לאורך נהר הארנו

אנו מתחילים את סיורנו במוזיאון גלילאו גליליי - המוזיאון להיסטוריה של המדע. המוזיאון מציג אוסף חשוב של מכשירים מדעיים ועזרי מדידה לניסויים היסטוריים. גולת הכותרת של האוסף הם כלים מקוריים ששימשו את גליליי בכבודו ובעצמו. המוזיאון הוא הוכחה לכך שהתרומה של פירנצה לשדה המדע (שהחלה כבר במאה ה- 13) השתוותה לתרומה של העיר בשדה האמנות, בה היא נודעת.

עם סיום הביקור במוזיאון נמשיך לאורך נהר הארנו לכיוון פונטה וקיו (Ponte Vecchio); “הגשר הישן”. כיום אין בידינו מידע על הגשר המקורי, מלבד העובדה שהיה קיים בתקופה האטרוסקית. לא ידוע לנו אם הגשר עמד במלחמות ובהצפות של העידן הרומי; אולם אנו יודעים שגשר חדש מעץ נבנה בשנת 972 ועמד במקום יותר משלוש מאות שנה, עד לשיטפון הגדול שאירע בשנת 1333.

היו אלו שנים של עושר שאין דוגמתו בפירנצה. בשנת 1345 הוטל על נרי די פיורוונטה (Neri di Fioravante) להקים מעל הנהר “גשר עצום שלא ניתן להזיזו, אשר ממנו יתפעלו כל הפלורנטינים ואורחיהם”. פיורוונטה תכנן גשר בעל שלוש קשתות שהיה רחב דיו לשאת שורה של חנויות ציבוריות משני צדיו.

החנויות הקטנות הפכו לסימן היכר של פירנצה עד ימינו אנו. אפילו הנאצים רחשו להן כבוד: בשנת 1944 הם פוצצו את כל גשריה של פירנצה מלבד פונטה וקיו. מכיכר הסיניוריה מוביל לפונטה וקיו רחוב Via Por Santa Maria. המילה Por היא קיצור של Porta (שער); במקום זה עמד אחד השערים של חומות פירנצה מימי הביניים, שער סנטה מאריה.

כאשר תתקרבו אל הגשר מרחוב זה תראו מעל לחנויות, בצד שמאל, מעבר מקורה, ארוך ומעניין המחבר מפאלאצו וקיו, דרך פאלאצו אופיצי עד לפאלאצו פיטי (Palazzo Pitti). זהו מעבר ואזארי (Corridoio Vasariano), אשר נפגע בחלקו בפיצוץ של טרוריסטים בשנת 1993. המבנה הפשוט והאלגנטי איפשר לבני משפחת מדיצ’י לנוע בפרטיות מלאה בין המבנים שבבעלותם. שורות של חנויות לממכר תכשיטים, עתיקות ודברי עור וחנויותיהם של צורפי הכסף המסורתיים משתרעות משני צדי הגשר.

במרכז הגשר, מעל לראש הקשת המרכזית, נמשך מעבר ואזארי, שם אין חנויות; בדרך זו שמרו את המראה היפה של הנהר פתוח למטיילים במקום משני הצדדים. פסל הראש של בנוונוטו צ’ליני (Benvenuto Cellini), הפסל הפלורנטיני המפורסם בן תקופת הרנסנס, הוא יצירה מתחילת המאה ה-20, מאת רפאלה רומאנלי (Raffaele Romanelli). לאחר שטיילתם ליד החנויות בפונטה וקיו ונהניתם מהנוף הנשקף ממרכזו, שובו אל הגדה הצפונית.

אוהבי הקניות יכולים לשים את פעמיהם לרחוב Via dei Calzaiuoli וליהנות מסיבוב באחד מרחובות השופינג הפופולריים בפירנצה. לחלופין פנו שמאלה אל Lungarno Acciaiuoli, לכיוון גשר סאנטה טריניטה (Santa Trinita). פנו בסמטה הצרה השלישית ימינה, ותגיעו אל כנסייה קטנה, כנסיית סאנטי אפוסטולי (Santi Apostoli Chiesa). זו כנסייה עתיקה מאוד שנבנתה במאה ה-11. הכנסייה עוצבה מחדש פעמיים בתקופת הרנסנס, ולבסוף הוחזרה לעיצובה הרומנסקי המקורי. פנים הכנסייה מעוטר באופן צנוע יחסית: יש בו אולם תווך ראשי ושני מעברים צדדיים אשר יוצרים אכסדרה קשתית חצי מעגלית מעניינת.

