיים בפנייה לרחוב אנילביצ'ה. המסלול עוצב ב-1988 ומוביל מכיכר השילוחים לאנדרטה לזכר מורדי גטו ורשה. הוא משובץ אבני זיכרון שחורות, המוקדשות ל-12 יהודים יחידים שפעלו בגטו ורשה, והפגינו חוסן רוחני וגבורה. האבנים אחידות ועליהן רשומים זמן קיומו של הגטו, שמות הנזכרים ותיאורם. מלבד אבני הזיכרון האישיות, כולל המסלולים גם כמה מצבות לזכר ארגונים או מאורעות חשובים. לאורך המסלול אבני זיכרון המוקדשות ליצחק קצנלסון, יאנוש קורצ'ק, הרב יצחק ניסנבוים, פרומקה פלוטניצקה, פאבל פרנקל ודוד אפלבוים, מאיר מאירוביץ, מרדכי אנילביץ', אריה יורק וילנר, מיכאל קלפפיש, יוסף לברטובסקי ועמנואל רינגלבלום.

אתרים נוספים בסביבה

הטירה המלכותית

הטירה המלכותית היא מונומנט היסטורי ותרבותי בעל חשיבות לאומית. בעבר הטירה הייתה מקום מושבה של משפחת המלוכה, אך לאחר שקרקוב איבדה את בכורתה כבירת פולין, וורשה תפסה את מקומה, עברו לכאן המלך והממשלה. במלחמת העולם השנייה הוחרבה הטירה לגמרי בהוראתו של היטלר, אך עבודות השחזור המקיפות שנערכו בשנים1984-1971 הצליחו להשיב לה את חזותה האלגנטית והמרשימה. ב-1980 היא אף הוכרה ע"י ארגון אונסקו כאתר מורשת לאומי, יחד עם העיר העתיקה המקיפה אותה. כיום משמש המקום כמוזיאון, שבו מוצגים ציורים של רמברנדט וציירים פולנים, כמרכז תרבות ואמנות, והאתר הרשמי לעריכת טקסים ממלכתיים.

בית כנסת נוז'יק

בית הכנסת נוז'יק הוא בית הכנסת היחיד שפעל בעיר בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, שרד את תקופת השואה ופעיל גם כיום. הקהילה היהודית החלה להפעיל את בית הכנסת בשנת 1902 באמצעות תרומתם הנדיבה של זלמן ורבקה נוז'יק, שרכשו את המבנה למטרה זו, ואף מימנו את הקמתו שנמשכה ארבע שנים תמימות. עם הקמתו, בית הכנסת נחשב לייחודי בשל חזיתו שפנתה לרחוב, ומאחר והוא לא הוסתר כמבנה פנימי, כמו בתי כנסת שהוקמו בעיר עד אז. בתוך מתחם בית הכנסת פעלו מספר תנועות, בהן "השומר הדתי" ומרכז ורשה של תנועת "המזרחי". בתחילת מלחמת העולם השנייה בית הכנסת עמד בתחומי "הגטו הקטן", ועד סוף שנת 1941 עוד התירו הנאצים לבני הקהילה היהודית להתפלל בו. לאחר צמצום שטח הגטו, הוצא בית הכנסת מחוץ לתחום הגטו והפך לאורווה ולמחסנים. במהלך דיכוי גטו ורשה הנאצים הפכו את בית הכנסת ליעד, שאפשר להם להפגין את שליטתם על היהודים, ובמרד הפולנים שפרץ בשנת 1944 ניזוק בית הכנסת עוד יותר, אך הוא עבר שיפוץ ושיקום ונפתח מחדש לקהל המתפללים. בית הכנסת חזר לפעול באופן מלא עם סיום המלחמה, ובשנת 1977 עבר שוב שיפוץ והרחבה. כיום הוא משמש כבית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית המקומית, שעוד נותרה בעיר, וכמוקד הפעילות התרבותית והדתית שלה. בצד בית הכנסת שוכנת כיום גם קרן רונלד לאודר, ששמה לה למטרה לשקם את החיים היהודיים במדינות פוסט-קומוניסטיות.

