ציוני דרך: סיור בין אתרי המורשת הציוניים

לוורשה מורשת ציונית ענפה והיא יכולה להיחשב כערש הציונות הדתית וכמוקד היסטורי עיקרי של תנועת "השומר הצעיר", כמו גם של מספר תנועות פועלים ציוניות אחרות. כמה מן האישים הבולטים בזרם הרביזיוניסטי - בראשם מנחם בגין ז"ל - צעדו בוורשה את צעדיהם הפוליטיים הראשונים.

מנגד לזרמים אלה, פעלו בוורשה כמה זרמים אנטי-ציוניים חשובים ובראשם ה"בונד", שאף לחם כתף אל כתף לצד אנשי "השומר הצעיר" במרד גטו ורשה. השנים שבין שתי מלחמות העולם היו תקופה של תסיסה פוליטית ותרבותית בחברה היהודית. התנועה הציונית בפולין המשיכה להתפתח ובבתי ספר ציוניים למדו היהודים עברית, וכן מקצועות שונות שיסייעו להכשירם לעלייה לארץ ישראל.

ואכן, התגברות האנטישמיות בעקבות עליית הנאצים בגרמניה והמשבר הכלכלי העולמי הובילו לגלי עלייה. בשנים 1937-1933 עלו כ-75 אלף יהודים לישראל (העלייה החמישית). אם במחצית הראשונה של המאה ה-20 היתה ורשה אחד המרכזים היהודיים החשובים באירופה, מלחמת העולם השנייה, השמדת היהודים וחורבנה של ורשה מחקו כמעט כל זכר לעברהּ המפואר של העיר, ובמיוחד לעברהּ היהודי.

מתום מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1947 התחוללה בפולין מלחמת אחים; היהודים ששבו לבתיהם הותקפו ואף סבלו פוגרומים, שהידועים בהם אירעו בקרקוב ב-1945 ובקילצה ב-1946. כ-60 אלף יהודים היגרו מפולין בחודשים שלאחר פוגרומים אלה.

לאחר התייצבות המשטר הקומוניסטי בפולין, השפיעו שני גלי אנטישמיות מרכזיים על הקהילה היהודית, אשר הובילו לגלי עלייה גדולים לישראל: בשנת 1957, תחת שלטונו של גומולקה, וב'מאורעות הסטודנטים' ב-1968. לאחר נפילת הנאצים ובתקופת הקומוניזם, היתה הפעילות הציונית מוקצה ויהודים אף נאלצו להגר מפולין על רקע זה. עד סוף 1971 עזבו את פולין כ-13 אלף יהודים, חלקם הגיעו לישראל. כיום מלבלבים מחדש ניצנים ראשונים של פעילות חברתית ציונית בפולין.

התחילו את הסיור בין אתריה הציוניים של ורשה בכיכר מורנובסקה (Muranowska), שהיתה מוקד לקרבות קשים בזמן ההתקוממות בגטו ורשה. לוחמי "הארגון הצבאי היהודי" נלחמו בגרמנים במשך מספר ימים עד שלבסוף הוכרעו. כעת ניצב במקום לוח זיכרון לזכר לוחמי "ארגון צבאי יהודי". מכאן המשיכו בהליכה של כעשר דקות אל היעד הבא - לוח זיכרון בתחנת ברלין-גדנסק. אפשרות נוספת היא לעלות על קו 36 מתחנת Muranowska ולרדת בתחנת Dw.Gdański. לוח הזיכרון שבפתח תחנת ורשה-גדנסק מנציח את הגירת היהודים מערבה. על הלוח מופיעים בין היתר דבריו של הסופר היהודי-פולני הנריק גרינברג בהקשר לעלייתה של שארית הפליטה: "כאן הם עזבו יותר ממה שהיה להם".

כדי להגיע לאתר הבא, עלו על קו 1 של הטראם וכעבור כחמש דקות רדו בתחנת Cm.Żydowski שממוקמת מול בית העלמין היהודי. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים בעולם, ומאחרוני בתי הקברות היהודים הפעילים בפולין. בין השאר קבורים כאן מנהיגים יהודיים וציוניים רבים, בהם ראשוני "חובבי ציון", הלשונאי לודוויג זמנהוף, הרב צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), ההיסטוריון מאיר בלבן ועוד. קבורים בו גם מנהיגים ופעילים ציוניים שנספו בשואה.

המשיכו בהליכה של כעשר דקות מזרחה, לכיוון המקום שבו שכן מרכז תנועות הנוער הציוניות. מאז ומתמיד תנועות הנוער בפולין ראו עצמן מחויבות לתחום החינוך, לסיוע בהתארגנות המקצועית ולתמיכה ביהודים בחיי היומיום. לרוב הן נמנעו ממעורבות בעניינים פוליטיים, ולכן, בתקופת השואה, הן לקחו על עצמן תפקיד מרכזי במפעלי העזרה העצמית בגטאות ובמחנות. משהגיעו למסקנה כי יהדות אירופה נתונה להשמדה כוללת, ארגנו בין השאר גם פעולות מרד. חברי תנועות הנוער הציוניות מילאו תפקיד חשוב גם בהעפלה לארץ ישראל בשנים 1944-1934.

