מורשת יהודית ואומנות איטלקית

נתחיל את היום בגטו אבראיקו (Ghetto Ebraico) - הגטו היהודי של ונציה, בו שגשגה לפני כ-500 שנה אחת הקהילות הידועות באיטליה.

למעשה, ההתיישבות היהודית בעיר החלה כבר במאה החמישית לספירה וסוחרים יהודים ומלווים בריבית עבדו בוונציה כבר במאה ה-13 אך לא הורשו לגור בה ולכן התיישבו באי ספינאלונגה (Spinalunga), שקיבל מאוחר יותר את השם ג'יודקה (Giudecca). לאורך השנים התמודדו יהודי ונציה עם צווים שונים שמנעו מהם, בין השאר, בעלות על קרקעות ואילצו אותם לשלם מסים גבוהים ולהסתובב ברחובות העיר כשהם לובשים סימני זיהוי כמו טלאי צהוב, כובע צהוב, כובע אדום וכו'.

עלילות דם בשנים 1480 ו-1506 הביאו לרצח יהודים, ובשנת 1516 אולצו יהודי ונציה לעזוב את בתיהם ולעבור לגטו, אזור מגורים סגור, ממנו הורשו לצאת רק בשעות היום. הגטו בוונציה הוא מהעתיקים בעולם והוא זה שנתן את שמו למונח הקיים עד היום. מקור המילה נובע, כפי הנראה, משיבוש שמו של הרובע העתיק, בו עמד לפני מאות שנים בית יציקה (הנקרא באיטלקית ג'טו). למרות הקשיים הרבים הקהילה היהודית בוונציה שגשגה ופרחה, ומספרם של תושבי המקום עלה לכ-5,000 איש באמצע המאה ה-17.

גם לאחר שנפוליאון כבש את העיר בשנת 1797, ופרסם צו שהתיר ליהודים לצאת ולהתיישב בכל מקום שירצו, בחרו משפחות רבות להמשיך ולגור בגטו הישן. במאה ה-19 שבו היהודים למלא תפקיד חשוב בעיר. לאחר שוונציה הכריזה על עצמאותה מהשלטון האוסטרי (שתפס את מקומו של נפוליאון) הוקמה ממשלת מעבר ובה כיהנו יהודים רבים. ב-1943, בעקבות הכיבוש הנאצי, נשלחו 205 מבין 1,200 היהודים שחיו בוונציה למחנות ההשמדה ואחרים עזבו את העיר וחיפשו מחסה באזורים שכנים. רבים מהיהודים שעזבו את ונציה לא שבו אליה בתום המלחמה. כיום מונה הקהילה היהודית בוונציה כ-500 תושבים, וכ-30 מהם מתגוררים בגטו ומפעילים את המוסדות היהודיים.

כבר בכניסה לגטו תוכלו לראות משמאלכם את מסעדת "גם גם" (Gam Gam), המסעדה הכשרה המוכרת ביותר בעיר. כדאי לחזור אליה לארוחת צהריים. המשיכו ישר בין הסמטאות הצרות של הגטו הישן עד שתגיעו לכיכר הגטו החדש, המכונה גטו נואובו (Ghetto Nuovo). כאן נמצא המוזיאון היהודי (Museo Ebraico) ובו מוצגים אוספי מזכרות ומסמכים המתעדים את חיי הקהילה. משני צדי המוזיאון ניצבים בתי הכנסת העתיקים של הגטו.

את בית הכנסת האיטלקי תוכלו לזהות בזכות חמשת החלונות הגבוהים שבחזיתו, ואת בית הכנסת הגרמני בזכות חמש הקשתות הלבנות המעטרות את חזיתו. בעבר פעלו בגטו חמישה בתי כנסת: גרמני, צרפתי, איטלקי ושני בתי כנסת ספרדים מפוארים יותר, ששירתו את הקהילה המקומית שרק הלכה וגדלה לאורך השנים.

כיום פועלים בוונציה שני בתי כנסת בלבד: בית הכנסת הספרדי הגדול בקאמפו די גטו וקיו (Campo di Ghetto Vecchio) המשמש את מתפלליו בעיקר בראש השנה וביום כיפור, ובית הכנסת הספרדי הקטן והצנוע הסמוך לקאזה די ריפוזו (Casa di Riposo - בית האבות היהודי). הביטו כעת לצידה השמאלי של הכיכר. שבעת לוחות הברזל המפוסלים על קיר האבן הם אנדרטה לזכר יהודי ונציה שנרצחו בשואה.