משמאל לאכסדרה נמצאת עבודת טרה-קוטה, יצירתו של ג’ובאני דלה רוביה (Giovanni della Robbia). לידה קבור אודו אלטוביטי (Oddo Altoviti), בן לאחת המשפחות העתיקות ביותר של פירנצה, אשר קברו נבנה על-ידי בנדטו דה רובצאנו (Benedetto da Rovezano). בצדי הרחובות הצדדיים, הצרים, המקבילים ללונגארנו, בין Borgo Santi Apostoli ו-Via delle Terme ניתן לראות אחוזות וארמונות קטנים ועתיקים מימי הביניים.

פנו שמאלה אל רחוב Borgo Santi Apostoli, לכיוון כיכר סאנטה טרינטה Piazza Santa Trinita . במרכז הכיכר עומד עמוד גרניט שהוצב בעבר במרחצאות הרומיים בקאראקאלה (Caracalla); העמוד הוענק לפירנצה ולדוכס קוזימו הראשון על-ידי האפיפיור פיוס הרביעי. פסל הצדק העשוי משיש אדום הוא יצירתו של טאדה (Tadda). ממש בסמוך נמצאת כנסיית סנטה טריניטה (Chiesa di Santa Trinita). ליד חזית הכנסייה תראו פסל יפה פרי יצירתו של ג’ובאני קאצ’יני, Giovanni Caccini, תלמידו של ג’אמבולוניה (Giambologna) מהמאה ה-16.

לפי האגדה זוהי דמותו של אלקסיס הקדוש, בן למשפחה רומית עשירה מהמאה ה-4, שהוכרז על ידי הכנסייה כקדוש מפני שחי חיי עוני ודלות וזכה בשתי התערבויות נסיות של מריה הבתולה. אגדה אחרת מספרת כי קוזימו הראשון ממשפחת מדיצ’י, אשר היה אחראי להצבת עמוד הגרניט האדיר במרכז הכיכר, הצליח לעשות זאת רק לאחר שהתייעץ עם זר אנונימי אשר פתר עבורו בעיה שנראתה בלתי פתירה, הקשורה לכוח הכבידה. לאחר שבוצע רעיונו של הזר רצה קוזימו להודות לו; אך האיש הזר נעלם. הפסל קאצ’יני התבקש להקים פסל לכבודו של הזר.

ארמון בארטוליני-סאלימבני (Bartolini-Salimbeni) שבכיכר, מול הכנסייה, הוא אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר של הסגנון האדריכלי של באצ’ו ד’אניולו (Baccio d'Agnolo), אשר פותח על מנת לספק את גחמותיהן של משפחות “המתעשרים החדשים” במאה ה-14. באצ’ו ספג ביקורות קשות עד כדי כך שהוא הרגיש צורך להגיב עליהן וחרט כתובת לטינית בדלת הראשית של הארמון: Carpere Promptius Quam Imitari (”קל יותר לבקר מאשר להעתיק”). יצירותיו המאוחרות יותר של באצ’ו (ושל אדריכלים אחרים) מוכיחות שלא נותרה למבקריו סיבה לבקר את עבודתו (דוגמה נוספת לאסכולת האדריכלות של באצ’ו הוא ארמון ספיני פרוני - Spini Ferroni ליד גשר סאנטה טריניטה הסמוך, שלו שלוש קומות הדורות ומעקה מקיף את ראשו).

המשיכו במעלה Via Tornabuoni רחוב הקניות היקר ביותר בפירנצה, מקום מומלץ לסיבוב חלונות ראווה. אוהבי הארכיטקטורה יהנו מהבניינים האלגנטיים ומהאווירה שיש לרחוב להציע. ב- Tornabuoni פינת Via degli Strozzi, נמצא ארמון סטרוצי (Palazzo Strozzi), אחת מפניני הרנסנס של פירנצה. האלגנטיות הפשוטה והכמעט נזירית שלו אינה ממעיטה מהרושם הראשוני של עושר וכוח עצום.

הוא נבנה במאה ה-15 המאוחרת, על-ידי בנדטו די מאיאנו (Benedetto di Maiano) לשמש כמגוריה של משפחת סטרוצי הגדולה, שנמנתה עם יריבותיהן העיקשות ביותר של משפחת מדיצ’י. בני סטרוצי הוגלו לבסוף על-ידי יריביהם בני מדיצ’י, והעבודה על ארמונם נקטעה ולא נמשכה עוד מאז. החצר הפנימית, עם שורת העמודים והאכסדרות העליונות, נבנתה על-ידי סימונה דל פולאיולו (Simone del Pollaiolo), הידוע גם כקרונאקה (Cronaca).