בית העלמין היהודי (Cmentarz Żydowski)

בית הקברות היהודי בוורשה ממוקם ברחוב אוקופובה שברובע וולה, והוא אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים בעולם, ומאחרוני בתי הקברות היהודים הפעילים בפולין. שטחו של בית הקברות, שהוקם ב-1806, הוא כ-330 דונם וכ-200,000 המצבות הפזורות בו משתייכות לחלקה אורתודוכסית, חלקה קונסרבטיבית, חלקת ילדים, חלקה צבאית ולקבר אחים של קורבנות גטו ורשה. בבית עלמין זה קבורים גם מנהיגים יהודיים וציוניים רבים, בהם ראשוני "חובבי ציון", הלשונאי לודוויג זמנהוף, הרב צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), ההיסטוריון מאיר בלבן ועוד. קבורים בו גם מנהיגים ופעילים ציוניים שנספו בשואה. חלק מן המצבות עוצבו על ידי אמנים ופסלים. במהלך מלחמת העולם השנייה בית הקברות המשיך לפעול ללא מפריע, אך הנאצים וידאו כי כל המסמכים והרישומים, שתיעדו את פעילות הקבורה בבית הקברות, יושמדו כליל. בבית הקברות מצוי קבר אחים של יהודים רבים, שנרצחו על ידי הנאצים, או שנפטרו ממחלות שפרצו בגטו עקב תנאי החיים הקשים, שהיו מנת חלקם של היהודים בגטו. מספרם של המתים בגטו היה כה רב, שגופותיהם נערמו ברחובותיו, ולחברה קדישא לא היתה ברירה אלא לקבור אותם בקבר אחד, ללא טקס אישי או ציון שמות הנקברים. בבית הקברות טמונים גם אישים בולטים בהיסטוריה של פולין, של העיר ושל הקהילה היהודית, וביניהם, הסופרים אברהם שלום פרידברג, ש. אנסקי וי"ל פרץ, וראש היודנראט בגטו אדם צ'רניאקוב. כמו כן, בסמוך לכניסה לבית הקברות תוכלו להבחין באנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'אק, הרופא והמחנך הנערץ, שנרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה.

גטו ורשה

כשנה אחרי פלישתם לגרמניה, באוקטובר של שנת 1940, החלו הנאצים לרכז את כל יהודי העיר בשטח מוגדר ומגודר. סביב השטח נבנתה חומה בגובה שלושה מטרים ומעליה, סלילים על סלילים של תיל דוקרני. במהלך שנות פעילותו גטו ורשה היה הגטו הגדול ביותר באירופה, ובשעתו הוא מנה כ-450,000 יהודים. הגטו מפוזר על פני שטח גדול, וכדי להבין את אורח החיים בו נוכח האירועים ההיסטוריים שהובילו להקמתו, ואת האירועים אשר התרחשו בו, מומלץ לבקר בכמה נקודות עיקריות: כיכר קראסינסקי, שבה אנדרטה לזכר מאבק הפולנים בגרמנים, האנדרטה לזכר לוחמי גטו ורשה של האומן נתן רפופורט אשר בבסיסה חקוק המשפט " עם ישראל ללוחמיו וקדושיו", אוּמְשְלַגְפְּלָץ -הכיכר שבגבול הצפוני של הגטו ברחוב סטאבקי, שממנה יצאו המשלוחים למחנות ההשמדה, אנדרטה עם שמות הקורבנות, פאביאק - מוזיאון בית הכלא המפורסם, ששימש לכליאה ולעינוי של אסירים פולנים, ובית הקברות היהודי שברחוב אוקופובה, ובו קברי אחים של נרצחי גטו ורשה. תוכלו גם לראות את השריד היחיד לחומת הגטו, בתוך חצר פנימית של בניין העומד ברחובות סיינה מספר 55 וזלוטה מספר 62, בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית של ורשה.
ברוכים הבאים לשיחור! היכנסו עכשיו ליצירת טיול החלומות שלכם
create a trip