בקצה הימני של הכיכר ניצב בית המלון הכשר היחיד בונציה, ג'ארדינו דיי מלוגראני (Giardino dei Melograni), המציע גם ארוחות שבת. כרבע שעה מפה נמצאת חנות נהדרת לממכר פסטות מכל סוג, טעם וצבע. בין אם אתם מחפשים מזכרות מיוחדות ליקרים לכם או שאתם חובבי מזון, אם מתחשק לכם טיול קצר, Giacomo Rizzo היא חנות ששווה ביקור.

צאו מהגטו, עלו על הואפורטו (קו 1 או 2) ושוטו על הקאנאל גראנדה לכיוון גשר הריאלטו (Rialto). שימו לב לאורך הדרך לבניינים הגותיים היפים משני צידי התעלה, ובמיוחד לבניין קא' ד'אורו (Ca’ d’Oro), הנמצא בצדה השמאלי של התעלה ברחוב Cannaregio 3932, בצמוד לתחנת הואפורטו הנושאת את אותו השם. קא ד'אורו (הבית המוזהב), נחשב לאחד המבנים היפים ביותר בוונציה, ולאחת הדוגמאות הטובות ביותר לסגנון האדריכלי הגותי-ונציאני. שמו של הבניין נובע מהעובדה שבעבר חזיתו היתה מחופה בפסיפס מוזהב.

בניין זה נבנה במחצית השנייה של המאה ה-15 כמעונה המפואר של משפחת קונטריני (Contarini), אחת ממשפחות האצולה הוונציאניות החשובות ביותר. ניתן לרדת מהואפורטו ולהיכנס לביקור קצר בבניין המשמש כיום משכן לאוסף פרנקטי (Franchetti), וכולל כמה יצירות יפות מהמאה ה-15 וה-16, המפורסמת שבהן היא הציור "סאן סבסטיאנו" של הצייר הידוע אנדראה מנטנייה (Andrea Mantegna) המוצג בקומת הכניסה.

בתום הביקור שוטו לתחנת סן מרקו-סן זקריה (San Marco-San Zaccaria), למעוניינים ללכת ברגל, המסלול במפה ייקח יכוון אותכם לשם. אם יש לכם מעט זמן, תוכלו להמשיך ולסייר לאורך גדות התעלה, שנקראת בחלק זה ריבה דלי סקייאבוני (Riva degli Schiavoni). לא רחוק מפה ישנה חנות לממכר חרוזי זכוכית ונציאנית בשם Anticlea Antiquariato. ניתן לרכוש חרוזים בודדים או תכשיטים מוכנים, כך או כך מדובר במחזה יפה. זהו אזור יפה במיוחד של ונציה. המזחים לאורך התעלה נמתחים לאורך למעלה מקילומטר וביניהם חוצצות תעלות, שעל גדותיהן ארמונות בני מאות שנים.

חלפו על פני כיכר (קאמפו) סאן זאקאריה (San Zaccaria) החיננית שבמרכזה ניצבת כנסיית סן זאקאריה (Chiesa di San Cazzaria) מתקופת הרנסנס. המשיכו עד שתגיעו לנמל העתיק והחשוב שנבנה במאה ה-12 ולרציפי הארסנל (Arsenale) בהם עגנו האוניות. ברחוב ויה גריבלדי הסמוך תוכלו ליהנות משוק פירות וירקות צבעוני, לרכוש פסטה ביתית ולנוח באחת מבתי הקפה שבמקום. באזור זה נמצאת גם אטרקציה מעניינת לילדים בדמות חתירה בגונדולה.

לחילופין, שוטו חזרו מהבזיליקה בחזרה לפיאצה סן מרקו, עלו על ואפורטו מספר 1 וחזרו אחורה, בחזרה לתוך הקאנאלה, לכיוון גלריית האקדמיה. בדרככם תחלפו על פני אחת הכנסיות המרשימות בוונציה, סנטה מריה דלה סאלוטה (Santa Maria della Salute). הכנסייה נבנתה במחצית המאה ה-17 כאות הוקרה למריה, הבתולה הקדושה, על כך שמגפת הדבר השחור שחוללה שמות בעיר נעצרה בסופו של דבר.

מיד לאחר מכן תחלפו על פני ארמון ורנייר דה לאוני (Palazzo Vernier dei Leoni), המאכלס כיום לאומנות מודרנית. פטרונית האומנות האמריקאית פגי גוגנהיים הייתה אשתו של האמן מקס ארנסט ואחייניתו של טייקון העסקים ואספן האומנות סלומון ר. גוגנהיים (שהותיר הון עתק לקרן על שמו שהקימה ומנהלת גם היום את מוזיאון גוגנהיים הידוע לאומנות מודרנית בניו יורק) ואספנית מוכרת בזכות עצמה.