מכאן פנו ימינה (דרומה) לרחוב Aleja Jana Pawła II, ובהזדמנות הראשונה חצו את הכביש ופנו שמאלה ושוב שמאלה ברחוב Dzielna. בחצר בית מספר 7 פעל, עד 1942, בית הכנסת אוהל משה (מוריה). כאן נשא את דרשותיו הרב יצחק ניסנבאום, שהיה המטיף הראשון בגולה שדרש בעברית. כמו בתי כנסת אחרים בוורשה, חזית בית כנסת אוהל משה לא פנתה אל הרחוב, אלא אל החצר. כיום לא נותר במקום כל שריד לבית הכנסת.

המשיכו מזרחה ברחוב Dzielna ופנו שמאלה ברחוב Ludwika Zamenhofa. במרכז הגטו היהודי העתיק ניצבת אנדרטת רפפורט 6‏ , האנדרטה המרכזית ללוחמי מרד גטו ורשה שנוצרה בידי נתן רפפורט, בסיוע האדריכל רוזין, ונחנכה ביום השנה החמישי למרד גטו ורשה (1948). האנדרטה מורכבת משני חלקים – "שואה" ו"מרד" - הגוללים את סיפור גורלה של הקהילה היהודית בוורשה. בצדה האחר של הרחבה נחנך ב-2013 המוזיאון לתולדות יהודי פולין.

בצאתכם מהמוזיאון פנו שמאלה ברחוב Anielewicza. מכאן תוכלו להמשיך בהליכה דרומה ברחוב Generała Władysława Andersa עד לאתר הבא, או לחילופין - לעלות על אחד מקווי הטראם – 15, 18, 35 או 36 בתחנת Muranów ולרדת בתחנת Ratusz Arsenał. הארכיון ההיסטורי היהודי ‏שבזכותו למדו ההיסטוריונים על החיים בגטו ורשה ועל יהדות פולין ברגעיה האחרונים, וקיבל את שם הקוד "עונג שבת", הוקם ב-1939 בידי ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום, שבאותו זמן שימש ראש המרכז לעזרה העצמית היהודית. הארכיון נחשב כאוסף החשוב ביותר של מקורות המתעדים את השואה.

אם אתם חפצים בהפסקה, וברצונכם לאכול במסעדה כשרה, תגלו כי המטבח המקומי בפולין מאתגר את שומרי הכשרות, כיוון שמנות בשר המבושלות בחמאה ובשמנת נפוצות מאוד במסעדות, וירקות תופסים חלק קטן בתפריט. כך, שמומלץ להימנע מאכילת מנות בשריות, ולהעדיף מוצרים צמחוניים או מנות פרווה. גם חמוצים, דגים, גבינות (שאינן מכילות ג'לטין חזיר) ופירות טריים הם אפשרות בטוחה יותר.

אולם, בעיר גדולה כמו ורשה ניתן למצוא מסעדות כשרות לצד מסעדות המציעות אוכל יהודי (kosher style), שאינן מצוידות בתעודות כשרות. מסעדת גליל, למשל, היא מסעדה מעוצבת הממוקמת במרחק של כעשר דקות הליכה מהנקודה שבה אתם נמצאים, ומגישה אוכל גלאט כשר בהשגחת איגוד רבנים מנצ'סטר. לאחר ששבעתם, שימו פעמכם לבית הכנסת היחיד שפעל בעיר לפני מלחמת העולם השנייה, שרד את תקופת השואה ופעיל גם כיום - בית כנסת נוז'יק. עם הקמתו, בית הכנסת נחשב לייחודי בשל חזיתו שפנתה לרחוב (בניגוד לבית הכנסת אוהל משה, שבו ביקרתם מוקדם יותר היום). כיום משמש בית הכנסת את הקהילה היהודית המקומית, שעוד נותרה בעיר.

המסלול מסתיים בתצפית מהמבנה הגבוה ביותר בפולין - ארמון התרבות והמדע. המבנה הוקם באמצע שנות ה-50 כמתנה ממנהיג ברית המועצות יוזף סטאלין לעם הפולני, ובעבר הבניין אף נקרא על שמו של השליט. כיום שוכנים בבניין משרדי עסקים, אולמות קולנוע, תיאטראות, מוזיאון, חנויות, אולם כנסים ועוד. ניתן לעלות לתצפית בקומה ה-30 (שימו לב כי תצפית לילית אפשרית רק בימים שישי ושבת, בשאר הימים התצפית פתוחה עד השעה 18:00).