סיור בנמל ובטיילת

התחילו את היום בכיכר היל, פינת חמד עירונית בלב הכרך הסואן, בין הרחובות שמעון התרסי ויוחנן הורקנוס, סמוך לקצהו הצפוני של רחוב אבן גבירול. הכיכר הקסומה טומנת בחובה שלל הפתעות. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בה התגלתה אחת העדויות להתיישבות מוקדמת בשטחה של תל אביב, ונחשפו מערות קבורה ושרידי יישוב מהאלף הרביעי לפני הספירה (התקופה שבה נבנו הפירמידות במצרים).

על אף שקשה להבחין בזאת כיום בשל הבניינים המקיפים אותה, הכיכר בנויה על רכס כורכר גבוה יחסית, ולכן שימשה כנקודה אסטרטגית חשובה במלחמת העולם הראשונה, ואכלסה את מפקדתו של הגנרל הבריטי ג'ון היל (על שמו קרויה הכיכר), שפיקד על צליחת נהר הירקון צפונה, אחד הקרבות המכריעים במלחמה עם העות'מאנים. צליחת הנהר סימלה את ניצחונה העתידי של בריטניה בכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. מתוך הכרה בחשיבות הקרב, הורו המפקדים הבריטיים בשנת 1918 להציב עמודי שיש בשלושת המקומות שבהם חצו חייליהם את הירקון - הראשונה בחלקו המזרחי של הנהר (באזור רמת גן של ימינו), השנייה למרגלות הגבעה שבה אתם נמצאים, והשלישית באזור שפך הירקון, שאותו נפקוד בהמשך הסיור.

המשיכו צפונה לירקון דרך סמטת התרסי המוליכה היישר אליו, פנו ימינה ועלו על הגשר לצידו השני של הנהר. אתם נמצאים כעת בגן הבנים, בחלקו המערבי של פארק הירקון, הפארק הגדול ביותר בגוש דן. הגן ניטע בשנת 2002 לזכר תושבי תל אביב יפו שנפלו במערכות ישראל, ושמותיהם חקוקים על עמודי השיש השחורים שבו. המשיכו דרומה לשביל הצמוד לנהר הירקון, שאינו שביל מקומי בפארק הירקון בלבד, אלא גם חלק משביל ישראל, החוצה את המדינה מדן ועד אילת, ומסומן בשלושה פסים מדורגים בצבעי כתום, כחול ולבן (הצבע הכתום מכוון דרומה למדבר והצבע הלבן מכוון צפונה לחרמון). המשיכו מערבה, משמאלכם נהר הירקון ומימינכם מרכז דניאל לחתירה וימאות. המבנה הגדול מעוצב כסירה הפוכה, ולצידו הוקמה מעגנה לסירות. המשיכו צפונה לאורך הנהר, ועברו מתחת לגשר, שעליו כביש סואן. כשאבן הפינה של הגשר הונחה, בשנת 1938, היא סימלה את ההתפשטות העתידית של תל אביב אל מעבר לירקון, ואת המעבר מעיר לכרך. עם זאת, בניית התעכבה במשך שנים ארוכות, כבישים אחרים חיברו את תל אביב עם השטח שמעבר לירקון, והוא נחנך רק בשנת 1977. הגשר נקרא על שם אריה בן אליעזר, מלוחמי האצ"ל וחבר כנסת מטעם מפלגת החירות שבראשה עמד מנחם בגין.

