תל אביב הישנה ונווה צדק
מוזיאון האצ''ל בתש''ח
מתחם התחנה
מוזיאון בתי האוסף לתולדות צהל
נווה צדק
מרכז סוזן דלל
מוזיאון נחום גוטמן לאמנות
מדרחוב נחלת בנימין
אודות
התחילו את היום על שפת הים בין יפו ותל אביב, במוזיאון האצ''ל בתש"ח. האצ"ל, ראשי תיבות של הארגון הצבאי הלאומי, היתה מחתרת יהודית שפעלה בתקופת המנדט הבריטי, מזוהה עם המחנה הרביזיוניסטי שהנהיג מנחם בגין. במוזיאון תמצאו מיצג המתאר את כיבוש יפו על ידי הארגון ומיצגים של קרבות אחרים שלוחמי הארגון השתתפו בהם במלחמת העצמאות.
בניין המוזיאון בנוי משתי שכבות. התחתונה היא שריד של מבנה אבן, שהיה חלק משכונת מנשייה היפואית, שהשתרעה מיפו העתיקה בדרום עד למסגד חסן בק בצפון. השכונה נהרסה לחלוטין בשנות ה-60', פסולת הבניין נערמה בחוף וכוסתה בדשא, כך נוצר פארק צ'רלס קלור שסביבכם. השכבה העליונה של המבנה היא חיפוי זכוכית בסגנון מודרני, שהוצב כשהמוזיאון הוקם בשנות ה-80'.
חצו את הכביש לכיוון מזרח והתקדמו אל מתחם התחנה. זהו מרכז תרבות, בילוי ופנאי מסביב לשעון ובו מסעדות, בתי קפה וחנויות לבגדי מעצבים, לצד מבנים היסטוריים משוחזרים מתקופות שונות. המבנה המרכזי הוא תחנת הרכבת יפו, הראשונה שפעלה במזרח התיכון, ושימשה כנקודת מוצא לרכבות שהגיעו בתקופת המנדט הבריטי גם לביירות, דמשק וקהיר. בקרבת התחנה שני קרונות רכבת, שלאחד מהם אפשר להיכנס. מסילת הרכבת בין יפו לירושלים נחנכה בשנת 1892, וסימלה את ראשיתה של תנופת פיתוח טכנולוגית בארץ ישראל. השלטונות העות'מאניים התירו לחברה צרפתית להקים את המסילה בכדי שתשמש צליינים שעגנו בנמל יפו וביקשו לעלות לרגל לירושלים. בימיה המפוארים, בתקופת המנדט הבריטי, שימשה התחנה גם כנקודת מוצא לרכבות שהגיעו לביירות, דמשק וקהיר. התחנה חדלה לפעול בשנת 1948. המתחם שימש כבסיס של צה"ל, עד שננטש בשנות ה-70'. המתחם עמד שומם עד לתחילת המאה ה-21, כשעיריית ת"א החלה בפעולות שיקום, שחזור ושימור של המבנים ההיסטוריים.
צאו מהמתחם, ותוכלו לראות מימינכם את מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל, הכולל מוצגים היסטוריים שהיו חלק מהארסנל של צבא ההגנה לישראל, כגון אמצעי לחימה שונים, מרובים ואקדחים ועד טנקים ותותחים, ואפילו רכבי שרד של שרי ביטחון. המשיכו צפונה, דרך הגן הציבורי, לכיוון רחוב שבזי. פנו ימינה ברחוב זרח ברנט , הקרוי על שם אחד מחבריו של יואל משה סלומון, שסייע לו להקים את פתח תקווה. ברנט גם עזר לבנות את השכונה שאתם נמצאים בה כעת, נווה צדק. זוהי השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו, שנוסדה בשנת 1887 (כשני עשורים לפני ייסודה של תל אביב). הבתים החד קומתיים ברחוב זה נשתמרו היטב והם מאפשרים הצצה לצורת המגורים מחוץ לחומות יפו בסוף המאה ה-19. שימו לב שהבתים נבנו בצורה מאורכת, כמעין חומה, על מנת להגן על השכונה מפני סכנות שונות, כגון שודדים או חיות רעות.