בשנת 1948 רכשה גוגנהיים את ארמון (פאלאצו) ורנייר דה לאוני, בניין מרשים מהמאה ה-18 שתוכנן במקור עבור המשפחה הונציאנית העשירה ורנייר אך בנייתו לא הושלמה לאחר שהמשפחה ירדה מנכסיה. גוגנהיים פתחה את הבניין לציבור בשנת 1951 והמשיכה להתגורר בו עד למותה בשנת 1979. בתוך הבניין מוצג אוסף מרשים הכולל עבודות של פיקאסו, קנדינסקי וג'קסון פולוק.

המשיכו בדרככם (בשיט לאורך התעלה או ברגל) עד שתגיעו לגשר האקדמיה ולמוזיאון האקדמיה (Gallerie Academia). גלריית האקדמיה מכילה אוסף מרשים של אמנות ונציאנית, החל מהתקופה הביזנטית והגותית ועד המאה ה-18. הגלריה נוסדה בשנת 1750 כבית ספר לאומנות, במטרה להתחרות בבתי ספר מפורסמים לאומנות במקומות אחרים באיטליה, וביניהם רומא ופירנצה.

בין השאר נמצאת באקדמיה אחת היצירות המפורסמות ביותר בעולם, האדם הוויטרובי של ליאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci), אך היא מוצגת לראווה לעתים נדירות מאוד. במרחק כ-10 דקות הליכה מהאקדמיה (לכיוון אוניברסיטת ונציה, המכונה "אוניברסיטה קא פוסקארי די ונציה" – Universita’ Ca’ Foscari di Venezia) נמצאת החנות הפופולרית להפליא "קא מאקאנה" (Ca Macana). זוהי תחנת עצירה מצויינת לילדים, שכן בחנות זו ניתן להשתתף בסדנאות להכנת מסכות.

בתום הביקור באקדמיה המשיכו בשיט לאורך התעלה ורדו בתחנת הואפורטו סאן תומא' (San Tomà). מהתחנה פלסו את דרככם בקו ישר בין הסימטאות עד שתגיעו לבזיליקה דיי פרארי (Basilica dei frari), אחת הכנסיות היפות בוונציה. הכנסיה נבנתה בידי נזירים פרנציסקנים שהגיעו לעיר בתחילת המאה ה-13, הורחבה באופן משמעותי חמישים שנה לאחר מכן, בשנת 1250, אך מכיוון שהייתה כה פופולרית נאלצו הנזירים להרחיב אותה שוב בסוף המאה ה-15, עד שהתקבלה הבזיליקה העומדת בפנינו כיום.

את הכנסייה מפארות עבודות של כמה מהאמנים הבולטים של התקופה, החל בדונאטלו (Donatello) וכלה בג'ירולאמו קאמפאנייה (Girolamo Campagna) ויאקופו סאנסובינו (Jacopo Sansovino). אל תחמיצו את ציורו המרהיב "עליית הבתולה השמיימה" של טיציאן (Tiziano) באזור המזבח. מגדל הפעמון רב ההוד שנבנה על יד ג'אקופו צ'נגה (Jacopo Cenega) ב-1316 הוא השני בגובהו בוונציה. בכנסייה תמצאו גם את קבריהם של טיציאן, קלאודיו מונטוורדי (Claudio Monteverdi), אנטוניו קנובה (Antonio Canova) ודוג'ים (אצילים) ונציאנים. חובבי ההיסטוריה יוכלו גם לבקר במוזיאון הכנסייה, שבגנזכיו שמורים כל מסמכיה הרשמיים של רפובליקת ונציה, החל מהמאה התשיעית ועד ימיה האחרונים ב-1797.

לצד הבזיליקה עומד בית הספר העתיק לאמנות סן רוקו (Scuola grande di San rocco) שנוסד בשנת 1478. בית הספר שוכן באחד המבנים הנאים בעיר ומוצגים בו ציורים רבים ויפהפיים של האמן הוונציאני הידוע טינטורטו (Tintoretto). מוזיאון זה נחשב לפנינה חבויה, שתיירים רבים עדיין לא גילו את יופייה, ובהחלט מצדיק ביקור, ולו כדי לראות את התקרה המרהיבה של הבניין, המקושטת בציורים.

בנקודה זו מסתיים מסלולנו. מומלץ לקחת מנקודה זו ואפורטו ולשוב לאזור פיאצה סן מרקו ולסיים את היום בארוחת ערב באחת המסעדות באזור. לחילופין, אם השעה עדיין מוקדמת והחנויות פתוחות, מומלץ לשוב באמצעות הואפורטו לאזור גשר הריאלטו, לעצור להתרעננות באחד הבארים המגישים "צי'קטי" ולסיים את היום בשיטוט בין החנויות הקטנות והמקסימות ובמסעדה טובה.