המשיכו בשביל צפונה לשפך הירקון, שבו זורם נהר הירקון, הנחל הגדול ביותר בחלקה המערבי של ישראל, לים התיכון. בעבר היה בגדה שמימינכם כפר דייגים קטן, שאחרון תושביו פונה בסוף שנת 2011, לטובת המשך סלילתם של שבילי הפארק. משמאלכם תוכלו לראות את שטחו של "חצי האי הירקוני", מעין חצי אי קטנטן, בין הים התיכון במערב לבין נהר הירקון במזרח, שבו נמצא גם נמל תל אביב, שאליו נגיע בהמשך. המשיכו צפונה ועצרו למרגלות תחנת הכוח רידינג, אחת מתחנות הכוח הראשונות בארץ ישראל, שהקים פנחס רוטנרבג, מייסד חברת החשמל. התחנה עדיין פעילה, אך הזיהום הנפלט ממנה פחת באופן משמעותי, לאחר שבשנים האחרונות הוסב תהליך ייצור החשמל משריפת פחם לבעירת גז טבעי. אם תסיטו את מבטכם מהארובה הגבוהה של רידינג אל המבנה הנמוך של תחנת הכוח, תוכלו לראות את הסגנון האדריכלי האופייני למבנים ציבוריים שנבנו בתקופת המנדט הבריטי. שימו לב לקווים האופקיים והאנכיים ולחלונות המאורכים, שמבקשים להקנות למבנה הדר וסמכותיות, אך במידה של צניעות וללא קישוטים מיותרים. התקדמו צפונה לתל כודאדי , שבו התגלו שרידים ארכיאולוגיים של מצודות מהתקופה המקראית של מלכות ישראל, לצד מגדלור בטון עזוב משנות ה-30'. בתל נמצא גם אחד מעמודי השיש המנציחים את צליחת הירקון. פנו לכיוון דרום מערב וצלחו את נהר הירקון בגשר העץ, הקרוי על שם ארתור ווקופ, הנציב העליון הרביעי בתקופת המנדט הבריטי, ואחד הנציבים האהודים ביותר על התנועה הציונית.

מדרום נמצא אצטדיון קטן, שהקמתו בשנת 1932 סימלה את ראשית הפיתוח של "חצי האי הירקוני" שבו אתם נמצאים כעת. בשנת 1934 נערך בו "יריד המזרח", יריד בינלאומי בהשתתפותן של כ-30 מדינות, שהיווה מעין הכרה עולמית בחשיבותו של היישוב היהודי בארץ ישראל. מבני היריד לא השתמרו, ורובם משמשים כיום כמוסכים ומחסנים. לכו מערבה לכיוון שפת הים, והתקדמו דרומה כשהים מימינכם. לצדכם מתחם נמל תל אביב, מתחם בילוי מהגדולים בתל אביב, אם לא הגדול שבהם. ראשיתו בימי המרד הערבי הגדול בשנת 1936, כשנמל יפו הושבת במחאה על המשך העלייה היהודית לארץ ישראל. פרנסי תל אביב הבינו כי העיר לא תוכל להמשיך להתפתח כלכלית ללא נמל פעיל, ולכן הניחו את אבן הפינה להקמתו של הנמל העברי הראשון, שפעל במשך שנים רבות כנמל מסחרי וכנמל קולט עלייה, ונסגר בשנת 1965, עם הקמתו של נמל אשדוד. המקום עמד נטוש, ללא הכרה בחשיבותו, עד שנות ה-90', והתגלה מחדש לאחר שייעודו שונה מאזור תעשייה ומלאכה למתחם בילויים. בראשית המאה ה-21 הפך המקום לאחד האתרים הפופולריים בתל אביב, בזכות מראה הים המרהיב שנשקף ממנו, מבנים היסטוריים משוקמים והמוני מסעדות, פאבים, בתי קפה, גלריות, וחנויות. לאורך השנה, ובמיוחד בחודשי הקיץ, מתקיימים בו פסטיבלים ואירועי תרבות שונים ומגוונים. אחת האטרקציות הקבועות של הנמל היא "שוק האיכרים" המקורה, הפתוח בימים ב' עד שבת. בסמוך אליו, ברחבה החיצונית, נערך שוק האיכרים הפתוח בנמל מדי יום שישי, שבו מוכרים את מרכולתם מגדלי ירקות ופירות, יצרני יין ושמן זית, גבנים ואופים, ושלל יצרני מזון. תנועת "האוכל האיטי" (slow food), שיוצאת נגד תרבות האוכל המודרנית, ומבקשת לשמר את מעמדם של מוצרים טריים ושיטות ייצור מסורתיות, היא מאבני היסוד של השוק. במקום מסעדות רבות, ביניהן טאפאס בשוק מומלצת במיוחד. תרבות הטאפאס הספרדית הפכה לטרנד קולינרי בתל אביב לפני מספר שנים, והצליחה לשגע את העיר. הדגש במסעדת טאפאס הוא על חוויה חושית מקיפה, ולא על גודלן של המנות. אם הטרנד טרם כבש אתכם, טאפאס בשוק עושה זאת טוב יותר מהרבה אחרות.