חזרו אל פינת רחוב שבזי ופנו ימינה. כעת תוכלו לבחור בין שתי מסעדות מובילות בנווה צדק: מימין ניצבת מסעדת דלאל, שמפעילה גם קונדיטוריה צמודה; משמאל נמצאת מסעדת סוזאנה, מוסד תל אביבי ותיק, שמרפסתו מעוטרת בעץ פיקוס אדיר משמאל. התקדמו לכיוון מרכז סוזן דלל, ששני מבניו העיקריים שמרכיבים אותו שימשו בעבר כבתי הספר של השכונה. המבנה הגבוה יותר פעל כבית הספר לבנות, ואילו הנמוך פעל כבית ספר לבנים. לאחר קום המדינה עזבו התושבים את נווה צדק, הבניינים הוזנחו, בתי הספר התרוקנו מתלמידים וננטשו, והעירייה תכננה להרוס את השכונה לחלוטין (כפי שעשתה בשכונת מנשייה). אלא שבשנות ה-80' חל מהפך בתוכניות פיתוח השכונה, ונווה צדק זכתה לתוכנית שימור מקיפה. גולת הכותרת של תכנית השימור היא שיקומם של מבני בתי הספר והפיכתם למרכז תרבות שמאכלס קבוצות מחול ותיאטרון מהמובילות בארץ. מהמקום הכי נמוך בתל אביב הפכה השכונה לאחת היפות והיקרות בישראל. בצדה הצפון-מזרחי של רחבת מרכז סוזן דלל ניצבים שלושה לוחות צבעוניים, מחווה לנווה צדק, פרי יצירתו של המעצב חתן פרס ישראל דוד טרטקובר. הלוח הימני מציג את מייסדי השכונה, האמצעי את הווי השכונה בראשית המאה ה- 20, והשמאלי את הסופרים והמשוררים שפעלו בה. כל לוח עמוס בפרטים, המלווים בדברי ההסבר בצדו השמאלי, ומספקים מעין תוכן עניינים להמשך הסיור בשכונה.
עברו בסמטה שלצד הלוחות הצבעוניים (שבה גלידריה בשם גלידה סבתא) לכיוון רחוב שלוש ופנו ימינה. כעת אתם מטפסים אל בית אהרן שלוש, הניצב בנקודה הגבוהה ביותר בנווה צדק. משפחת שלוש עלתה לארץ ישראל מצפון אפריקה באמצע המאה ה-19 והשתקעה ביפו. ראש המשפחה, אהרן, שהיה חלפן כספים וצורף בעל הון גדול, רכש אדמות נרחבות מחוץ לחומות יפו, במטרה שביום מן הימים תיבנה עליהן שכונה יהודית. תקוותו התממשה, ונווה צדק הוקמה על הקרקע שקנה. לא זו בלבד שאהרן שלוש מכר את הקרקעות למתיישבי השכונה, אלא ששניים מבניו הקימו בצמוד לבית המשפחה בית חרושת לחומרי בניין בשם "מפעל האחים שלוש", שסיפק את מרבית החומרים לבתים בנווה צדק. מבית החרושת נותרה רק חומת הכורכר שהפרידה בינו לבין שפת הרחוב. המשיכו במעלה רחוב שלוש. מימינכם בית כנסת שלוש, שהוקם לפני יותר מ-120 שנה, וממשיך לפעול גם בימינו. בקצה הרחוב ניצב גשר, שגם הוא קרוי על שם אהרן שלוש. תחתיו, במקום שבו עברה פעם מסילת הרכבת יפו-ירושלים. שוכן חניון אספלט גדול. אחד ממסלולי הרכבת הקלה של גוש דן מתוכננת לעבור בתוואי המסילה הישנה (אם וכאשר תוקם).