חזרו לכיוון הנהר ותגיעו אל פונטה דלה טריניטה (Ponte della Trinita), “גשר השילוש הקדוש”. הגשר המקורי נבנה על-ידי אמאנאטי (Ammannati) בשנת 1570 והושמד על-ידי הנאצים בנסיגתם בשנת 1944, ביחד עם שאר גשריה של פירנצה (מלבד הפונטה וקיו). השחזור הנוכחי שמר על נאמנות לעיצובו של אמאנאטי. האלמנטים המקוריים היחידים של הגשר הם פסלי ארבע העונות האלגוריים המוצבים בפינות הגשר.

כשהגרמנים פוצצו את הגשר נפלו הפסלים אל תוך הנהר; בעת בנייתו מחדש של הגשר הצליח צוות מיוחד של צוללנים ומומחים למצוא ולשחזר שלושה מתוך ארבעת הפסלים. למרבה הצער, ראשו של הפסל “אביב” לא נמצא. האבדה גרמה לצער רב לבני העיר, והוצעו פרסים גדולים למציאת האבדה; לבסוף, בשנת 1961, במהלך עבודות תחזוקה שגרתיות בנהר, נמצא הראש והוחזר למקומו המקורי.

התקדמו עד למרכז הגשר, מקום שבו יש תצפית טובה במיוחד על פונטה וקיו. לאחר מכן המשיכו לאורך הלונגארנו קורסיני (Lungarno Corsini) לכיוון כיכר גולדוני (Piazza Goldoni). לשמאלכם גשר, זהו פונטה אלה קאראיה (Ponte alla Carraia), שגם הוא חודש לאחר שהגרמנים פוצצו אותו במהלך מלחמת העולם השנייה.

מהכיכר המשיכו שמאלה, אל בורגו אוניסאנטי (Borgo Ognissanti ) ואל פיאצה אוניסאנטי (Piazza di Ognissanti), “כיכר כל הקדושים”. כיכר אוניסאנטי בנויה תערובת של סגנונות מהרנסנס וסגנונות מאוחרים יותר. הפסל במרכז הוא הרקולס נלחם באריה, יצירה ניאו-קלאסית מתחילת המאה ה-20. בכיכר שני מלונות יוקרתיים גדולים (Grand Hotel ו-Westin Excelsior). בצד הכיכר המרוחק מהנהר עומדת כנסיית אוניסאנטי (Chiesa di Ognissanti), “כנסיית כל הקדושים”.

ליד כנסיית אוניסאנטי, בחדר האוכל שב- Borgo Ognissanti מספר 42, נמצא הציור הסעודה האחרונה, יצירתו של דומניקו גירלאנדיו (Domenico Ghirlandaio, 1480). שובו מעט על עקבותיכם והמשיכו צפונה לאורך Via del Porcellana, לכיוון כיכר סאנטה מאריה נובלה (Piazza di Santa Maria Novella), הרחבה, עם שני האובליסקים, עמודי שיש מרהיבים שהוקמו בתחילת המאה ה-17 לשמש כמסמנים לפאליו דאי קוצ’י (Palio dei Cocchi – מירוץ כרכרות מסורתי).

חצו את הכיכר אל כנסיית סנטה מריה נובלה (Chiesa di Santa Maria Novella) היפהפייה, אשר נבנתה על-ידי הדומיניקנים במאות ה-13 וה-14. גם בכנסייה זו משולבים בתיאום מושלם סגנונות אדריכליים-פלורנטיניים גדולים ומגוונים. מגדל הפעמונים מהמאה ה-13 נשאר בשלמותו כפי שעוצב על-ידי פרה יאקופו טאלנטי (Fra Jacopo Talenti). עושרה העצום של הכנסייה הזו מתבטא בהרבה יצירות מופת מהרנסנס, ובשפע מדהים של קברים וקפלות.

לאורך הקיר החיצוני השמאלי של הכנסייה ישנו הקומפלקס הבלתי רגיל של הקיוסטרי (Chiostri), הלא הם הקלויסטרים - האכסדרות. הראשונה היא האכסדרה הירוקה, אולם עצום בסגנון רומנסקי, אשר עוצב לקראת אמצע המאה ה-14 על-ידי פרה ג’יובאני דה קאמפי, וכנראה נועד להיות החלק הראשון של מנזר דומיניקני. שמה של האכסדרה בא מהגוונים של ציורי הקיר הגדולים שלה, תמונות מהברית הישנה, יצירותיו של פאולו אוצ’לו (Paolo Uccello). דלת קטנה בקיר המרוחק של האכסדרה הירוקה מובילה אל הקפלה הספרדית הקטנה ואל אולם הכינוסים הדתיים של המנזר. עם ציורי הקיר הגדולים בקפלה נמנים מסע הניצחון של תומאס אקווינס הקדוש, הקדושים נאבקים בכופרים ועוד רבים אחרים.

עם תום הביקור בכנסייה אפשר לסיים את היום בצלחת פסטה רותחת וכוס יין במסעדת Trattoria Nerone.