המשיכו דרומה וחלפו על פני המעגנה, שבה מנוף משוחזר הדומה בצורתו למעין פטיש. המנוף פרק וטען סחורות משנת 1938 ועד שהנמל הושבת. עזבו את שטח הנמל ופסעו לכיוון הטיילת. בדרך עיברו בחוף הרחצה שמדרום לנמל תל אביב שנודע כחוף מציצים, על שם אחד מסרטי הפולחן הישראלים של אורי זהר ואריק איינשטיין, שצולם במקום בשנות ה-70'. המשיכו דרומה כשחוף הים מימינכם, וטפסו מזרחה לגן העצמאות, השוכן על רכס כורכר בסמוך למלון הילטון. בגן העצמאות יש מספר אתרים ארכיאולוגיים, שמעידים על התיישבות יהודית במקום בתקופת החשמונאים. תוכלו להתרשם מהפסלים שהוצבו ברחבי הגן. החשוב ביניהם הוא פסל של ציפור במעופה, המשמש כאנדרטה לשני טייסים, אהרן דוד שפרינצק ומתתיהו סוקניק, שנפלו במלחמת העצמאות בדרכם להפציץ אנייה מצרית שאיימה להפגיז את תל אביב. בגן ישנו מגוון רחב של צמחים ארצישראליים, שעמידים בפני רוח הים המלוחה. הוא היה מוזנח במשך שנים רבות, ובלילות שוטטו באזור טיפוסים מפוקפקים, אך בעשור האחרון שופץ בהרחבה והותקנו בו אמצעי תאורה רבים, המאפשרים לעבור בו בבטיחות גם בלילה. עיזבו את גן העצמאות והמשיכו בטיילת שאגב, מכונה גם טיילת הרברט סמואל וגם טיילת שלמה להט. היא נולדה בשנות ה-30', כשמתכנני העיר הבינו שטעו כשלא הכירו בחוף הים כנכס חשוב בשלבים הראשונים של הפיתוח העירוני. לאורך עשרות שנים נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לחבר את תל אביב לחוף הים, וכיום מתגאה העירייה בטיילת רציפה לכל אורך חופי העיר, "מבת ים עד הרצליה".

הטיילת ידועה כמקום בילוי אהוד על תיירים, אך גם תושבי העיר נהנים לצעוד או לרכב על אופניים לאורכה. בימי שבת צפוף בה מאוד, ומומלץ שלא להגיע. מדהים לחשוב שלחוף עמוס התיירים הזה הגיעו בשנות השלושים ספינות מעפילים עם פליטים שברחו מאירופה הבוערת. למשל, בחוף פרישמן נחתה הספינה פאריטה, ספינה בלתי-לגאלית שאורגנה על ידי תנועת בית"ר ועל סיפונה 857 מעפילים שנמלטו מגרמניה, אוסטריה פולין ורומניה. הספינה, שיצאה מנמל קונסטנרצה שבים השחור, עברה תלאות רבות ונעצרה על ידי הבריטים בחוף תל אביב. רק לאחר עשרה ימים קיבלו המעפילים אישור חוקי לשהייה בארץ. אם תמשיכו בטיול לאורך הטיילת סמוך לחוף בוגרשוב תיתקלו בעוד פיסת היסטוריה: אנדרטה קטנה לזכר מה שלימים נקרא "פרשת אלטלנה". היתה זו ספינה שאירגן ארגון האצ"ל ובה נשק, מדים וכמה מאות עולים חדשים, כחמישה שבועות לאחר קום המדינה. בן גוריון שלא ראה בעין יפה את העובדה שהאצ"ל ממשיך בפעילותו באופן נפרד מצה"ל (לאחר שכל האירגונים המחתרתיים היו אמורים להתמזג לצבא אחד) הורה לעצור את האוניה. פגז שפגע בה אילץ את צוותה לנטוש. בפעולה נהרגו 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל. עד היום הפרשייה ממשיכה לעורר פולמוס והיא הפכה לסמל להימנעות ממלחמת אחים בכל מחיר. תוכלו לסיים את היום במסעדת מאנטה ריי כי אין כמו ארוחת דגים משובחת מול חוף ימה המרהיב של תל אביב בשעת שקיעה.