חזרו אל נווה צדק, ועצרו בפינת רחוב רוקח. בבית בעל החזית הצהובה התגורר בראשית המאה ה-20 צעיר יהודי, עולה חדש ממזרח אירופה, התאהב באחת מנכדותיו של אהרן שלוש. אך כשביקש מהסב להיפגש עימה נתקל בסירוב. שבור לב הוא חוזר אל מעונו וכתב מדם ליבו סיפור על אהבה נכזבת. ברבות הימים הפך לאחד מאנשי הספר המפורסמים ביישוב היהודי בארץ ישראל, ובשנות ה-60' אף היה לישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. האיש הוא ש"י עגנון, והסיפור שכתב התפרסם תחת השם "והיה העקוב למישור". המשיכו על רחוב שמעון רוקח. במרכז הרחוב ניצב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, המוקדש ליצירותיו של האמן המזוהה ביותר עם תל אביב, שאף עיצב את סמל העיר בשנת 1923. באותו בית התגוררו בראשית המאה ה-20 כמה מאנשי הרוח החשובים של התקופה, ביניהם יוסף אהרונוביץ', מעורכי העיתונות הראשונים בארץ ישראל, ומייסדו של הביטאון הסוציאליסטי "הפועל הצעיר"; אשתו דבורה בארון, אחת הסופרות העבריות הראשונות; ויוסף חיים ברנר, מחלוצי הספרות העברית המודרנית. המשיכו ברחוב רוקח לכיוון צפון-מזרח, ומימינכם יתגלה בית שמעון רוקח, שמשמש גם כמוזיאון לתולדות השכונה וגם כגלריה לאמנות של הפסלת לאה מג'רו מינץ (אחת מנכדותיו של רוקח שמתגוררת במקום). שמעון רוקח היה שותפו של אהרן שלוש במעשה החלוצי של הקמת נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו. בפינת רחוב פינס פנו שמאלה. מימינכם קולנוע "עדן", בית הקולנוע הראשון של תל אביב (בשנותיו הראשונות נקרא "ראינוע", משום שהסרטים היו נטולי קול), שהוקם בשנת 1914.
מולו ניצבים הבתים התאומים, מתוצרת מפעל האחים שלוש, שהוענקו לשני נכדיו הבכורים של אהרן שלוש, ועוצבו באופן זהה לחלוטין כדי שהנכדים לא יתחרו ביניהם ביתו של מי יותר יפה. המשיכו במורד רחוב פינס עד לפינת רחוב שבזי, שהוא רחוב המסעדות והחנויות של נווה צדק. פנו ימינה ובפינת רחוב יהושע התלמי תתגלה קונדיטוריית בוטיק מומלצת בשם חטאים מתוקים. המשיכו צפונה ברחוב יהושע התלמי וברחוב השחר עד רחוב גרוזנברג, שבמעלהו, בצד ימין, תחנת דלק וחניון רב-קומתי. כאן היה הגן הציבורי הראשון בתל אביב - גן גרוזנברג. בשנת 1953 הפך הגן לחניון, ומאז משוועים בתל אביב לפחות מכוניות ויותר גנים ציבוריים.
בצומת הרחובות הקרוב, ניתן לפנות ל מדרחוב נחלת בנימין. בימי שלישי ושישי מתקיים במקום יריד אמנויות, משעות הבוקר ועד אחר הצהרים. פנו שמאלה מרחוב גרוזנברג לרחוב שפ"ר. משמאלכם סמטה קטנה המוקפת במספר בתים. השכונה הקטנה הוקמה ב-1921, עבור פקידי בנק אפ"ק (אנגלו-פלשתינה קומפני), שהיה הזרוע הפיננסית של התנועה הציונית ולימים בנק לאומי לישראל. בתי השכונה מתאפיינים בעיטורים המשוננים המקשטים את גגותיהם, כמו היו טירה ימי-ביניימית.